אור זרוע, חלק א רכ״אOhr Zarua, Volume I 221
א׳מתני' נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה. פי' נחתום שעשה שאור שיעור חיוב חלה לחלקו לעיסות חייב אותו שאור בחלה. שלא בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות שמא ימצא לקוחות ועושה עיסה ומוכרה להם. נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור ואין בשל אחת מהם כשיעור פטורה מן החלה. פי' אע"פ שעירבו הנחתום ויש באותה עיסה עצמה בשיעור חיוב אעפ"כ פטורה מן החלה הואיל וסופו לחלקו וליתן לכל אחת חלקה פחות מכשיעור וקיי"ל העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה אותה עיסה מן החלה. ירושלמי הממרח כרי של חבירו שלא מדעתו ר' יוחנן אומר נטבל רשב"ל אומר לא נטבל מתיב ר' יוחנן לרשב"ל והא תנינן נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור אם אין בשל אחת מהם כשיעור פטורה מן החלה ואין בשל כולהון בשיעור א"ל שניא היא שכן העושה עיסה ע"מ לחלקה בצק פטורה מן החלה. א"ל הא תנינן נחתום שעשה שאור לחלק חייב בחלה א"ל לא תתיבני נחתום [נחתום] לא בדעתו הדבר תלוי בדעת הלקוחות הדבר תלוי שמא ימצא לקוחות והוא חוזר בו ועושה אותו עיסה. נראה בעיני דטעות סופר הוא וה"ג מתיב רשב"ל לר' יוחנן דאמר נטבלו דהא הכא בין כולם יש כשיעור ואפ"ה פטורה מן החלה דהוי לה כממרח כרי של חבירו שלא מדעתו דהא צרפם הנחתום לעיסות שלא מדעתם עבד וקתני פטורה מן החלה ותיובתא דר' יוחנן ושני לי' דשאני הכא שעשאה לחלק והדר פריך אהאי שינויא מנחתום דאע"ג דע"מ כן לחלק עשאה אפ"ה חייבת ושני לי' דלאו בדעתו הדבר תלוי אלא בדעת הלקוחות וקיי"ל כר' יוחנן דר' יוחנן ורשב"ל הלכה כר' יוחנן. ושמעי' משמעת' דהמגלגל עיסתו של חבירו שלא מדעת נטבלה לחלה כי היכי דהממרח כריו של חבירו שלא מדעתו דנטבל לתרומה ה"ה חלה ורמינן נמי מחלה אתרומה ומשנינן להו אהדדי ולא משנינן [דשניא] חלה מתרומה. ואשה שנתנה לנחתום לעשות לה עיסה אע"פ שיש בה כשיעור וגלגל מדעתה אעפ"כ אין הנחתום מפריש החלה עד שתתן לו רשות להפריש חלה כדתנן בפ' התורם קישות הפועלים אין להם רשות לתרום חוץ מן הדרוכות מפני שהם מטמאין את הגת מיד. פי' הבעלים ע"ה השכירו פועלים חברים לדרוך בענבים כדי להפריש תרומה בטהרה ובעבור כך רשאים לתרום עד שלא יגעו בו הבעלי' טמאים ויטמאו את הגת אבל בעלמא אין הפועלים רשאים והוא הדין דאין הפועלים רשאים להפריש את החלה דתרומה וחלה כי אהדדי נינהו. ונשים שגלגלו עיסה בשותפות אין אחת מהן רשאה להפריש חלה לכתחלה בלא דעת חבירתה ואם הפרישה חלתה חלה ונתקנה העיסה וה"מ בסתמא שלא הקפידה אבל אם הקפידה אפילו בדעבד אין חלתה חלה כדתנן בפ' התורם קישות השותפין שתרמו זה אחר זה רע"א תרומת שניהם תרומה וחכ"א תרומת הראשון תרומה ר' יוסי אומר אם תרם הראשון כשיעור אין תרומת השני תרומה אבל אם לא תרם הראשון כשיעור תרומת השני תרומה ואמר בירושלמי מה אנן קיימין אם בממחין אף ר' עקיבא מודה אם בשאינן ממחין אף רבנן מודים אלא אנן קיימין בסתם. רע"א סתמן אינם ממחין רבנן אמרי סתמא ממחין שבקיאין לתרום דניחא לי' לשותף חבירו לתרום כיון שהוא בקי אבל אם אינו בקי אין ניחא לי' ודאי והוה לי' כתורם שלא ברשות ומסיק שבסתם פליגי. ותו בירושלמי ההיא דר' יוסי מה כשיעור תורה דהיינו חטה אחת פוטרת את הכרי או כשיעור חברין שתקנו אחד מחמשים אין תעבדינה כשיעור תורה לית ר' יוסי כרבנן אין תעבדינה כשיעוד חברין ר' יוסי