אור זרוע, חלק א רי״גOhr Zarua, Volume I 213
א׳תניא בספרי בפרשה שלח לך וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' ר' ישמעאל אומר שינה ביאה זאת מבל ביאות שבתורה בכל ביאות הוא אומר והיה כי תבואו והיה כי יביאך וכאן הוא אומר בבואכם ללמדך שכיון שנכנסו ישראל לארץ נתחייבו בחלה. אשר אני מביא אתכם שמה מיכן אתה אומר פירות ח"ל שנככנסו לארץ חייבים בחלה יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייב ורבי עקיבה פוטר ורבי יהודה אומר פירות חוץ לארץ רבי אליעזר פוטר שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ להוציא של ח"ל ר"ע מחייב שמה שם אתה חייב חוצה לשם אתה פטו' יצאו מכאן לשם ר"א מחייב שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ בין בארץ בין בח"ל ור' עקיבא פוטר שנאמר שמה שם אתה חייב חוץ לשם אתה פטור. שמעי' מהתם דחלת ח"ל דרבנן ואמרינן בפ' כל הבשר ומנא תימרא דלא גזרינן גזירה לגזירה דתנן חלת ח"ל נאכלת עם הזר על השולחן וניתנת לכל כהן שירצה א"ל אביי בשלמא אי אשמועינן חלת ח"ל בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ דאורייתא ולא גזרינן איכא למישמע מינה אלא ח"ל משום דליכא למיגזר היא. הא למדת דחלת ח"ל מדרבנן ואמר ר"פ עד כמה אמר שמואל [אין] תרומת חוץ לארץ אסורה אלא למי שטומאה יוצא עליו מגופו. וה"מ באכילה אבל בנגיעה לית לן בה אמר רבינא הלכך נדה קוצה לה חלה וכו' כלומר הואיל דתרומת ח"ל כנגיעה לית לן בה נדה קוצה לה חלה בח"ל שהוא דרבנן. ותנן נמי במס' חלה פ"ב פירות ח"ל שנכנסו לארץ חייבי' בחלה יצאו מכאן לשם ר' אליעזר מחייכ וחכמים פוטרי'. והא דתנן פ"ק דקידושין כל מצוה שתלויה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה והכלאים ופריך עלה בירושלמי ולמה לא תנינן אף החלה לא תנינן במתניתין אלא דברים שנוהגים בישראל ונוהגים בעכו"ם וחלה נוהגת בישראל ואינה נוהגת כעכו"ם. התם פריך אמאי לא תני שחלה נוהגת בח"ל מדרבנן כדתני כלאים שהם מד"ס. ואפי' בארץ בזמה"ז דרבנן היא כההיא דפ' יוצא דופן דאמר רב הונא ברי' דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן דבי רב דיתבי וקאמרי אפילו למ"ד תרומה בזה"ז דרבנן חלה דאורייתא שהרי שבע שכבשו ושבע שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר ואמינא להו אנא אפי' למ"ד תרומה בזה"ז דאוריית' חלה דרבנן דתני' אלו נאמר כי תבואו הייתי אומר משעה שנכנסו שנים או שלשה ת"ל בבואכם בביא' כולכ' אמרתי ולא מקצתכ' וכי (כבש להם) [אסקינהו] עזרא לאו כולהו ישראל סליקו ופסק רבינו יצחק בר' אברהם זצ"ל וקיי"ל כדאמ' להו רב הונא בריה דר"י לרבנן שהרי ר' יוחנן סובר אליבא דר' יוסי פרק הערל דתרומה בזה"ז דאורייתא אלמא דסבירא ליה דתני לה וסבר לה להאי דסדר עולם וכיון דתני לה וסבר לה א"כ תקשה לך ההיא דעיסה שנדמעה דפטר ר' יוסי מן החלה דלא מתרצה אלא כדמהדר להו ר"ה בריה דרב יהושע לרבנן ואע"ג דלרשב"ל תני לה ולא סבר לה וכן לרב כהנא פרק יוצא דופן ולדידהו אין לי ראיה שתהא הלה דרבנן כ"א למ"ד תרומה דרבנן [דלמ"ד תרומה דאורייתא אפש' לומר דחלה נמי