אור זרוע, חלק א של״זOhr Zarua, Volume I 337
א׳[א]
1
ב׳תנן בפ"ה ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית וב"ה אומרים אין מטבילין ומודים שהוא גורר כלים וטובל בהן וכלים שגרר בהם לא הוטבלו. פי' חרדלית מי גשמים המקלחין מן ההר כדתניא בתוספתא פ' טבלא איזהו חרדל מי גשמים הבאים מדרון רואין אותם אם יש מתחלתן ועד סופן צרוף מ' סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי ב"ש ובה"א אין מטבילין בהם עד שיהיו לפניו עוגל ארבעים סאה ומעשה בכובסים שהיו בירושלי' שהיו גודרין את הכלים וטובלין בהם. והכל מודים שכלים שגדר בהם לא הוטבלו. שהיו גודרים כלים. פי' שהיו עושים בכלים גדר בתוך החרדלית כדי שלא יקלחו ויעמדו ויהי' במקום אחד מ' סאה כב"ה דאמרי עד שיהא לפניו עוגל מ' סאה וקסבר גודרין בדבר המקבל טומאה וכר' יהודה כדפרי' (לעיל) בההיא דאבוה דשמואל דעביד לבנתי' מקוואות ביומי ניסן ולית הלכתא ככובסים דקיי"ל כר' יוסי דאמר אין מעמידין בדבר המקבל טומאה כדפרי' לקמן והיינו כדברי רבינו שלמה פ"ב דשחיטת חולין דתנן פ"ה ומייתי לה פ"ב דחולין גל שנתלש ובו מ' סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין ואמרי' התם מהו דתימא לגזור משום חרדלית של גשמים ופי' רבינו שלמה חרדלית זרם של גשמים המקלחים בכח מן ההר אין טובלין בו דתנן הניצוק והקטפרס אינו חיבור ולא הוה מקוה דמ' סאה שהרי אין מ' סאה במקום אחד ואע"פ שיש הרבה למעלה ולמטה הא קתני אינו חיבור. חרדלת היינו קטפרס מדרון. ורבינו האי גאון אמר חרדלית שבאין מדליו של ההר עכ"ל. והיינו דרבא דאמר רבא פ' חומר בקודש מקוה שחלקו בסל ובגרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה. דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעי' ארבעים סאה במקום אחד:
2
ג׳[ב]
3
ד׳ושיעור ארבעים סאה כדתניא ע"פ ורחץ את בשרו במים במי מקוה את כל בשרו במים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מקוה מ' סאה:
4
ה׳[ג]
5
ו׳והטובל צריך שיטבול כולו כאחד למעוטי שלא ירחץ אבר אבר. ורחץ את בשרו כולו כאחד. והטובל אל יטבול לחצאין כדתניא בתוספתא בפ' גממיות הקופץ למקוה הרי זה מגונה. והטובל במקוה פעמיים ה"ז מגונה. פי' לחצאין לא עלתה לו טבילה אלא אגב דתנא רישא מגונה תני הא נמי מגונה. האומר לחבירו כבוש ידך עלי ה"ז מגונה ר' יהודה אומר כבוש ידך עליו עד שתצא נפשו. וכתב כה"ג כי לא נפישי מייא למרמי בהו איתתא. קומתא כולה מגנדרא כי ביניתא ושפיר דמי. פי' בפישוט ידים ורגלים. ופי' ר"ת לאפוקי מדרב יוסף דאמר מיכן רמז לנדה שתשב עד צוארה במים. ויש לומר שיש לפני' עוגל של מ' סאה אלא שאין עמוקין ולא דמי לחרדלית שאין מ' סאה במקום אחד:
6
ז׳[ד]
7
ח׳תנן בפ"ה ב"מ שיש בו מ' סאה טובלין ומטבילין. מטבילין בחריצין ובנעיצין ובפרסות החמור המעורבת בבקעה. חריצין רחבין ומרובעין כמערה ואינן מקורין אלא כל פיו פתוח נעיצין קצרין מלמטה ורחבים מלמעלה ואלו ואלו אין להם שוליים בקרקע:
8
ט׳[ה]
9
