אור זרוע, חלק א שפ״זOhr Zarua, Volume I 387
א׳מתני' שחט מאה חיות במקום אחד כיסוי אחד לכולם. מאה עוף במקום אחד כיסוי אחד לכולם. חי' ועוף במקום אחד כיסוי אחד לכולם. ר' יהודה אומר שחט חי' יכסנה ואח"כ ישחוט העוף. ובגמ' בברייתא מפרש במאי פליגי. א"ר חנינא מודה ר' יהודה לענין ברכ' שחיטה שאינו מברך אלא אחת. פרש"י לענין ברכה על השחיטה א"צ לברך לאחר כיסוי. ונראה בעיני דכך היא הסוגיא לפרש"י לא מבעיא לרבנן דאמרי שחט חי' ועוף כיסוי אחד לכולם דאינו מברך על השחיטה אלא פעם אחת. אלא אפי' לר"י דאמר שחט חי' יכסנה ואח"כ ישחוט את העוף דהשתא כיסוי חיה מפסיק בין שחיטת חיה לשחיטת עוף מודה שאינו חוזר ומברך על השחיטה כששוחט העוף דכיסוי דם דחיה שבאמצע לא הוה הפסק כדמפ' טעמא בסמוך משום דאפשר דשחט בחדא ומכסי בחדא. אלמא ברכת כיסוי ודאי חוזר ומברך. דאע"ג שבירך בשעת כיסוי דחיה כדאמר בירושלמי המכסה את הדם אומר אקבו"צ על מצות כיסוי הדם. אעפ"כ כשיחזור וישחוט את העוף ויבוא לכסות את דמו חוזר ומברך על מצות כיסוי הדם דבשלמא על השחיטה אינו חוזר ומברך כששוחט את העוף. משום שבשעה שבירך על החיה כבר הי' העוף בעין ובירך על שניהם. אבל הכא כשבירך על מצות כיסוי הדם דחיה אכתי אין דם עוף בעולם שיפטר בזו הברכה. ואין זה דומה לשוחט מאה חיות או מאה עופות דהתם כיסוי אחר לכולם וברכה אחת לכולם. ואם כי האי גונא אירע ששחט חי' וכסה דמה וחזר ושחט חי'. ודאי אומר אני שחוזר ומברך על (השחיטה) [הכיסוי] כדפרי'. וקיי"ל כרבנן. וכן פיר"ח זצ"ל דהל' כרבנן דשחט חי' ועוף כיסוי א' לכולם. וכן הלכה בפרש"י שברכה אחת על השחיטה אפי' מאה בהמות ומאה חיות ומאה עופות. ואפי' סח בינתים דברים הצריכים לשחיטה כגון תן לי עוף או חי' או בהמה או שאמר סורה מראה כל כי האי גונא לא הוי הפסק ואינו חוזר אפי' אמר הביאו לי אפר לכסות או הביאו לי משחזת להשחיז את הסכין. כל זה לא הוה הפסק. והא דאמר בהקומץ רבה סח בין תפלה לתפלה חוזר ומברך ה"מ בשיחת חולין. אבל מעין התפלין כגון הביאו לי תפלין אינו חייב לברך. וראי' לדבר דפ' כיצד מברכין אמר רבא טול בריך טול בריך א"צ לברך הביאו לפתן הביאו מלח צריך לברך ור' יוחנן אמר אפי' הביאו מלח הביאו לפתן א"צ לברך גביל לתורא גביל לתורא צריך לברך ורב ששת אמר אפי' גביל לתורא גביל לתורא א"צ לברך כדרב יהודה דאמר רב יהודה אמר רב אסור לו לאדם שיטעום כלום עד שיתן לבהמתו שנא' ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת ופר"ח וגם ערוך דהלכה כרב ששת. מיהו ודאי סח בינתים דברים שאינם צריכין לשחיטה. ודאי חוזר ומברך. וכן הלכה למעשה כדפי'. ואע"ג דאמ' ירוש' פ' היה קורא כיצד הוא מברך כשהוא נותן על ידו אקבו"צ על מצות תפלין כשהוא נותן על ראשו על מצות הנחת תפלין ואינו מזכיר שם סח בין תפלה לתפלה. על כרחין אית לן לפרש כגון שסח כי