אור זרוע, חלק א קצ״הOhr Zarua, Volume I 195
א׳מתני' אכל טבל ומעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ומע"ש והקדש שלא נפדו והשמש שאכל פחות מכזית והעכו"ם אין מזמנין עליהן. פשיטא הב"ע בעכו"ם שמל ולא טבל כדר' חייא בר אבא דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן לעולם אינו גר עד שימול ויטבול. וכל דלא טבל עכו"ם הוא ואשמעי' מתני' שאין לנו לזמן ע"י מאכל עבירה. וכיוצא בו בפ' הגוזל הרי שגזל סאה חטה מחבירו טחנה ועשה ממנה עיסה והפריש ממנה חלה. כיצד מברך. אין זה מברך אלא מנאץ. פסק רבינו שמואל זצ"ל שני בני אדם אחד נזהר מפת של עכו"ם ואחד אינו נזהר ואוכלין בחבור' שלשה שמזמנין יחד דאע"ג דאותו שנזהר מפת עכו"ם אינו יכול לאכול מפתו של זה שאינו נזהר כיון שזה שאינו נזהר יכול לאכול מפתו של זה שנזהר מצטרפין והביא ראיה מפ"ק דערכין דאמר התם הכל מצטרפין לזימון כהנים לוים ישראלים פשיטא. ל"צ דאכלי כהנים תרומה או קדשים וזה אכיל חולין סד"א הואיל ואי בעי זר למיכל בהדי כהן לא מצי אכיל אימא לא נצטרף קמ"ל נהי דזר בהדי כהן לא מצי אכיל כהן בהדי זר מצי אכיל. וכתב מורי רבינו יהודה בר יצחק שירליאון שרבינו יצחק ב"ר שמואל רבו פסק מההיא דערכין שאם יש כאן ג' בני אדם שמודדים הנאה זה מזה ואכלו שאין מצטרפין לזימון כיון שאסורין בהנאה זה מזה ואע"פ שיכולים לישאל על נדרם. השתא מיהו לא אתשלו על נדרייהו. ואומר אני המחבר דהיינו דוקא שכל או"א אוכל מפתו לעצמו דהואיל דכאו"א לא מצי אכיל בהדי חבריה לא מצטרפי אבל אם דם אצל בעה"ב ונתן ככר לפניהם על השלחן דהשתא כולהו אכלי מחד ככר מצטרפי:
1