אור זרוע, חלק א רכ״וOhr Zarua, Volume I 226
א׳מתני' האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה מפני שיכולה לכסות עצמה אבל לא האיש: בברכות פ' מי שמתו מייתי לה ופירש התם רבי' שלמה אע"פ שערום אסור לברך אשה יושבת שרי שבישיבתה פני' של מטה בבושות בקרקע. אבל לא האיש מפני שבצים והגיד בולטים ונראין ואוקמה רב נחמן התם כגון שהיו פני' טוחות בקרקע דתניא התם שנים שהיו ישנים במטה אחת זה מחזיר פניו ויקרא ק"ש וזה מחזיר פניו ויקרא ק"ש ובלבד שיוציא ראשו חוץ לטלית. והא איכא עגבות. פי' דנגעי אהדדי. מסייע לי' לרב הונא דאמר רב הונא עגבות אין בהם משום ערוה נימא מסייע לי' האשה יושבת וקוצה חלתה כו' תרגמה רב נחמן כגון שהיו פני' טוחות בקרקע. פי' רבינו שלמה זצ"ל דבוקות ומכוסות כקרקע. ופי' ר"ח התם ואסיקנא דעגבות וכיוצא בהן נוגעות באחוריהן והן אברים שאין האיש רואה אותן בעת קריאתו אין בהם משום ערוה אבל רואה אותן אפי' באשתו ערוה היא ולא שרי' לי' למקרי ק"ש והא דמסייע מינה האשה יושבת וקוצה חלתה ומברכת ולא חיישינן משום ערוה אוקימנא דוקא יושבת כדי שיהי' פניה שלמטה כבושות בקרקע וערותה מתכסה ואינה נראה הכי הוא דשרי ואי ליתא הכי אסור עכ"ל. שמעי' מינה דהאשה ערומה אע"פ שיושבת אינה קוצה חלתה ומברכת אא"כ פני' של מטה דבוקות ומכוסות בקרקע ובאיש אפ"ה אסור מפני שבצים והגיד בולטים ואינם יכולים להתכסות. ונראה דוקא לענין האשה עצמה מועיל לה מה שפניה טוחות בקרקע לענין שהיא יכולה לברך אבל לענין שיוכל האיש לברך לפני' כשהיא ערומה אפי' טפח א' אפילו אשתו אסור לברך לפני' כההיא דפ' מי שמתו דאמר ר' יצחק טפח באשה ערוה ואוקמ' באשתו ובק"ש שאם טפח מגולה באשתו לא יקרא ק"ש כנגדה ואמר רב חסדא שוק באשה ערוה. ופי' רבי' שלמה שוק באשת איש ערוה להסתכל בה. וכן באשתו לק"ש וה"ה לברכה אבל האיש אפילו כולו ערום ואין ערותו נראית קורא לפניו ק"ש דאמר רב יהודה עכו"ם ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו מאי אריא עכו"ם אפילו ישראל נמי [ישראל פשיטא ליה דאסור עכו"ם] אצטריכ' לי' מ"ד הואיל וכתיב אשר בשר חמורים בשרם וגו' אימא חמור בעלמא הוא קמ"ל דלענין ערוה כתיב בהו וערות אביהם לא ראו. ופי' ר"ח התם דמיירי בערותו נראית הלכך שמעי' מהתם דאחד ישראל ערום וא' עכו"ם ערום אם עגבותיהם וערותם מכוסות אע"פ שכל גופם ערום מותר לקרות ק"ש כנגדם ומותר לברך כנגדם. מיהו אם הפרישה חלתה ערומה בדעבד חלתה חלה כדתנן פ"ק דתרומות דערום לא יתרום ואם תרם תרומתו תרומה ומפרש בירושלמי לכתחלה לא יתרום מפני הברכה. וכשהיא מפרשת חלה מברכת ברוך אתה ה' אמ"ה אקבו"צ להפריש חלה מעיס' כדכתב רבי' יצחק דסימפו"נט. ואמר