י׳ומקוה דכלים מדאורייתא ברביעית כההיא דפ"ק דפסחים דתניא הדם והמים משקה בית מטבחייא שנטמאו בין בכלי בין בקרקע טהורין. ר' שמעון אומר בכלים טמאין בקרקע טהורין. אמר רב אשי הא דאמרת בקרקע טהורין לא שנו אלא מים אבל דם לא ומים נמי לא אמרן אלא דהוי רביעית דחזו להטביל בהן מחטין וצינורות. ופי' רבינו שלמה התם לעיל כדברי ר' שמעון דרביעית הוא מקוה דאורייתא. כי כתי' מ' סאה באדם הוא דכתי'. והאי רביעית. היינו רביעית המקוה והתם כל עשר רביעיות דקתני רביעית הלוג הם מדחשיב התם רביעית שמן לנזיר דהוא חצי שיעור של התודה דיליף לה מקרא פרק התודה וחצי לוג שמן לתודה כדתנן בפ' שתי מדות. ועוד תנן התם שבע מדות של לח היו במקדש. וקא חשיב חצי הלוג ורביעית הלוג והדר קתני רביעית מה הי' משמשת רביעית מים למצורע ורביעית שמן לנזיר ותו דחשיב התם רביעית דם דמטמא באוהל וא"א לומר רביעית הקב דהיינו לוג דבנזיר פרק כ"ג מוכח שהוא פחות מחצי לוג דקאמר זקנים הראשונים מקצתם היו אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע עצמות ורביעית דם לא לכל אלמא דרביעית הלוג היא. ופ"ב דזבחים אמר רב פפא אם קרח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצנורו' דמהכשירה דמקוה קא אתי והמעיין מטהר מן התורה בכל שהוא כדתניא בתורת כהנים וכדתנן פרק קמא דמקוואות כדפריש' לעיל:
10
י״א[ו]
11
י״בובטלו רבנן רביעית דמקוה וגזרו שגם הכלים צריכין ארבעי' סאה כההיא פ"ג דנזיר דאמר ר' אלעזר עשר רביעיות הן נקיט רב כהנא בידי' חמש סומקתא וחמש חיורתא כדמפרש התם ופריך ותו ליכא והאיכא רביעית דמקוה פי' דחזיא להטביל מחטין וצנורות ומשני בר מההיא דבטלו רבנן והצריכו לכלים כמו כן מ' סאה. והיינו דתניא בתוספתא כ"מ שאדם טובל בהם ידים וכלים טובלים בהם אין אדם (וכלים טובלים) [טובל] בהן ידים וכלים אין טובלין בהם. וההיא דפ' בתרא דע"ז דתנן הלוקח כלי תשמיש מן העכו"ם את שדרכו להטביל יטביל ותנא כולן צריכין טבילה בארבעים סאה מה"מ אמר רבא אמר קרא וטהר הוסיף לך הכתוב טהרה אחרת ההיא אסמכתא בעלמא היא ואינו כ"א מדרבנן שביטלו רבנן רביעית דמקוה דכלים והצריכו להם מ' סאה כמו לאדם. ודוקא רביעית דמקוה בטלו אבל המעיין שמטהר בכל שהוא לא בטלו רק שיוכל להכנס בהמעיין מטהר ועדיין הלכה דמעיין כמקומה עומדת. וכן פי' רבינו שמשון בפירושיו בפ"ק דאע"ג דבטלו רביעית דמקוה מ"מ כל שהוא דמעיין לא בטלו:
12
י״ג[ז]
13
י״דתניא בת"כ בפרשת ביום השמיני אי מעיין מטהר בזוחלין אף מקוה בזוחלין ת"ל אך מעיין המעיין מטהר בזוחלין והמקוה באשבורן. כתב מורי רבינו שמחה בפירושיו מת"כ. ממעט דוקא מעיין מטהר דרך נביעה וזחילה ולא מקוה אבל מעיין לא ממעט מלטהר באשבורן דאך לא קאי אלא אמעיין דכל הימים ממעיין הם נובעים מן המקור ואע"פ שאינם זוחלין כדתנן פ"ה דמקוואות ומייתי לה ס"פ שמנה שרצים דכל הימים במקוה ר' יוסי אומר הימים מטהרין בזוחלין וכי לית לי' דטובל בים הגדול עלתה לו טבילה. ותניא בתוספתא פרק ארץ הכותים מעשה ברבן גמליאל ואונקלוס הגר שהיו באשקלון וטבל ר"ג במרחץ ואונקלוס הגר בים. אמר ר' יוסי בן קפוסאי עמהן הייתי ולא טבל ר"ג אלא בים. ואמר פ"ק דמכות חבית שנפלה לים הגדול הטובל שם לא עלתה לו טבילה. דא"א לג' לוגין במקום אחד. הא לאו הכי עלתה לו טבילה אע"ג דימים אינם זוחלים דקוו וקיימו עכ"ל. וכן פר"ת כדפרי' לעיל בתשובה של הרב רבינו שמואל ב"ר שלמה זצ"ל:
14
ט״ו[ח]
15
ט״זכתוב בה"ג מר אחא משבחא הוה הכי אמר. היכא דסבור נהרא. לא סלקא טבילה לאתתא וא"ל מר שמואל הוה מעשה דסברוה לנהרא ושרא אבא למטבל בה א"ל קטן היית א"ל גדול הייתי א"ל דלמא הוה בי' בזעא פורתא דשפכי מיא אהדדי דלעולם לייפי הדדי ולא פסקי מהדדי. ותו כתוב בהן ונהרא דסכור דאית בי' עקולא דהוה מ' סאה במקוה דמי ושפיר לטבילה. וכתב מורי רבינו שמחה זצ"ל בפירושיו מתור' כהנים. כמדומה דבעי למימר מעיין הנסכרים וקוו וקיימו בטל מהן דין מעיין הואיל ואינו טובל בהן דרך זחילתו ובעי מ' סאה ובפחות מכאן לא סלקא בי' טבילה לאיתתא אא"כ יש בהן נקב כל שהוא שמחוברין לנהר. וכמדומה דראייתו מהא דתנן בפ"ח מעיין שהעבירו ע"ג בריכה והפסיקה ה"ה במקוה כ"ז שהוא בגומא ובעי מ' סאה חזר והמשיכו לאחר שנתמלא' הגומא חזר לזחילתו ונמשך פסול לזבין דנפסל מדין מים חיים מיהו תורת מעיין עליו לטהר בכל שהוא וחוזר ומושך עכ"ל:
