אור זרוע, חלק א של״אOhr Zarua, Volume I 331
א׳ירושלמי כדפרי' לעיל איקליס ר' בא דמר שמועה בשם זעיר מיני' מכאן שחייב אדם לנהוג ענוה בתלמידו ואם שמע דבר שההנהו אפי' מקטן ממנו חייב לאומרו בשמו והכי אי' בירוש' פ' כל ישראל נתנו מרועה א' אמר הקב"ה (למשה) אם שמעת מפי קטן מישראל והנייך לא יהא בעיניך כשומע מפי קטן אלא בשומע מפי גדול ולא בשומע מפי גדול אלא כשומע מפי [חכם ולא כשומע מפי חכם אלא כשומע מפי] נביא ולא כשומע מפי נביא אלא כשומע מפי רועה ואין רועה אלא משה כד"א ויזכור ימי עולם משה עמו וגו' ולא כשומע מפי רועה אלא כשומע מפי הגבורה נתנו מרועה אחד אין אחד אלא הקב"ה שנאמר ה' אחד שהקב"ה הוא אמת ודבריו אמת וכל שאומר אמת דברו של הקב"ה אומר:
1