היכי דלא תקשי לתלמוד' דידן. ואי משכחת לה דאיירי בלא סח ליכא למיחש אי פליג הא בברכת' גופא פליגי. ורבינו שמואל בן חפני פי' ההיא מודה ר"י שאינו מברך אלא אחת דהיינו דוקא אברכת כיסוי אבר אשחיטה מברך אכל חדא וחדא אע"ג דלא סח בינתים. וכן פי' רבינו קלונימוס מרומא. ובתשובות הגאונים מצא מורי אבי העזרי שצריך לברך על כל שחיטה ושחיטה שמא ישכח וידבר ביניהם דבר שאינו מענין השחיטה ואין [נראה זה הטעם] למורי אב"י העזרי [דאטו משום שמא ישכח יברך ברכה שאינה] צריכה ופר"ח מודה ר' [יהודה] שאע"פ שמכסה דם חיה [אבל] ברכה אחת בכיסוי פוטר את כולם וכ"ש בכיסוי אחד ובמסקנא פר"ח לית הלכתא כר' יהודה אלא בת"ק ברכת שחיטה לכל אחת וכיסוי אחד לכולן עכ"ל. ולא נהירא דחדא מנא ליה דלרבנן צריך לברך על כל אחת ואחת מאי מסיק מודה ר' יהודה מוד' למאן הלא רבנן דפליגי עליה מצרכי ברכה על כל אחת ואחת. ומורי אב"י העז"רי פי' דעל כל שחיטה ושחיטה יחזור ויברך אפי' לא סח הואיל דגופי' מחולקין והא דקאמר ר' חנינא מודה ר' יהודה דוקא בברכת כיסוי הדם קאמר מפני שבגומא אחת מוטל' הכל והוי כגוף אחד אבל בשחיטה אפי' רבנן מודו ומביא ראי' מפרק ואלו נאמרין וביומא פ' בא לו וקורא אחרי מות וגולל ס"ת ובעשור לחודש שבחומש הפקודים קורא ע"פ ופרכי' בגמ' וניתי ספר אחר ונקרי אמר רשב"ל משום ברכה שאינה צריכה. פי' שאם יביא עוד ס"ת יצטרך לברך שנית. וכי היכי דשני ספרי תורות גורמין שתי ברכות אע"ג ששתי הקריאות מענין אחד הם שמדברים מענין יווה"כ ה"נ בשני שחיטות [אפי' הוה מצוה אחת] ותפלין [נמי] הוה מצוה אחת. אע"ג דאין תפלה ש"י מעכבת של הראש. הלכך לא סח מברך אחת לפרש"י שפי' אחת על שתיהן ודמי לכיסוי. וכש"כ לדברי המפרשים מברך אחת על הראש ואחת על היד שאין לשאול מכיון דחשיבי להו שתי מצות ודכוותי' התוקע בשתי שופרות. ובעיני הי' נראה לקיים דברי רבינו שמואל זצ״ל ורבינו קלונימס זצ"ל בשני מינין כגון חי' ועוף שאז צריך לברך על כל שחיטה ושחיטה אבל חיות הרבה שמא יודו דברכה אחת לכולן. מיהו נראה בעיני לפי האמת דאפי' בהמה וחי' ועוף ברכה אחת לכולן הואיל שברכותיהן שוין שעל כולם מברכין על השחיטה. וראי' לדבר דת"ר פ' לולב וערבה היו לפניו מצות הרבה מברך אקבו"צ על המצות ר' יהודה אומר ע"כ אחת ואחת בפ"ע אמר ר"ז ואיתימא ר"ח בר פפא הלכה כר' יהורה. וא"ר [זירא ואיתימ' ר' חנינא בר פפא] מ"ט דר"י דכתי' ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין ובלילה אין מברכין אלא לומר לך תן לו בכל יום מעין ברכותיו' הרי אתה רואה דר"י לא פליג אלא דוקא בשאין ברכותיהן שוות אבל כשברכותיהן שוות אפי' ר"י מודה דברכה א' לכולן. מעתה בשוחט חי' ועוף ובהמה דברכותיהן שוות כ"ע מודו דברכה אחת לכולן. ותדע שהרי כתוב בה"ג דלא צריך למימר זמן בסוכה וכלולב דסגי בדכסא. ואמ' בירושלמי פ' הרואה