16
י״ז[ט]
17
י״חתנן פ"ה הזוחלין כמעיין והנוטפין כמקוה העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה ואפי' זב ואפילו זבה יורדים וטובלים דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומא' אין מזחילין בו. פי' רבינו שמשון ב"ר אברהם הזוחלין כגון מי נהרות שהן זוחלין כמעיין הן לטהר בכל שהוא ובזחילה. הנוטפין כגון מי גשמים במקוה הן לטהר באשבורן דוקא ולהצריך מ' סאה. וה"ט דאבוה דשמואל בפ' במה אשה דעביד לבנתי' מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו הנוטפין על הזוחלין. ואין הנוטפין מטהרין (בזוחלין) בהזחל'. שהן כשרין. כלו' בזחילה הואיל ונוטפין מועטין. (הואיל) ואצטריך לאשמעינן אפי' במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אא"כ נוטפין משלימין להם דאי לא תימא הכי מאי קמ"ל פשיטא דא"כ יפסלו כל הטהרות אפי' למ"ד נהרא מכיפי' מבריך. נוטפין שעשאן זוחלין כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין סומך אפי' מקל או קנה או זב או זבה סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדין במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל. כל דבר המקבל טומאה אפי' טהור כיון דמקבל טומאה אין מזחילי' בו כלומר אין מעמידין מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן במס' פרה פ"ו נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולין דדבר המקבל טומאה פוסל. ומפ' טעמא פ"ב דזבחים דא"ק מקוה מים יהי' טהור הוייתו ע"י טהרה תהא ומיהו יתכן דאפי' ר' יהודה דפליג הכא מודה התם דהכא המקוה עשוי ושלם עכ"ל. וקיי"ל כר' יוסי ואהא פירושא סמכינן ופי' ר"ת ליתא כדפרישנא לעיל: [י]
18
י״טתנן פ"ז אלו מעלין את המקוה ולא פוסלין שלג וברד כפור והגליד והמלח וטיט הנרוק אמר רבי עקיבה היה רבי ישמעאל דן כנגדי לומר השלג אינו מעלה את המקוה והעידו אנשי מידבא משמו שאמר להם צאו והביאו שלג ועשו מקוה לכתחלה ר' יוחנן בן נורי אומר אבן הברד כמים. כיצד מעלין ולא פוסלין מקוה שיש בו ארבעים סאה חסר אחת ונפל מהם [סאה] לתוכו העלתו נמצאו מעלין ולא פוסלין. ואמר ספ"ק דסוכה מי איכ' דאצטרופי מצטרף והוא עצמו אינו כשר. אמר ר' יצחק בן אלישוב אין טיט הנרוק יוכיח שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה. כתב בערוך כגון מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות ומימיו עכורין ואין זכין ואילו רוצין להפריד מים זכים לבדו הי' כל' סאין והשאר יהי' טיט והוא הנקרא טיט הנרוק כשמריקין את המים יורק הטיט עמהם ויוצא עם המים מפני שהוא מעורב במים. הטובל במ' סאה מכוונות שיש בהם הטיט הזה תעלה לו טבילה ויטהר ואלו הי' ארבעים סאה כולן טיט הזה לא הי' כשר לטבול בו. והטובל בו לבדו לא עלתה לו טבילה. ותנן פרק ב' מקוה שיש בו ארבעים סאה מים וטיט ר' אליעזר אומר מטבילין במים ואין מטבילין בטיט. ר' יהושע אומר במים ובטיט באיזה טיט מטבילין בטיט שהמים צפים על גביו ואם היו המים מצד אחד מודה ר' יהושע שמטבילין במים ואין מטבילין בטיט באיזה טיט אמרו בטיט שהקנה יורד