אור זרוע, חלק א קפ״זOhr Zarua, Volume I 187
א׳אמר רבא האי מילתא [אמריתא אנא ו] איתמר במערבא משמי' דר' זירא כוותי שלשה שאכלו [כאחת] אחד מפסיק לשנים שנים אינם מפסיקין לאחד פי' רבינו שלמה אם גמרו שנים סעודתן ורוצים לזמן דרך ארץ הוא שיהא היחיד מפסיק סעודתו עד שיזמנו עליו עד הזן דהיינו ברכת הזימון וחוזר וגומר סעודתו אבל שנים אין להם להפסיק בשביל היחיד וימתין עד שיגמורו. משמע מלשונו אע"פ שלא הוצרכו לצאת דרך ארץ הוא שיפסיק האחד לשנים שלא ישבו וימתינו וחוזר וגומר סעודתו וא"צ לברך ברכת המוציא. אבל יש מרבותינו שפירשו אחד מפסיק סעודתו לצורך שנים אם הוצרכו לצאת קודם שגמר האחד המפסיק אם רוצה לאכול אחר מיכן מברך המוציא בתחל' סעודה. ושנים אין מפסיקין סעודתן לצורך אחד לזמן עמו אלא אם רוצה לצאת מברך לעצמו בלא זימון ויוצא וכמדומה אני שבפי' ר"ח יש כן. ופרכי' ולא והא רב פפא ואחרינא בהדי' איפסוק לאבא מר ברי' (דר' אבהו). שאני רב פפא מילתא יתירא הוא דעבד לגבי [אבא מר בריה] (דר' אבהו):
1