אור זרוע, חלק א, אלפא ביתא ל״וOhr Zarua, Volume I, Alpha Beta 36
א׳למד מם נון
1
ב׳למד מאמר נאמן. זה שאה"כ יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב באמור ה' אלי הקהל לי את העם ואשמיעם וגו' כלו' כי ברור לך שקבלתי את התורה שאני מלמדך מפי הגבורה ברור לך שמפי הגבורה אמרתי לך ותוכל בבירור לומר וידבר ה' אל משה לאמר. כי זה הוא מאמר נאמן. ואמר בירושלמי פ"ק דשבת יום אשר עמדת לפני ה' וגו' כל האומר שמועה מפי אומרה יהא רואה בעל שמועה כאלו עומד לנגדו ומה טעם אך בצלם יתהלך איש אמר ר' זירא לר' יסא חכים ר' לבר פדיה ואת אמרת שמעתת' משמי' אמר לי' ר' יוחנן אמרה משמיה כלו' שהוא נאמן בתורתו ואי לאו דידע בוראי (דר') [דבר] פדיה אמרו לא הוה ר' יוחנן אמרה משמי'. א"ר זעירא לרבא בר זבדא חכים ר' לרב דאת אמר שמעתא משמיה א"ל רב אדא בר אהבה אמר משמי'. והיינו דדרישנא למד מאמר נאמן שלא תאמר מימרא בשם אדם גדול אם לא ששמעת מפי אדם גדול אחר שהי' מכירו שאמרה משמו דומיא דמשה רבינו שראה שכינה ואמר מפי הגבורה ובידוע שמאמר נאמן הוא וכדאי לסמוך על אותה הקבלה. כי תורה שבקבלה שקבל מרבותיו היא עיקר כההיא דפרק אלו דברים בפסחים דת"ר הלכה זו נתעלמה מבני בתירה. שפעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא ידעו אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו כלום יש אדם שיודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו להם אדם אחד יש כאן שעלה מבבל והילל הבבלי שמו וכו' אמרו לו שכח ולא הביא סכין מע"ש מהו אמר להם הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הנח להם לישראל אם אינם נביאים בני נביאים הם למחר מי שפסחו טלה סכין תחוב לו בצמרו ומי שפסחו גדי תחב לו בין קרניו ראה מעשה ונזכר הלכה ואמר כך מקובלני מפי שמעיה ואבטליון. ואמר עלה בירושלמי ר' זעירא בשם ר' אלעזר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה. כלו' כל תורה שאין לה קבלה אינה תורה לסמוך עלי' למעשה אלא הקבלה היא העיקר למעשה. ולא מסברא אע"ג דסברא נמי דאורייתא היא כדאמ' איבעי' אימא קרא ואבע"א סברא אפי' הכי הקבלה הוא עיקר. ויש לאדם לומר הקבלה אפי' קבלה מקטן ממנו כדאמר בירושלמי פ"ז דשביעית ר' בא בר זבדא ר' אבוהו בשם ר' אלעזר הלכה כר' יהודה דמתניתין ואמר התם אקלס ר' בא בר זבדא דאמר שמועה בשם זעיר מני'. פי' כמה משובח בענוה ר' בא בר זבדא ששמע דבר שההנהו מר' אבהו שהי' קטן ממנו ואמרה לתלמידיו משמו. וקיים הא דאמר בירושלמי פ' כל ישראל. נתנו מדעה אחד אמר הקב"ה למשה אם שמעת מפי קטן מישראל והנייך לא יהי' בעיניך כשומע מפי קטן אלא כשומע מפי גדול ולא כשומע מפי גדול אלא כשומע מפי נביא ולא כשומע מפי נביא אלא כשומע מפי רועה ואין רועה אלא משה כד"א ויזכור ימי עולם משה עמו המעלה וגו' ולא כשומעו מפי רועה אלא כשומעו מפי הגבורה. נתנו מרועה אחד ואין אחד אלא הקב"ה שנאמר ה' אחד שהקב"ה הוא אמת ודבריו אמת וכל מי שאמר אמת דברו של הקב"ה:
2