אור זרוע, חלק א קצ״דOhr Zarua, Volume I 194
א׳רב ושמואל הוו יתבי בסעודתא על אתא רב שימי בר חייא הוה קא מסרהיב ואכיל. א"ל רב מאי דעתך לאצטרופי בהדן גמרה לן סעודתא קודם שבאת ואין אתה עוד מחייבינן בזימון. א"ל שמואל אלו מייתי (לן) [לי] ארדליי' וגוזליי' לאבא מי לא אכלינן. שמואל היו חביבין ליה ארדליי' בקינוח סעודה הן כמהין ופטריות ולרב היו חביבין גוזלות. שמואל הי' קורהו לרב אבא לכבודו וא"ל מי לא אכלינן הלכך לא גמרין סעודתין ומצטרף והיינו שעדיין לא הסיחו דעתן לגמרי מלאכול בעבור כן נצטרף עמהם וחייבים בברכת הזימון אבל אם גמרו כבר סעודתן בנט"י דמים אחרונים או באמרם הב לן ונברך תו אין מצטרף עמהם לחייבם בברכת הזמון. אבל היכא שאכלו ג' ונתחייבו בזימון וגמרו סעודתן בנט"י דמים אחרונים או באמרם הב לן ונברך ושוב בא אחד ואכל כזית דגן ה"ז מצטרף עמהם ומזמן להם ומוציאם ידי חובת זימון. כעובדא דר' שמעון בן שטח דלקמן דכל זמן שלא זימנו ובירכו שלשה שאכלו כאחת קרינא בהו. ומורי רבינו יהודה ב"ר יצחק שרליאון כתב בשם רבינו יצחק ב"ר שמואל דההיא דשמעון בן שטח באמצע סעודה הוה. ולי אני המחבר נראה בעיני כאשר פירשתי:
1