בירושלמי בברכות פרק הרואה המפריש חלה לעצמו אומר להפריש חלה המפריש לאחר אומר להפריש חלה לשמו. מאימתי מברך משעה שהוא מפריש. ודלא כדברי האומר שמברך להפרי' תרומה כדכתיב חלה תרימו תרומה דחלה אינו אלא שם עוגה כדכתיב שתים עשרה חלות. מיהו הא דקאמר בירוש' דלאחר מברך להפריש חלה לשמו לא ידענא אי קיי"ל הכי דצ"ל לשמו דמאי לשמו שייך דהיכן מצינו הפרשת חלה שצריכה לשם בעלים. והכי קתני התם טובא דהיכא דעבדינהו לאחרים שצריך לברך בשעת עשי' לשמו כבי סובה וגבי לולב וגבי מזוזה וגבי תפלין וגבי ציצית וגבי מעקה וגבי תרומה ומעשר: ברוב מקומות מזכיר ושונה נשים אצל מצות חלה כגון הכא דקתני האשה יושבת וקוצה חלתה ערומה ולעיל פ"ק נשים שנתנו לנחתום לעשות להם שאור ולקמן שתי נשים שעשו שני קבין ובפ' תינוקת תנן בראשונה היו אומרים היושבת על דם טהור רוצה לה חלה ופ' עד כמה אמר רב הונא נדה קוצה לה חלה ובפ' במה מדליקין תנן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה [בחלה] ובהדלקת הנר. ובשוחר טוב במזמור אלי אלי למה עזבתני אמר שלש פעמים כאן כתוב אלי אלי אלהי ולמה אלא אמר מיכן אמרה אסתר לפני הקב"ה רבש"ע שלש מצות הזהרת לנו ע"י משה רבינו נדה חלה והדלקת הנר כלום עברתי על אחת מהן למה עזבתני. ובתנחומא בילמדנו דיש פ' אלה תולדות נח ולמה נצטוו נשים על מצות הללו ומפרש מצות חלה למה שאדם הי' חלתו של עולם כך שנו רבותינו כיון שהאשה נותנת מים בעיסה נוטלת חלה כך עשה הקב"ה. אמר ר' יוסי בן קצרתא כיון שנתן מים על הארץ מיד הגביה אדם חלתו מן האדמה שכן כתי' ואד יעלה מן הארץ מיד ויצר ה'. מכל אלה שמעינן דמצות חלה על הנשים הוטלה לתקן עיסה מטבלה ולהפריש חלה ומצוה שלה היא. אע"פ שעיסה משגלגלה נעשית טבל ואסורה בין לנשים בין לאנשים. מיהו מצות הפרשת חלה על האשה דמיא הלכך אע"פ שהעיסה היא של בעלה היא משוויא שליח להפריש חלה אפילו שלא מדעת בעלה דהא מצוה דירה היא וחוששני לומר שלכתחלה לא משוי שליח להפריש חלה הואיל ומצות אשתו היא:
1
ב׳מתני' העושה עיסה קביים ונגעו זה בזה פטורין מן החלה עד שישובו. פי' רבינו יצחק דסימפונ"ט זצ"ל שעשאה קב כאן וקב כאן ונגעו זב"ז פטורין מן החלה. עד שישובו. שיתחברו העיסות אחת לחבירתה שלא תוכל להפרידן זו מזו שלמים אלא זו נוטלת מבצק חבירתה וחבירתה ממנה ככלב הנושך לאדם ונוטל מבשר אדם. ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן. אף כשרודה אותו מן התנור לסל הסל מצרפן ומחייבן בחלה. ירושלמי אמר ר' יונה אמר ר' חייא בשם ר' אחא רבי אמי בשם ר' יוחנן והוא שנשבו אית תניי תני הסל מצרפן ואין התנור מצרפן ואית תניי תני התנור מצרפן. א"ר יוחנן נשכו כאן וכאן מצטרף לא נשכו כאן וכאן אינו מצטרף ומתני' כגון אלין ריפתא דבבל. וקשיא דאוקמ' ר' יוחנן לדר' אליעזר והוא שנשבו והכי נמי מוקי לה ריב"ל באלו עוברין והא קתני ר' אליעזר אומר אף הרודה ונותן לסל הסל מצרפן. מדקתני אף שבא להוסיף על דברי ת"ק דלא בעינן נושכין. ואי לא גרסינן אף אתי שפיר דאיכא למימד דר' אליעזר סבר שיהיו נושכין וצרוף הסל מיהו קשה לשבש הספרים ולמחוק אף. ונראה בעיני אני המחבר דה"פ דברי ת"ק פטורין מן החלה עד שישוכו. פי' עד שיתנם לתנור ויהיו נושכין זב"ז פי' נוגעים זב"ז ויצרפם התנור לחלה כי כשנוגעים זב"ז בתנור נדבקים בתנור יחד אבל בסל שכבר נאפו אע"פ שנוגעי' זב"ז הואיל ואינם נדבקי' יחד אין הסל מצרפן לחלה ואתא ר' אליעזר למימר אף הרודה לסל הסל מצרפן ואוקמ' ר' יוחנן והוא שנשכו בעודן בתנור ורדה אותן לסל הסל מצרפן. ולת"ק אע"פ שנשכו בעודן בתנור הואיל ורדה אותם לחוץ אע"פ שחוזר ונותנם לסל שוב אין הסל מצרפן. והנהו ברייתות אוקמ' ר' יוחנן תרווייהו כר' אליעזר דקיי"ל כר' אליעזר כדפסקי' באלו עוברין. מיהו ליתא לא דר' יהושע בן לוי דאלו עובדין [ולא דר' יוחנן דירושלמי] אלא קיי"ל כר' חנינא דאוקמה לר' אליעזר באלו עוברין אפי' כעכין שאינן נושבין. בפרק אלו עוברין תנן כיצד מפרישין הלה בטומאה ביו"ט של פסח. דכשנטמאת העיסה שוב אין חלה הנטלת ראוי' לכהן הרי אינו יכול [לאפותה] מאחד שאינה ראויה לכהן לאכילה ולשהותה ולשורפה לערב א"א שלא תחמיץ. ר' אליעזר אומר לא תקרא לה שם עד שתאפה תחלה. דאכתי כל חדא וחדא חזיא לי' דמפריש מכל חדא [פורתא] ולאחר אפיה אם רצה יפריש חלה שלימה על כולן כדתניא בגמ' דקסבר ר' אליעזר הסל שהוא רודה מן התנור לתוכו מצרף לחלה. בן בתירא אומר תטיל לצונן. אמר ר' יהושע לא זהו חמץ שמוזהרין עליו בבל יראה ובל ימצא אלא מפרשתה ומניחתה עד הערב אם החמיצה החמיצה תניא ר' אומר הלכה כר"א ור' יצחק אמר הלכה כבן בתירא וקיי"ל הלכה כר' מחבירו הלכך הלכה כר' אליעזר דלא תקרא לה שם עד שתאפה תחלה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר דאמר הסל מצרפן. ואנן האידנא כל חלות שלנו לא חזיא לכהן שכל כהנים שבזמה"ז טמאי מתים ואין לנו הזאה א"כ בעינן למעבד כר' אליעזר. מיהו רבינו יצחק ב"ר שמואל אומר דאנן שרי לן לקרות לה שם קודם שתאפה דבמקום שיש כהן קטן מותר לאפותה בי"ט משום דחזיא לי' כדאמ' בבכורות פרק עד כמה אין תרומת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו. וכן פסק בהלכות גדולות. בהלכות רב כהן צדק ריש מתיבתא דאפילו ליכא כהן קטן. אי איכא כהן גדול שרי דחזיא ליה ע"י ביטול כרוב כדאמר בפ' עד כמה רבה מבטלה ברוב ואכיל לה בימי טומאתו. ומיהו בלא ביטול ברוב מספקא ליה