אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הראשון ב׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, First Principle 2
א׳הפרק הב׳ נזכור בו תשובת הרב המורה עליהם וטענותיו לקיים החדוש במוחלט: הנה תשובותיו על הטענות שחשבו לקיים בהם דעת הקדמות. ואם תחלה על הטענות שסודרו מפאת הזמן ומפאת התנועה ומפאת הגרם השמימיי ומפאת החמר הוא ישיב תשובה כוללת כי למה שיסוד הטענות ההם ההקש בין ההויה החלקית ובין ההויה הכוללת והוא מבואר בעצמו שאין ההקש ישר כמו שהמשיל הוא מבואר שאין הטענות ההם נותנות האמת בזה הדרוש. ואמנם בטענות אשר מפאת הפועל הנה בטענה ראשונה יאמר שעם היות אשר יפעל בעת ולא יפעל בעת אחרת אי אפשר מבלי שינוי ויציאה מן הכח אל הפעל בבעל חמר איננו שינוי בחק הנפרד. והביא ראיה על זה מהשכל הפועל שיפעל בעת ולא יפעל באחרת. ואיך שיהיה איננו שינו בחקו ובטענה הב' יאמר גם כן שחדוש הצירוף איננו שינוי בחק הנפרד והשאלה מה הביאו לפעול בעת זולת עת בלתי ראויה כאשר לא יהיה לרצון תכלית אחר יפעל בעבורו. ולפי שאין לרצונו יתברך תכלית יוצא ממנו הנה טבע הרצון כן חייב לפעול כשירצה. וגם כן חתרה ממה שיקל. וזה שאם היה הנימוס נקנה מהנמצאות היה מקום לספק הזה. אבל אחר שהנימוס מקנה לנמצאות מאתו יתברך איננו רחוק שיהיה הנימוס בו יתברך אמתי קודם המצאם חוץ לנפש גם כשהנחנוהו מניע הגלגלים ההנע' תהיה רצונית לבד לא זולת זה. זהו כלל תשובותיו על הטענות ההם ואולם לקיים החדוש חדש בזה ב׳ טענות. הא' לקוחה מהחלוק הנמצא שהגרמים השמימי׳ עם היות חמרם אחד. וזה שהחלוף הנמצא ביסודות ובמירכבים עם היות המרים בהם גם כן אחד. העלה מבוארת למי שעיין בטבעיות. אם מפאת הערוב והמזגה במורכבים. ואם מפאת קרבת' ורחוק׳ מהמקיף בפשוטי' אבל החלוף הנמצא בגרמים השמימיים אם בצד תנועתם ואם במהירותם ואיחורם ואם בקבוץ טבעים מתחלפים בכוכבים שהם מאירים ואינם ספיריים ונחים עם הגלגלים שהם ספריים ואינם מאירים ומתנועעים עם היותם מחמר אחד א״א שיוחס אלא לרצון ממציאם ומחדשם. וכ״ש אם נאמין בתכונת בטלמיוס ששם עניינים כנגד הטבע ביציאת מרכז וגלגל הקפה. והב' לקוחה מהקדמה אחת מקובלת אל הפילוסוף והוא שמהאחד הפשוט לא יתחייב אלא אחד פשוט וכאשר נאצלו השכלים דרך עלה ועלו׳ חוייב באחרון שבהם האחדות והפשיטות ולא ישיגהו הריבוי בשום צד אלא בבחינת חיוב המציאות ואפשרות. ומזה אצילות הגלגל ממנו שהוא גשם מורכב מחמר וצורה הוא מן הנמנע חיותו על צד החיוב לא נשאר א״כ שיהיה אלא צד הרצון וכוונת מכוין והיות הדבר בכוונת מכווין ובלתי מחודש מאמר סותר נפשו אם כן היה העולם בכללו וחלקיו מחודש מן האפס הגמור והזמן גם כן מכלל הנבראים. וזו היא דרך הקבלה האמתית אשר ראוי ומחויב אצלנו לדרוך בה ירושה היה לנו מאבות העולם אברהם ומשה ע״ה זהו המובן מדברי הרב מתשובותיו וטענותיו. והוא מה שרצינו בזה הפרק:
1