אור זרוע, חלק א שי״טOhr Zarua, Volume I 319
א׳מתני' בריכה שנפסקה והיא מלאה פירות אם הוסיף במאתים אסור. פי' בריכה שנפסקה מן הזקינה והיו בה פירות כל מה שגידל' עד שלא נפסקה מאביה מותר ואם אחר שנפסקה הי' תולשם מיד היו מותרין אבל מה שמוסיפין אחר שנפסקה אע"פ שלא נעקרה מן הארץ אסור התוספת משום ערלה. ואם הוסיף במאתים אסור. שהוסיף אחד ממאתים בהיתר. ומפרש בירושלמי לקמן שלהי שמעתין כיצד הוא יודע ר' ביבו בשם ר' חנינא לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף. ירושלמי אמר ר' יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן. כלו' אילן זקן שנעקר ובו פירות וחזר ונטעו עם הפירות כך דינו. הכא משמע דהבריכה פטורה מן הערלה ותניא נמי הכי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב מיכן אתה אומר סיפוק גפנים וסיפוק סיפוקן אע"פ שהכריכן בארץ מותר. וההיא דפ"ק דר"ה דת"ר אחד הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב ערב שביעית לפני ר"ה שלשים יום [עלתה לו שנה] ומותר לקיימו בשביעית פחות משלשים יום לפני ר"ה לא עלתה לו שנה ואסור לקיימו בשביעית דשמעי' מינה דיש ערלה בהרכבה. ההיא בנפסקה מאביה אבל כ"ז שלא נפסקה מאביה מותר כדמוכח מתני' ולא משכחת שתהא דרכבה אסור כשלא נפסקה מאביה אלא ילדה בילדה שלא עברו עלי' שלשה רגלים. וההיא דפרק ר' ישמעאל במנחו' דאמר ר' אבהו א"ר יוחנן ילדה שסיבכה בזקינה ובה פירות אם הוסיפו במאתים אסור. היינו משום שיש בה פירות שהן של ערלה הא לאו הכי היה מותר הכל אפי' התוספת. וניחא דנקט ילדה לפי שפירות שבה של ערלה הן דאלו יחור של זקינה ובה פירות וקצצה וסיבבה בזקינה תחלתן וסופן היתר הוא. וההיא דפרק משוח מלחמה בסוטה דאמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטילה התם בדליכא פירות בילדה הלכך בטילה והתוספת מותר. וא"ת אמאי נקט ילדה אפי' זקינה נמי דכך שוה יחור של זקינה שסיבכה בזקינה אי לאו משום דבטילה הי' עליו תורת ערלה. ההיא פי' רבינו שלמה דאפי' יחור של זקינה מכיון שנתלש והסביכו [ילדה] קרי' לי' והא דלא נקט סתם יחור שסיבכו בזקינה בטלה משום דלא הוה ידעינן לענין מה בטל אם לא [היה] מפרש בהדיא לענין ערלה אבל השתא דנקט ילדה מוכחא מילתא דלענין ערלה קאמר והכי איתא בפרק משוח מלחמה גבי חוזרי מערכי מלחמה אשר נטע כרם ולא חללו פרט למבריך ומרכיב והא אנן תנן אחד הנוטע ואחד המרכיב ואחר המבריך א"ר זירא אמר רב חסדא לא קשי' כאן בהרכבת איסור וכאן בהרכבת היתר האי הרכבת היתר היכי דמי אילימא ילדה בילדה תיפוק לי' דבעי מהדר משום ילדה ראשונה אלא ילדה בזקינה והא אמר ר' אבהו ילדה שסיבכה בזקינה בטילה א"ר ירמי' לעולם ילדה בילדה וכגון שנטעה להך קמייתא לסייג ולקורות. דתנן הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה ומאי שנא ילדה בזקינה דבטלה ומ"ש ילדה בילדה דלא בטלה התם אי ממליך עלי' לאו בת מיהדר היא הכא בת מיהדר הוא מידי דהוה אעלו מאליהן דחייבין בערלה. ושמעי' מינה דילדה בילדה אם כלו שני ערלה דקמייתא מקמי בתרייתא בטלה לה בתרייתא אע"ג דהיתה הרכבתה בתוך שני ערלה דקמייתא דאי לא תימא הכי הא דפריך תיפוק לי' דבעי מיהדר משום ילדה ראשונ' לוקמה כגון שכלו שני ערלה של ראשונ' מקמי שני ערלה דבתרייתא:
1