אור ה', המאמר השלישי, חלק א', הכלל הרביעי ד׳Ohr Hashem, Third Treatise, Section One, Fourth Principle 4
א׳פרק הד' בהתר קצת ספקות הנופלים בו: וזה שכבר ישיגו ספקות עצומות בענין בעצמו ובאופן שהונח תחלה באפשרות הענין בעצמו וזה שכבר קדם לנו בכלל הג' מהמאמר הב' שמה שאפשרות מציאותו בלתי מצוייר אצל השכל לא יכול עליו שם היכולת ולזה לא יפול שם היכולת על המושכלות שסודרם נמנע וכאשר היה זה כן והיה בהפסד האיש המורכב שנעדרו חלקיו הפשוטים אל יסודות' אף אם יתאמת שישובו החלקים שהיו חלק ראובן להתחבר ברצון האל יתברך הנה אין המלט משיהיה בריאה חדשה ולא יתאמת בו היות הוא הוא ולפי שהונח אחד התכליות העצומים בנס הזה להראות בו היושר האלהי לתת הגמול והעונש לאיש ההוא בעצמו ב׳ אם נודה שבהתחבר חלקי המורכב הפשוטים יראה בו היושר האלהי הנה אם היו החלקים ההם קצתם בגבנינות יסוד האש וקצתם במרכז הארץ או במורכבים זולתם עד שהיו קצתם מנויות האריה וקצתם חלק מהנמלה האם יתפרדו הבעלי חיים וישובו חלקי האיש ההוא הזוכה לתחייה הנה זה רחוק הרבה משיצוייר. ג׳ אחר שהונח אחר התכליות העצמיים להראות בו היושר האלהי הנה איך יעבור שיהיה הנס הזה בקצתם ובקצתם לא שכבר הונח כן בפרק הא' מהכלל הזה וזה שהיושר האלהי לא יראה באותו קצת שלא יזכה לנס הזה. ד׳ כבר יסופק אם תהיה התחייה לכל אומתנו כפשט המשנה שאמרה כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אם ימותו כלם קודם זמן התחייה וזה שהמאמר כשיקומו ויחיו אחרי מותם ואף אם ימותו אחר התחי' מגונה מאד שכבר יתחייב שימשך הענין כן בהתמדה והנה הכתוב צווח ואומר לפני בא יום י"י הגדול והנורא. וכבר יורה זה שהנס הכולל הזה יהיה בעת אחד לא ימשך כן בהתמדה. הה' לפי שנמצא בנביאים ייעודים לכלל אומתינו עוברים המנהג הטבעי כמו אריכות הימים כאמרו כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל וכמו הייעוד בנבואה באמר' ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון באוהבם הזיונות יראו הנה כבר יסופק אם הייעודים האלה בזמן התחייה או לימות המשיח ואיך שיהיה הוא דבר מתמיה וזה שאם היו הייעודים האלה בעת התחייה כבר יראה שישתמשו בחושיהם ושימותו והיא הפך מה שהונח ואם הוא לימות המשיח הנה מאמר שמואל הוא הפך זה שאמר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד הנה אלו הם הספקות שישיגו העניין הזה כפי מה שהוגה וראוי שנאמר בהתרם אם הא' והב' הנתלים באפשרות העניין בעצמו הנה למה שהתבאר היות יכולת השם יתברך בלתי בעל תכלית וידיעתו ג״כ מקפת עניינים בב״ת וכל אחד מהדברים אצלו אף אם היו רחוקים מהטבע בתכלית המרחק קרובים אצלו בתכלית הקרבה על יחס אחר אין הפרש ביניהם הנה איננו רחוק שבזמן שגזרה חכמתו להיות דנס העצום הזה יהיו חלקי המורכב באופן שיובנו לשוב להתחבר כבראשונה מבלתי שיצטרך פרוד חלקי בא׳ או' זולתו אלא שכבר יראה שלא יתחייב בנס הזה שיהיו החלקים ההם בעצמם וזה שלפי שהוא מבואר שאף בחיות החלקים ההם בעצמם לא יתאמת בהם היותם הוא הוא הנה אין תועלת בהתקבץ החלקים וכל שכן אם יצטרך להפרדים מבא זולתם אלא שכבר יראה בהם היושר האלהי כי אם בריאה יברא י״י במזג ובתכונה שיהיה בה ראובן על דרך משל ולא יפול משערת ראשו ארצה שהוא עצם עומד בעצמו מתאחר אל הבריאה הזאת אין ספק שהנפש הזאת וכחותיה תשתמש בגוף הזה כשתתאחד בו כמו שהיתה משתמשת בגוף ראובן בשוה ולפי שמכלל