כרבנן. פי' ר"ל דהא דאמרו רבנן תרומת הראשון תרומה היינו שתרם כשיעור חברים דהיינו א' מחמשים והשתא [אם ר"י ס"ל שיעור תורה פליג אדרבנן ואי ס"ל כשיעור חכמים] ע"כ ר' יוסי מודה לרבנן כשתרם הראשון שיעורא דרבנן תרומתו תרומה וכן הלכה דהלכה כחכמים וכדר' יוסי וה"מ בדעבד אבל לכתחלה אין השותף רשאי לתרום בלא דעת חבירו בההיא דפ"ק דתרומות ירושלמי דאמר התם אתם ולא שותפין והתנינן השותפין שתרמו זאח"ז אלא כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר. כלום למדו לתרומה גדולה אלא מתרומת מעשר אלא כאן להלכה כאן למעשה. פי' פריך ממתניתין אהא דקתני אתם ולא השותפין לא דפריך מר' עקיבה דאמר תרומת שניהם תרומה דלדידי' ניחא לי' דלא קידשה אלא כ"א לפי חלקו כדפי' התם רבי' שמשון זצ"ל אלא לרבנן פריך דאמרו תרומת הראשון תרומה ומשני כאן לתרומה גדולה כאן לתרומת מעשר ופריך כלום למדנו תרומה גדולה אלא מתרומת מעשר אלא כאן להלכה כאן למעשה כלומר דיעבד תרומתו תרומה דשותפין לא קפדי אהדדי וחשוב כאלו תרם מדעת חבירו. אבל לכתחלה לא יתרום גזירה שותף דלא קפיד אטו שותף דקפיד. הלכך הכי נמי לא יפריש לכתחלה שותף את החלה בלא דעת חבירו ואם הפריש בדיעבד חלתו חלה והעיסה ניתקנה ואי שותף דקפיד הוא אפילו בדיעבד אין חלתו חלה וגם העיסה לא ניתקנה. והיכא שנתן רשות לחבירו להפריש חלה ה"ז מפריש ואם ביטל שליחותו קודם שהפריש אינו מפריש ואם הפריש אין חלתו חלה כדתנן פרק התורם קישות בד"א שלא דבר אבל הרשה את בנו או את עבדו או את שפחתו לתרום תרומתו תרומה ביטל אם עד שלא תרם בטל אין תרומתו תרומה אם משתרם בטל תרומתו תרומה. פי' בד"א הא דפליגי לעיל דלר"ע תרומת שניהם תרומה בשלא דבר כלו' שלא נטל רשות מחבירו לתרום אלא תרם מדעתו אבל הרשה שנתן רשות לבנו או לעבדו לתרום תרומתן תרומה. ביטל כגון שמינה שליח לתרום והלך לו ואח"כ ביטל שליחותו אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ואם משתרם בטל לא בטלה שליחותו ותרומתו תרומה. ואמרי' בפ' הריני נזיר מן הגרוגרת דכי משוי אינש שליח במלתא דמצי עביד לי' השתא במלתא דלא מצי עביד השתא לא משוי. ומשמע משם לכאורה דאין אשה יכולה לומד לחבירתה קחי קמח ולושי לי עיסה והפרישי חלה הואיל שבשעת הצווי עדיין היא קמח ואינו ראוי לחלה דהמפריש חלתו קמח לא עשה כלום הלכך צריכה לומר לה לאחר גלגול שכבר נתחייבה בחלה ויכולה בעצמה להפריש חלה יכולה נמי לשויה שליח. ור"ת הורה שיכולה אשה לשוי' שליח להפריש החלות מכל עיסות שיהי' לה עד עולם אע"ג דהשתא לית לה עיסה ואינה יכולה להפריש חלה מ"מ כיון דכל שעה שרוצה יכולה ללוש עיסה ולגלגל להפריש חלה א"נ יכולה לקנות עיסה מגולגלת בסוף העולם שחייבת בחלה יכולה נמי לשוי' שליח. ורבי' יצחק ב"ר שמואל פי' הואיל ויכול ליתן לשליחו מעתה כל העיסות שיקנה בשבילו. לכך מפריש חלה באלו הן שלו ולא אתברר לי האי טעמא וכדברי ר"ת נראה בעיני. ולא דמי לההי' דנזיר גבי האומר לשלוחו צא ובקש וקדש לי אשה סתם אסור בכל הנשים שבעולם וקא שרי באחות גרושה שהיתה אשת איש בשעת הצווי משום דמלתא דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח דשאני התם דאין בידו לגדש אשת חבירו אבל הכא יש כח ביד האשה ללוש עיסה מן הקמח שיש לה א"נ אין לה יש בידה כח לקנות ולגלגל ודמי לאומר פירות ערוגה זו מחוברין והביאו שליש יהיו תרומה לכשיתלשו על פירות הללו דאמר ר' יוחנן פ' האומר בקידושין דכל שבידו לא הוה מחוסר מעשה:
1