לרבינו יצחק ב"ר שמואל אי שרי משום שיכול לטבול לקריו ומותר לאכול בתרומת ח"ל שאינן מטוהרין משאר טומאות כגון טמאי מתים כדמוכח ר"פ בנות כותים מעשה הי' והטבילוה קודם לאמה כדי לסוכה שמן של תרומה. מפני שהוא מסתפק אם צריך הערב שמש לקריו. ואע"ג דבטומאת שרץ מוכח בפ' עד כמה שא"צ הערב שמש. וא"כ היה אסור לאפותה בי"ט בעבור שאינו יכול לאוכלה עד הלילה מוצאי י"ט. מיהו יש להתיר ע"י ביטול ברוב כדפרישית. והיכא דליכא כהן כלל אומר רבינו יצחק ב"ר שמואל דשרי אי קיי"ל כרבה דאית ליה הואיל ומקלעי ליה אורחין. וזה לשון רבינו יצחק אלפס אבל חלת ח"ל מדרבנן היא ולא צריכה ולא מידי אלא קורא לה שם ואפי לה לכתחלה ואכיל לה כהן קטן דאמר שמואל אין חלת ח"ל אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו באיש אשר יראה קרי ובאשה עד שתראה נדה ואי ליכא כהן קטן עבדינן כר' אליעזר דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה ולכי נפק יומא טבא שרפינן לה וכן הלכתא. הרי התיר דוקא היכא דאיכא כהן קטן אבל אי ליכא כהן קטן אינו רוצה להתיר אי איכא כהן גדול משום דחזיא לי' ע"י ביטול וגם אינו רוצה להתיר ע"י הואיל. ותימא הוא שהרי איהו גופיה פסיק הלכתא כרבה דאמר הואיל. וכתב רבינו אליעזר ב"ר יואל הלוי דרוב הגאונים פסקו אפי' חלת האור יקרא לה שם הלה ושוב יאפנו דהא חזי' לכהן קטן אפי' לית' בעיר אמר הואיל ומקלעי לי' אורחין דהלכתא כרבה דאמר הואיל. וכן פי' ר"ח וכן שיטת ה"נ ורבינו אליעזר ב"ר נתן ז"ל. אך בזה לא הושוה לשאר גאונים דבעו שיהי' כהן קטן בעיר אבל ליכא כהן קטן בעיר שלא יצא טומאה מגופו בחלת ח"ל א"נ בחלת א"י שאסורה לבל הטמאים עבדינן כד"א דלא תקרא לה שם. והלכתא כרבה דקאי כר"א דפסקי' כוותי' ובשאר חגים אי בעי קורא לה שם מיד לדברי הכל ומצניעה בלא אפיה עד החול. וכה"ג ובהלכות קטועות כתב היכי דמשתלי ולא מפריש חלה שקיל חדא ריפתא ויהיב לכהן אפי' גדול ואכיל לה והא דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט ה"מ בתרומת דגן דאפשר לאפרושי מאתמול אבל חלה שפיר דמי דהא בעי למיכל נהמא חמימא וכדין כהן קטן שלא ראה קרי כך דין כהנת קטנה שלא פירסה נדה עכ"ל: חוזרני אההיא דלעיל דפרישת דאפי' ליכא כהן קטן אי איכא כהן גדול דשרינן לאפות חלה בי"ט משום דחזיא לי' ע"י ביטול. אבל בהא ליכא למטעי ולהתיר אפי' היכא דליכא כהן כלל משום דחזיא לישראל ע"י ביטול ברוב כדפרי' לעיל דשמא דאע"ג דאיסור דרבנן מבטלין לכתחלה ה"מ שאר איסורין אבל חלה שהיא מתנות כהונה לא שרי לי' לישראל לבטלה לכתחלה בחולין ולאוכלה ואפי' ע"מ לשלם לכהן. אבל כהן עצמו ה"נ דמבטלה לכתחלה כרבה דהוה מבטל לה ואכיל לה בימי טומאתו. אבל