בברכות ובפ' לולב הגזול גבי לולב כשהוא נוטלו אומר אקבו"צ על נטילת לולב וא"צ לברך שהחיינו ועל כרחך משום היוצא בדכסא או בסוכה. הרי אתה רואה דבשלשה זמנים יוצא בזמן אחד ה"נ בשוחט חי' ועוף יוצא בברכה אחת הואיל שברכותיהן שוות דבהא אפי' רבי יהוד' מודה. הלכך נכון לסמוך הלכה למעשה על פרש"י שפי' למעל' ועל אלו ראיות ולצאת בברכה אחת לבהמה חיה ועוף. וכן עמא דבר. ואמר בירושלמי דמס' פאה ס"פ ב"ש אמר ר' יהושע ב"ל כל הלכה שהיא רופפת בב"ד ואין אתה יודע מה טיבה צא וראה איך הצבור נוהגין: בתשובת הגאונים מצא מורי אב"י הע"זרי כתוב אם שחט והזיד ולא בירך או כיסה והזיד ולא בירך אסור לו לאכול ממנו אבל לאחרים מותר. והוא חייב מלקות. ואינו נראה בעיניו אלא נראה לו דגם לו מותר אך באיסורא קאים. וז"ל ה"ג ומן קמי' דשחיט צריך לברך על השחיטה והדר משחיט. וטבח דלא בריך ואשתלי ושחיט שרי למיכל מההוא בשרא. ש"מ מדלא כתב הכי אפי' לדידי' שרי. ותו דיכול עדיין לברך לאח' שחיטה. שכל מצוה שלא ברך עובר לעשייתה מברך לאחר עשייתה ודיו כדפרי' בברכות. ואמר בירוש' פ' הרואה ברכת שחיטה מאימתי מברך עליה ר' יוחנן אומר עובר לעשייתה ר' יוסי בר נהוראי אומר משישחוט שמא תתנבל בשחיטתה. מעתה משיבקר את הסימנין חזקת בני מעים כושר. ר' בא בשם רבנן דתמן שחטה ואכלו זאבים בני מעיה כשירה שחזקת בני מעי' כושר וכו'. הרי אתה רואה דלר' יוסי בר נהוראי כך היא עיקר המצוה שישחוט ואח"כ יברך א"כ זה ששחט בלא ברכה אינה סברא שנחמיר עליו כולי האי לאסור לו הבשר. ונראה בעיני דע"כ ל"פ ר' יוחנן אלא שסובר שצריך להקדים ברכה לשחיטה אבל אי אשתלי ושחט מודה שמברך אח"כ ודיו. ומיכן דאי' דלא קיי"ל כמש"כ ר' אלדד הדני שחט בלא ברכה נבילה. ותדע שכמו כן כתב שחט בלא סודר נבילה. וכן נמצא כתוב בהלכות א"י דנשים לא ישחטו מפני שדעתן קלה ותנן להדיא שהשחיטה כשירה בנשים בפרק כל הפסולין ותו נראה בעיני דאפי' דחכם לא כתב אלא חומרא בעלמא. ונראה בעיני ע"כ ל"פ ר' יוחנן להקדים ברכה לשחיטה. אלא היכא דליכא ריעותא אבל היכא דאתייליד ריעותא הואיל ויכול לבדוק לאחר שחיטה ולברך מודה דלא אזלינן בתר חזקה אלא שוחט ובודק הריעותא ומברך. וכבר בא מעשה לפני רש"י זצ"ל ביונה אחת שנשבר אגף שלה והורה לשוחטו ולבודקו מפני שאינו יכול לבודקו מחיים וענהו השואל האיך יברך ברכה לבטלה ואמר כיון שמוציאו מידי נבילה. מעשה זו שמעתי ממורי רבינו יהודה בר יצחק. מיהו נראה בעיני שיש לו לשחוט בלא ברכה ואח"כ יבדוק ואם נמצאת כשירה יברך כדפי' ע"פ הירושלמי. ונראה בעיני דה"ט דבני נרבו"נא כששוחטים חיה אין מכסין את דמו עד שיבדוק אם טריפה היא אם לאו. שצריך לברך על מצות כיסוי הדם ותנן פ' כיסוי הדם השוחט ונמצא טריפה פטור מלכסות נמצא שבירך ברכה לבטלה. וע"כ בודק אם נמצאת כשירה מברך ומכסה ואם שכח וכסה בלא ברכה מברך אחר כך:
1