דאוריית'] מ"מ למאי דפסקי' תרומה בזה"ז דרבנן חלה כמו כן מדרבנן דבהא כולהו מודו דלר' יוסי חלה דרבנן ע"כ נראין הדברים דהילכתא כר' יוחנן לגבי תרווייהו דלית הילכתא כרשב"ל אלא כהני תלת וכן לגבי רב כהנא דהשתא רב לגבי ר' יוחנן ליתא רב כהנא מבעי' א"כ מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע עיקר ואע"ג דאיכא שתי ברייתות פ"ב דכתובות חדא כרב הונא וחדא כרבנן מ"מ כיון דר' יוסי נמוקו עמו סבר בברייתא דרב הונא נרא' שהיא עיקר. ועוד כי אותם תירוצים היינו למ"ד אין מעלין מנשיאת כפים ואע"ג דרבא הוה בעי למימר אין מעלין דומה שדבריו נדחה וחזר בו מכח תירוצו דרב נחמן בר יצחק שהוכיח דהטעם משום דריע חזקתייהו ועיקר עכ"ל שהשיב הלכה למעשה להר' יהונתן זצ"ל מלוניל בשעה שעלה לארץ ישראל הילכך איתברר לן דחלת ח"ל דרבנן ואפי' בארץ בזה"ז דרבנן היא. הלכך השתא דפרישת דחלה בזה"ז דרבנן היא הרי היא בטילה ברוב בעלמא ואינה מדמעת כההיא דר"פ עד כמה דאמר שמואל תרומת ח"ל בטילה ברוב ופי' רבינו שלמה ומותרת לזרי' אע"ג דרבינו יצחק בר' שמואל פריך עלה מפרק ר' ישמעאל דתניא חלת נכרי נאכלת לזרים ותרומתו אינה מדמעת הא תרומת ישראל אפי' ח"ל מדמעת ומתוך כך פי' הא דאמר שמואל שהיא בטילה ברוב היינו דווקא לכהן בימי טומאתו [ולי נרא' דמותר] אפי' להאכילה לזרי' כדברי רש"י דמנ"ל למידק הא של ישראל אסור ומדמעת שאני אומר דישראל נמי אינה מדמעת והא גופא אתי לאשמועינן דתרומת עכו"ם בח"ל דוקא אינה מדמעת הא בארץ מדמעת אפילו תרומת עכו"ם ואין חילוק בין תרומת עכו"ם שהוא דרבנן לתרומת ישראל שהוא דאוריי' ובין עכו"ם ובין ישראל כח"ל אינה מדמעת ובארץ מדמעת ותדע שאין לדקדק הא דישראל מדמעת דא"כ כי פריך התם לרבא דאמר למ"ד מרוח עכו"ם אינו פוטר גלגול עכו"ם נמי אינו פוטר מדקתני ותרומתו אינה מדמעת ודייק הא תרומתו בארץ אסור' ומדמעת וקשיא לרבא דילמא אימא לך אינה מדמעת והא קמ"ל דתרומת ישראל אפי' ח"ל מדמעת אלא ש"מ דלית ליה לתלמוד' האי דיוקא וא"ת א"כ ליתני בסת' התרומ' בח"ל אינה מדמעת ובארץ מדמעת הא לאו מילת' היא דא"כ ה"א ה"מ תרומת ישראל אבל תרומת עכו"ם אפי' בארץ אינה מדמעת קמ"ל ומעתה לא קשיא לשמואל ולא מידי ושפיר מ"ל דמיירי להתירה לזרים וכ"מ בשאלתות דרב אחאי וז"ל וכהן טמא אסו' לאכול תרומה שנ' ובא השמש וטה' וגו' ותרומה שנתערבה בחולין אם יש שם מאה חולין ואחת תרומה מעלה את הא' ואומר ה"ז תרומה ושאר מותרין לזרים אבל תרומת ח"ל מבטיל לה ברוב רבה מבטל לה ברוב ואביל לה בימי טומאתו שתים חולץ ואחד תרומה נפלה תרומה לתוכו נוטל אחד ואומר ה"ז תרומה והשאר חולין ונאכל לזרים עכ"ל והיינו להדיא כמו שפי' רש"י ומה שכתב נוטל אחד ואומר ה"ז תרומה היינו כדתניא בתוספתא שתרומה צריך להרים ומפרש טעמא בידושלמי מפני גזל השבט פי' שלא יגזול בה הכהן והכי מוכח בפ' הערל וסבר ר' יוחנן תרומה בזמן הזה דאורייתא והתניא שתי קופות אחת של תרומה ואחת של חולין ולפניהם שני סאין אחת של תרומה ואחת של חולין ונפלו אלו לתוך אלו מותרין שאני אומר חולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה ואמר רשב"ל והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אע"פ שלא רבו חולין על התרומה בשלמא לרשב"ל בדרבנן נמי בעי רבויי' והשתא אלו ידעינן בבירור שחולין לתוך חולין נפלו ותרומה לתוך תרומה נפלה פשיטא שהיא מותר בלא ריבוייא אלא היינו טעמא דרשב"ל דקסבר שאפי' נתברר לבסוף שתרומה לתוך חולין נפלה אפי' הכי מאחר דאיכא רוב חולין שרי וש"מ דתרומה דרבנן בטילה ומי דוחקנו להעמידה בא' ומאתי' דהא והוא שרבו קתני היינו רוב בעלמ' משמע וכן השיב לי מורי רבינו שמחה בר' שמואל זצ"ל להיתר וז"ל ועל הלה שנתערבה בעיסה והבאתם מפ' ר' ישמעאל דמשמע דתרומתן של ישראל בח"ל מדמעת כך המשמעות ופי' כך חלתו בארץ ותרומתו ח"ל שהביאו לארץ אינה מדמעת הא תרומתו שגדלה בארץ אי נמי תרומת ישראל שגדלה בחוץ לארץ והביאה לארץ מדמעת אבל תרומת ישראל ח"ל אינה מדמעת ה"ל כדאמר ר"פ כל הבשר דחלת ח"ל בח"ל נאכלת עם הזר על השולחן אבל לא בארץ דאיכא למיגזר משום חלת הארץ ה"נ תרומה בח"ל מבטלה ברוב לאכלה בימי טומאתו ולא ידענא מה הועיל דבפ' אלו הן הנשרפין אלו הן שבמיתה בהן טמא שאכל את התרומה טהורה ואלו זר שאכל את התרומה לרב אינו אלא בלאו עכ"ל ושוב מצאתי שהשיב ר' יצחק בר' אברהם להרב רבינו יהונתן הכהן מלוניל כדברי וז"ל כך נראה כעיני לא מבעי' חלה שניה שלנו שאינה מדמעת אלא אפי' חלה שניה של משנה אינה מדמעת כדאמר בירושלמי עלה דההיא אורי ר' אבוה בבוצרה שהיא רובה אמר ר' יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה כו' עד דמסיק מתני' אמרה כן אפי' אחד באחד דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן פי' לא חיישינן אם מתחלפין זה בזה שאפי' תתחלף של חולין בה היא מותר ומה שכתבתי לעיל בשם רבי' דתרומת ח"ל אינה בטילה ברוב לאכילת זרים כ"א לאכול כהן בימי טומאתו אינו נראה בעיני דלכאורה לכ"ע מישרא שרי ואפי' לזרים דהא שמואל סתם קאמר תרומה בח"ל בטילה ברוב ולא מפליג בין זר לכהן טמא ועוד למה הוצרך לומר אח"כ אלא רבה מבטל לה ברוב כיון דבהכי איירי שמואל. ומפרק ר' ישמעאל אין אני רואה ראיה דהא כל עיקר דקתני תרומת נכרי אינה מדמעת לא נקט לפשטא דמילתא דא"כ הוי ליה למימר נאכל לזרים [אפילו לכתחלה] ולא נקט נמי לדיוקא דתרומת חוץ לארץ כי אם לדיוקא דידיה גופא כדאיתא התם ולמימר דמירוח העכו"ם אינו פוטר או דגזרינן משום בעלי כיסים ומדמע כשאר תרומה ומהשתא אין קושיא כלל הלשון דקתני תרומת נכרי אינו מדמעת דמשמע דוקא של נכרי דזה א"א לחלק בין המשמעות דהא לשון אינה מדמעת משמע בפחות ממאה ומשמע נמי בפחות מרוב כגון מחצה על מחצה אבל תרומת ישראל בחוץ לארץ אסורה במחצה על מחצה אבל בטילה ברוב ומיהו כל עיקר דיוקא נקט אלא לדיוקא דא"י דאי לדיוקא דתרומת ישראל ח"ל דווקא דבעי רוב דול"ל אינה אוסרת אפי' במחצה על מחצה ומ"מ הלשון אינו שקר אף לענין תרומת ישראל ח"ל כדפי'. הבן דימיתי לומר תחלה ולא למעשה. אבל אח"כ בפי' הקונטרס מצאתי כדברי שפי' בפי' תרומת ח"ל בטילה ברוב לאכול לזר ולא בעינן אחד ומאה הלכך נ"ל לפסוק דבין חלה שניה דמן הנהר ועד אמנם ולפנים אע"פ שהוא סמוך וכין תרומת ח"ל כיון שהוא רחוק בטילות ברוב עכ"ל:
1