מאליו. דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר מקום שאין קנה המדה עומד אבא אלעזרבן דולעאי אומר מקום שהמשקלות יורדת ר' אליעזר אומר היורד בפי חבית ר' שמעון אומר הנכנס בשפופרת הנוד ר"א ב"ר צדוק אומר הנמדד בלוג. ותנן פרק אלו חוצצין באדם טיט היון וטיט היוצרים וגץ יוני איזהו טיט היון זה טיט הבורות שנאמר ויעלני מבור שאון מטיט היון. טיט היוצרים כשמו ר' יוסי מטהר בשל היוצרים ומטמא בשל מרקא גץ יוני אלו יתירות הדרכים שאין טובלין בהם ואין מטבילין בהם ושאר כל הטיט מטבילין בו כשהוא לח. פי' בערוך ר' יוסי מטהר בשל יוצרים ומטמא בשל מרקא. פי' טיט שמערב בו דברים אחרים לחזקו כדכתיב תמרוק ברע. וכתיב ובתמרוקי הנשים. והוא שער של צאן. וי"א טיט מתוקן לעושי כלי חרס שרוי בלובן ביצה לתקן הכלים שנסדקו ואין המים ממחקו. ותניא בתוספתא בפ' טבעת ר' יוסי מטמא בשל מרקא מפני ששפין בו סדקי כלים. גץ יוני אלו יתידות הדרכים כו'. תני' בתוספתא פ' טבעת אלו הן יתידות הדרכים אלו שמהלכין עליהן בימות הגשמים והן מתמעכין על הבגדים מצד אחד אינו חוצץ משני צדדין חוצץ דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר משום ר' ישמעאל אף מצד אחד ר' יוסי משום ר' ישמעאל אומר ברכין אף מצד אחד. והן מתמעכין על הבגדים. פי' בערוך והן כגון גומות מלאות מים ושפתי הגומות נקראים יתידות הדרכים. פ"א הם חפירות שעושין הבהמו' וימלאו מים בחורף ובקיץ ומזיקין רגלי ההולך עליהן וכשהן לחין נקראין גץ יוני. וכשהן יבישין נקראין יתידות הדרכים וע"כ נקראין יתידות שהן משופעין כיתידות כשייבשו. תניא בתוספתא טבעת שנתונה בלבינה של טיט טופח והטבילה טהורה ואם הי' הטיט יון וחביריו כאלו לא טבלה. לגין שהוא מלא מים שאובין ונתון על בן טיט טופח אם היו המים שקועין בטיט והטבילו טהור ואם הי' טיט היון וחביריו כאלו לא טבל: [יא]
19
כ׳תניא בתוספתא בפ"ק למעלה מהן מי תמצית שלא פסקו שמטבילין בהן את (הכלים) [המים] ואין מטבילין בהן אדם ידים וכלים זה הכלל כ"מ שאדם טובל בהן ידים וכלים טובלין בהם אין אדם טובל בהן ידים וכלים אין טובלין בהם ואלו הן מי תמצית כל זמן שהגשמים יורדים וההרים בוצצין פסקו הגשמים וההרים בוצצין הרי הן כמי תמצית פסקו מלהיות בוצצים הרי הוא כמי גבים. החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית. החופר בצד המעיין כ"ז שהן באים מצד המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן במעיין פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית. וההרים בוצצין פי' פולטין מים כדתנן כיצד צולין את הפסח מביא שפוד של רמון תוחבו מתוך מעיו עד בית נקובתו ואמר בירושלמי למה של רמון אמר ר' חייא כל העצים בוצצין משקין ושל רמון אינו בוצץ משקין מה אנן קיימין אם בלחין ואפי' של רמון בוצץ משקין אי ביבישין אפי' כל עצים אינן בוצצין משקין אלא כיני כל העצים יבישין מבחוץ ולחים מבפנים. רמון יבש מבחוץ ויבש מבפנים. ופי' כל העצים בוצצין משקין פי' פולטין משקין והוי לי' פסח מבושל כדפרכינן בגמרא דידן ונייתי של דקל איידי דאית בי' שיבי מפיק מיא והוה לי' כמבושל. החופר בצד הים בצד הנהר במקום הביצים הרי הן כמי תמצית פי' מי תמצית שלא פסקו. החופר בצד המעיין כל זמן שהן באים מחמת המעיין אע"פ שפוסקין וחוזרין ומושכין הרי הן כמעיין פי' דמטהר בכל שהוא אע"פ שאין בו ארבעים סאה. פסקו מלהיות מושכין הרי הן כמי תמצית אית דגרסי כמי גבים:
20
כ״אסליקו להו הלכות מקוואות בע"ה
21