אור זרוע, חלק א שי״חOhr Zarua, Volume I 318
א׳מתני' סיפוק הגפנים וסיפוק ע"ג סיפוק אע"פ שהבריכן בארץ מותר ר' מאיר אומר מקום שבחה יפה מותר מקום שבחה רע אסור. פי' לשון סיפוק בגפנים בלשון (הבריכה) [הרכיבה] באילן שנטל גרופית של גפן והרכיב' בנטיעה שעברו עליה שני ערלה וסיפוק ע"ג סיפוק היינו שבאותה גרופית חזר והרכיב גרופית אחרת. ושייך לשון סיפוק בדבר הקצר כשמחבר בו ד"א להאריכו. כדתנן בכלאים בפ' איזהו עדים סיפק בחבל או בגמי. ובפרק לולב הגזול איזוב הקצר מספקו בחוט. אע"פ שהבריכה בארץ שהבריך הסיפוק בארץ וטמנה בארץ דאיכא למיחש שמא ישרש בארץ קודם שנתאחה בזקינה. אפ"ה מותר. דאי' בירושלמי ילדה שסיפקה לזקינה טהרה הילדה. כגון שני אילנות הסמוכין יחד חד ילדה וחד זקינה וסיבכן זה בזה ונתאחו. א"ר חייא בר בא מתני' אמרה כן סיפוק גפנים סיפוק על סיפוק אע"פ שהבריכה בארץ מותר חש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא נתאחה לזקינה. כלו' כיון שקדמה השרשה לאיחוי אין הזקינה מתירתה ויש לאסור משום ערלה. אלא ודאי מותר בכל ענין. אמר ר' חנינא ברי' דר' הילל דר' יהודה היא דאמר ר' יהודה מתאחה היא עד שלא תשריש. ר' יוסי בשם ר' יוחנן שרשים אין בהם ממש. כלו' אפי' כשתמצא לומר בעלמא דאין זקינה מתרת ילדה מקודם שספקה אח"כ בזקינה. הכא שרי אפי' השרישה קודם דאין ממש בשרשים של גרופית זו שסיפקה. מקום שבחה יפה מותר. כלו' כשהזקינה כחה יפה מותר. אף על פי שהבריכה בארץ והוציאה שרשים לא אמרי' דסיפוק נעשה אילן ולא מכח הזקינה הוא חי. אבל כחה רע אסור דזקינה כמאן דליתה. ירושלמי מה אנן קיימין. אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקינה ד"ה מותר. אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הילדה ד"ה אסור. אלא מה אנן קיימין בסתם כיצד הוא יודע ר' ביבו בשם ר' חנינא אם היו העלים הפוכים כלפי הילדה דבר בריא הוא שהוא [חי] מכח הזקינה. ואם העלים הפוכים כלפי הזקינה דבר ברי' הוא שהוא חי מכח הילדה. אמר ר' (בון) [יודן] בר חנן סימנא דאכל מן חברי' בהית מסתכל בי'. כלומר אמאי נחלקו נבדוק בעלים. אמר ר' יודן אבוי דר' מתני' תפתר שנשרו העלין:
1