מה שאינם מתירין היכא דליכא כהן קטן ואיכא כהן גדול אלא משום דחזיא לי' ע"י ביטול ברוב אע"ג דכל חלות שלנו טמאות הם כי כולנו טמאים ואף הכהנים שאינם מטמאים למתים הם טמאים מחמת שנוגעים בבני אדם שהם אבות הטומאה ובכלים שנטמאו באוהל המת. מעתה כל החלות שלנו טמאות הם וגם הכהנים טמאים. אפ"ה לא חזיא להו חלה טמאה בימי טומאין כההיא דפ' האשה רבה אכל תרומה טמאה משלם חולין טהורים שילם חולין טמאים סומכוס אומר משום ר' מאיר בשוגג תשלומיו תשלומין במזיד אין תשלומיו תשלומין וחכ"א בין בשוגג בין במזיד תשלומיו תשלומין וחוזר ומשלם חולין טהורים והוינן בה במזיד אין תשלומיו תשלומין אמאי תבוא עליו ברכה דאכל מידי דלא חזי' לי' בימי טומאתו וקא משלם מידי דחזי ליה בימי טומאתו הא למדת דכהן טמא אסור לאכול תרומה טמאה הלכך אין להתיר אלא על ידי ביטול ברוב. בפרק אלו עוברין אמר רב קבא מלוגנאה לפסחא שלא ללוש יותר כדי שיוכל לשומרו מן החימוץ וכן לחלה. שיעור עיסה נמי כל ימות השנה להתחייב בחלה שהוא שיעור לעומר מ"ג ביצים וחומש ביצה כמנין חלה. וכיצד משערין אותו לוקה כלי גדול כגון יורה וממלאה מים על כל גדותיה ונותן תחתי' כלי גדול המקבל מים שיצאו ממנה ונותן לתוך היורה מ"ג ביצים ועוד והמים היוצאים הם שיעור העומד ושיעור הכלי כשיעור המים ההם. ובענין זה אית' בירושלמי פרק ע"פ תמן תנינן המוציא יין כדי מזיגת הכוס ר' זעירא בעי קומי ר' יאשי' כמה הוא שיעורן של כוסות א"ל נלמוד סתום מן המפורש דתני ר' חייא ארבע כוסות שאמרו חכמים ישנו רביעית יין האטלקי (וכמה הוא רביעית האטלקי לוג. וכמה הוא לוג שיתא ביעין. רביעית לוג ביעא ופלגא וכד את בעי משערין ללוגין את נסיב שיתא ביעין לא רבא ולא זעירין אלא מיצעין ואת נסיב קדירה אוכל מה דהוא מלא מים ומלא לי' ויהיב מלרע מנא חורן וקביל מיא ויהיב שית ביעין ואלין מייא דנפלין במנא ארעיא הוא יהיב שיעורא דלוגא בזה הוא שיעורו של כוס) אמר רב יוסף הני נשי דידן נהוג למיפא קפיזא קפיזא לפיסחא. פי' רבי' שלמה שלשת לוגין א"ל אביי מאי דעתך לחומרא כדי לשומרן מן החימוץ חומרא דאתי לידי קולא דקא מפקעי לה מחלה א"ל דעביד בר' אליעזר דתניא ר"א אומר הרודה ונותן לסל הסל מצרפן לחלה ואמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר' אליעזר. א"ל והא איתמר עלה דאמר רבי יהושע בן לוי ל"ש אלא ככרות של בבל שנושכות זו מזו. שהן רחבות ועגולות כעין שלנו ובשמרביקין זה אצל זה בתנור נושבות זו מזו הלכך חדא הוא אבל כעבין ארובין וקצרין ואין נושבין זו מזו לא. א"ל הא אתמר עלה אמר ר' חנינא אפי' כעכין. פי' רבינו שלמה והאידנא קיי"ל כר' אליעזר בחלה של אור דכיון שאין שורפין קדשים בי"ט