כחותיה הזכירה והדמיון הנה בגוף הזה תזכור מעמדה הראשון כאלו היתה מתאחדת בחלקי היסודות הפשוטים שהיה גופו בתחלה מורכב מהם כי אין רושם לשקל אחד מיסוד המים על דרך משל אם תהיה מקערורית היסוד או מנבנינותו וזה מבואר בנפשו. ואחר שהנפש הזאת תשתמש בגוף היה כן יצדק שיתאמת בו היושר האלהי ואיך לא והנה ראובן על דרך משל כשנולד קטן הקומה עם נפשו הצומחת וגדל אחר כך הנה אם היה שחלקי גפו נתהוו מן המזון היורד מכלי גופי והוא מבואר בכל חלק מחלקי גופו שנתהוה מן המזון שהיה חוץ מגופו ואם הוא בכלל גופי עצם אחר כן הנפש מזאת המתאחדת בגוף הזה שהוא על תבונת ראובן בשוה אם היה שחלק גופו ממקומות מחוץ הנה בהתאחדם עם הנפש הזאת הם עצם אחד ממה ולפי שהנפש צורה עצמית לבעל הנפש ומתן לו עצמותו הנה הנפש הזאת צורה לגוף ותתן לו עצמותו ולפי שהנפש לא תשתנה עצמותה הוא מחוייב שהגוף המתאחד עמה יהיה נגרר עמה כשם שהמזון נגרר אחר המקבל המזון ושב להיותו גופו וכבר יראה זה ממה שקבלו רז״ל ואמרו עתידין צדיקין שיעמדו בלבושיהם ק״ו מחטה. והכוונה במאמר הזה למה שגלות הערוה מגונה שכבר גזר השם באדם בדעתו טוב ורע ויעש להם כותנות עור וילבישם אין ראוי שיעמדו ערומים ולקחו הק״ו מהחטה להורות בו שהשם יתברך ימציא הדברים באופן היותר משובח וכשם שהחטה יוצאת בלבושה לשמירתה מהפגעים כן הצדיקים עומדים בלבושיהם לשמירתם מהגנות אלא שהתבארו המאמר שכאשר אין קפדה בלבוש אם הוא מהחלקים עצמם שנקבר בו ובלבד שיהיה בתבניתו וכאלו הוא ישן במלבושיו שבזה הוראה מה ביחוד האיש כן הגוף אין קפדה בו שיהיו חלקי היסודות אותן חלקים שנפרדו ממנו ובלבד שיהיו באותו יחס עצמו וכמו שאמרנו ואם אין המלט משנאמר משיהיו' החלקים ההם שנפרדו מהמורכב הראשון אין הזיק כזה. הנה יראה בהתר אלו הספקות. ואולם הג' הנתלה במה שהונח היות חנס בקצתם ובקצתם לא איך יעבור זה בהק היושר האלהי הנה ראה שנצרף לו מה שיעדנו בפ׳ הא' והוא באור החלק שתאמת בו הראות היושר האלהי ואומר לפי שאין המלט מפשט הכתוב חמורה שלא תהיה התחייה כוללת והיה שכבר התבאר שאחר התכליות העצמיים בהראות היושר האלהי כבר יראה שתהיה התחייה בצדיקים גמורים וברשעים גמורים וזה שרי בהם הראות היושר האלהי לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם. ואמנם הבינוניות ואותם שלא הגיעו למדרגה שעשה הנס הגדול והנורא הזה בעבורם הנה להם בגמול הנפש. ואם היה שלא ישיגו מהגמול הנפשי בחייהם קרה להם זה למעוט מדרגתם. והנה נאמן הדיין לשקול במאזני חכמתו שיעור הגמול הגשמי ההוא שהיה ראה לתת לו פי שנים או כאשר יגזור חסדו הפשוט בגמול הנפשי והנה יצדק היושר האלהי באלה במשקולת שני מיני הגמול לזה יראה שאמר המשורר משפטי י״י אמת צדקו יחדו כלומר שאם היה שהגמול הגשמי לא יצדק בקצת בני אדם הנה יצדקו יחד הגשמי והנפשי והנה ראינו לפרש זה על משפטי י״י המשלו לאדם ולא ראינו לפרשו בהגהת המשפטים כי באלה לא יפול עליו אמת ושקר אלא נאה ומגונה או נכון ונאות או בלתי נכון ונאות והנה לפי זה הזוכים לתחיה הם הצדיקים הגמורים שהבינוניים שאינם ראוים לנס הגדול היה היושר האלהי יתן להם שלא יזכו בו ולפי זה יהיה אמרו כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא אחד מב' עניינים אם שנאמר שירצה בו רוב ישראל למה שהשרש אצלנו אין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ ואם נאמר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא כלומר שהוא ירושה להם ייעוד בתורה הזאת ואם היה בתורות האלהיות שעברו לא תיעד לעולם עד שאם היו כולם צדיקים היו זוכין לזה והוכיחו זה מפסוק ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ והיא ארץ החיים מה שאין כן בעם אחר ואם שנאמר שהעולם הבא כולל זמן התחיה והגמול הנפשי אחר המות וכבר יראה באמרם חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא ואינו נראה שיזכו לנועם התחיה וכן נראה ממטבע ברכת מאורות של שבת שיש בה הוראה על ד' עתות באמרם אין ערוך לך י״י אלהינו בעולם הזה ואין זולתך מלכנו לחיי העולם הבא אפס בלתך גואלנו לימות המשיח מי דומה לך מושיענו לתחיית המתים. וידמה שלוקחו כסדרן תחלה בעולם הזה שהוא הקודם ואחריו העולם הבא שהוא אחר המות מיד ואחריו המשיח שהוא קודם לתחיה ואחריו תחית המתים שהוא כולל הקימ׳ והטעם הנמשך אחריה ולפי שהמאמר האחר וזולתו מהמאמרים יחייבו שהעולם הבא ירצו בו זמן התחיה הנה יראה שהשם הזה יכלול שניהם ואולם אם נאמר שאינו כולל רק זמן התחיה הנה יצטרך לפרש במטבע הברכה שהעולם הזה כולל העולם הזה בחיים ובמות. והעולם הבא ירצו בו נועם זמן המחיה אחרי הקימה וסדרו ראשונה שתי קצות הזמן ואחר סדרו האמצעיים והם ימות המשיח והקימה והוא אשר רצו בתחיית המתים והנה איך שיהיה מפי השם הזה כאשר נתבאר בתכלית הנרצה בנס הוה ותועלותיו והוא הראות היושר האלה להיות הגמול והעונש מתיחס והקנאת האמונה והתכלית אשר בבריאה הוא מבואר שאין מקום לתפיסת הרב המורה בדעת הנכון האומר שהזוכים לתחיה לא ימותו ולא יאכלו כפשט אלא המאמר צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם רוצה לומר ועטרות שלמותן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה וזה שכבר היה מן ההכרח להיות בגופן ובאיבריהם ובכלי שמושן למען הראות היושר האלהי ועוד שאם היה שלא יאכלו ולא ישתמשו בחוש הטעם ובאיברי התולדה הנה ידברו וישמעו ויעבדו את ה׳ ויחזיקו בתורה בענין כאליהו ויעוד שאם זה יקנו האמונה הנכונה לזולתם כמו שיתבאר עוד בהתר הספק הד'. ואמנם הד׳ הנתלה בזמן שקודם התחיה אם ימותו כולם וזה שאם נקח המשנה כפשטה לומר מכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא הנרצה בו תחית המתים כבר יחשב שהיה מן ההכרח שימותו כלם קודם התחייה ואומר שאף כשנקח המאמר כפשוטו בתחיה ושתהיה הקדמה כוללת הנה לא יתחייב מות כלם קודם לכן. וזה שהעולם הבא יכלול הקימה וזמן שאחרי הקימה לזה הדו׳ אשר בע׳ הקימה אם היה שלא יזכו לדבקות וההתאחדות והיה שישתמשו בחושיהם וימותו הנה יהיה להם חלק לעולם הבא למה שכבר קדם שמתועלת הנס הזה להקטין אמונה בלב זולתם אשר מהצד ההוא יזכו למה שהיו זוכין בו עם דנם ההוא ויתאמת אם כן שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ויסבול שהמאמר המחייב לחסידי אומות העולם שיש לחם חלק לעולם הבא נאמר על הדור ההוא שבזמן התחיה והדורות הנמשכין אחרי כן מבלתי שיתחייב שיזכו לקימה ואיך שיהיה חתר הספק החמישי ממה שיקל מאד והוא שהייעודים הנמצאים בדברי הנביאים יתקיימו בדור ההוא שממן התחיה ובדורות הנמשכין שהם יושפעו מהקמים מרוח דעת ויראת י״י ואם היה שישתמשו בחושיהן כלם ויאריכו ימים ויולידו מבלתי שיקרה מזה בטל זהו מה שיראה בהתר אלו הספקות לפי ההקדמות שבידנו מהקבלה וממה שיראה מהסברא ומשקול הדעת והאל יתברך יודע ישתבח שמו ומרומם על כל ברכה ותהלה:
1
