אור זרוע, חלק א קס״זOhr Zarua, Volume I 167
א׳שתיתא פי' מאכל העשוי מקמח של קליות שנתייבשו בתנור בעוד שהשבלים לחין. רב אמר שנ"ב ושמואל אמר במ"מ אמר רב חסדא לא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי ובמילתי' קאי רכה לרפואה עבדי לה מתיב רב יוסף ושוין שבוחשין את השתות בשבת. פי' מגיסין בכף לערבו יפה במימיו ושותין. ואי ס"ד לרפואה עבדי רפואה בשבת מי שרי א"ל אביי ולא והא תנן כל האוכלין אוכל אדם לרפואה וכל המשקין שותה אדם לרפואה אלא לאכילה קא מכוין ורפואה ממילא הוא. וצריכא דרב ושמואל דאע"ג דתניא לענין שבת דאוכל הוא ומותר לאוכלו בשבת איצטריך למימר דטעון ברכה סד"א כיון דלרפואה קא מכוין לא לבעי' ברכה קמ"ל כיון דמתהני מיני' בעי ברכה והלכתא כשמואל בעבה והלכת' כרב ברכה דאע"ג דלרפואה קא מכוין הואיל ואית לי' הנאה מיני' מברך שהכל וכן פסק בה"ג וכ"פ רבינו יצחק אלפס זצ"ל:
1