ולשהותה א"א ומשיקרא לה שם אסור לאפותה דהא לאו בת אכילה היא לא קרינן עלי' שם חלה אלא עושה חררה קטנה אצל גדולה ואופה שתיהן וכשהוא רודה נותן לסל והוא מצרפן ונוטל הקטנה וקורא לה שם ומברך ומצניעה ושורפה משתחשך או למחר וכן הורה רבינו יעקב ב"ר יקר ע"כ לשונו. וסתם את דבריו אי דוקא היכא דליכא כהן קטן ולא פליג ארבותינו וכדפרי' לעיל או אע"ג דאיכא כהן קטן ופליג עלייהו. ופי' רבינו יצחק בר יהודה ה"מ בתנורים שלהם שהם קטנים איכא למיחש לחימוץ שהיו צריכין בכל עיסה ועיסה לחממו. אבל אנו שיש לנו תנורים גדולים עדיף טפי שילוש הרבה ביחד ויהיו עסוקין בעיסה תדיר שלא תכא לידי חימוץ כדתנן ר' עקיבא אומר לא כל הנשים ולא כל העצים ולא כל התנורים שוין זה הכלל תפח תלטוש בצונן שלא יחמיץ. וכן נוהגים האידנא שלשים הרבה ביחד. מיהו מנהג גרוע ורעוע הוא שלשים הרבה ביחד ושוהים הרבה שעה גדולה קודם שיוליכום אל התנור כי גם הגאון לא התיר אלא שיהיו תדיר עסוקין בעיסה שלא תתחמץ אבל כמו שעושין שלשין הרבה ביחד ושוהין הרבה כי האי גוונא לא התיר הגאון ויש מורים היתר מפני הבעיטות שאנו עושין כההיא דר"פ ב"ש דת"ר בש"א אין אופין פת עבה בפסח וב"ה מתירין וכמה פת עבה אמר רב הונא טפח שכן מצינו בלחם הפנים טפח מתקיף לה רב יוסף אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינה עמילה אם אמרו בעצים יבשים יאמרו בעצים שאינם יבשים אם אמרו בתנור חם יאמרו בתנור צונן אם אמרו בתנור של מחבת יאמרו בתנור של חרס. ופי' רבי' שלמה [עמילה] בריזיר בלע"ז בכדתנן כל המנחו' טעונות שלש מאות שיפות ושלש מאות בעיטות ופת עמילה שאינה ממהרת להחמיץ שעמילתה מעכבתה. הלכך לדידן הא עבדינן כמה בעיטות כמו גבי לחה"פ [אבל נראה דלא דמי דהא גבי לחם הפנים] עוד איכא טעמא אחרינא שהכהנים היו זריזים ועצים יבשים ותנור חם ותנור של מתכת. ועוד דהתם לא היו שוהים לאחר הבעיטות לא כלום. מיהו אי נתחמם התנור כל צרכו ויש עדיין אש בתנור שאינו מניח לצאת החמימות ולהצטנן התנור אז ודאי מוטב שילושו הרבה ביחד ויתנו לתוך התנור מיד בלא איחור ושהיה וזה הוא מנהג הגון וכשר. ורבינו יצחק אלפס פסק דבימות הפסח אסור למילש יותר על חמש רבעים קמח ועוד דהיינו שיעור חלה. והיינו דאמר רבא קבא מלוגנאה לפסחא. ורבינו אבי העזרי כתב נראין הדברים הואיל ודחאה רב יוסף לרב הונא דטפח לא עבדינן אבל בציר מהכי עבדינן לפי הזריזות וכן הוא המנהג ללוש חמש רבעים קמח ועוד יחד לא יותר ולעשות עוגות דקות פחות מטפח. הלכך לדידן דאפינן בשיעור חלה לא בעינן צירוף הסל דלא איירי ר' אליעזר אלא כשאפה פחות מכשיעור שהסל מצרפן להתחייב בחלה אבל כשאפה כשיעור א"צ צירוף הסל אעפ"כ כשר הדבר ליתנם לסל ולצרפן כדי ליטול מן המוקף דאע"ג דקיי"ל בירוש' דכל דבר שאינו מקפיד על תערובתו הבית מצרף מיהו הנהיגו כן מפני שפעמים לשין רק עומר אחד ונחלק לשנים או לשלשה כך פי' אבי העזרי. וראיתי כתוב בשם רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל דהא דאמר ר' אליעזר שהסל מצרפן היינו שרדה מן התנור ונתן לסל בעודן חמין ולא פזרן בקרקע אבל פזרן בקרקע תו לא מצרף להן הסל ודייקינן מהא דקתני הרודה ונותן לסל משמע מיד לאחר רדיה ואין דבר זה בר סמכא דהא קתני הרודה ונותן לסל משמע רודה ואחר שעה נותן לסל ותדע דלא קתני הרודה לתוך הסל. ירושלמי כיצד יעשה על דעתי' דר"א פי' דאמר לא תקרא לה שם עד שתאפה מעדים ואומר זה אני רוצה לאכול וזה אני רוצה לאכול ואופה את כולם וכשהוא רודה מערים ואומר זה אני רוצה ליישן ומשייר אחת. פי' וקורא לה שם לאותה שמשייר אמר ליה ר' יהושע לא נמצאת שורף קדשים ביו"ט א"ל ר"א מאליהן הן נשרפין [כו'] ע"ד דר' אליעזר יקרא לה שם וירדנה (ויקרא לה שם) אסור לטלטלה ירדנה ויקרא לה שם שמא ישכח ויאכל [וירדנה ויקרא לה שם ויוליך עמה אחרת לקרן זוית] כדתנינן תמן מטלטלין תרומה טמאה עם הטהורה ועם החולין ולא דמיא [תמן] טמאה לצורך טהורה ברם הכא חולין לצורך טמאה. חברייא בעון וישליכנה [לאשפה ויקדישנה ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו ויקדישנה וישליכנה לאשפה] ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו. שמעי' מכן דלרבי אליעזר התנור מצרף גם משמע מהכא דלא בעינן שיהא מוקף בשעה שקורא לה שם והכי נמי משמע מדפריך וישליכנה לאשפה ויקדישנה כלו' ויקרא לה שם מיהו ההוא איכא לפרש דפריך לאחר שקרא לה שם יקדישנה כדי שיבדלו ממנה דהקדש בדילי אינשי מיני' וישליכנה לאשפה ויקדישנה ומשני ויש אדם מקדיש דבר שאינו שלו אמאי דקאמר וישליכנה ויקדישנה דוישליכנה פי' יפקירנה כדמסיק אסיפא דפריך ויקדישנה וישליכנה ויש אדם מפקיר דבר שאינו שלו דויקדישנה זהו פי' יקרא לה שם חלה ומאחר שהשליכה לאשפה והפקירה תו לא מצי לקרוא לה שם חלה אלא ודאי דכי בעינן למימר דבשעת קריאת שם חלה לא בעינן שיהא מוקף הואיל והיו מוקפין בתנור תו לא בעינן מוקף בשעת קריאת שם חלה ומיירי שהי' בה בעיסה שיעור חלה ונתחייבה בחלה וכבר היתה מוקפת כל העיסה ביחד אי נמי שתים או שלש עיסות שלא היו מוקפין בעודן עיסות והדביק כולם בתנור אחד והוקפו ורדן לחוץ קורא לאחת שם חלה ואע"פ שאינם מוקפות ובלבד שיהיו בבית אחד דהבית מצרף לתרום מן המוקף בדבר שאינו מקפיד על תערובתו כדפרי' לעיל והא דפריך וישליכנה לאשפה ויקדישנה כלו' יקרא לה שם היינו באשפה שבבית דוקא דהבית מצרף לתרום מן המוקף אבל אשפה שבחצר לא:
2