אור זרוע, חלק א שצ״אOhr Zarua, Volume I 391
א׳מתני' ואין שוחטין אותו ביו"ט ואם שרטו אין מכסין את דמו. ותניא ר' יוסי אומר כוי אין שוחטין אותו בי"ט. ואם שחטו אין מכסין את דמו. ופ"ק דביצה פריך ליכסי' כדרב יהודה אמר רב דאמר ר"י אמר רב מכניס אדם קופתו מלאה עפר ועושה בה כל צרכו. ולטעמיך לכסי' בדקר נעוץ ובאפר כירה אלא דלית לי' [ה"נ דלית ליה] א"ה מאי איריא ספק אפי' ודאי נמי. ל"מ ודאי דלא לשחוט אלא אפי' ספק אימא משום שמחת י"ט לשחטי' וליכסיה קמ"ל כו' עד אמר רבא אפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק [לספק] מ"ט לא דילמא עביד גומא ודאי נמי הא עביד גומא אלא כדר' אבא ה"נ כדר' אבא. אלא ספק היינו טעמא דילמא עביד כתישה ודאי נמי הא עביד כתישה. ודאי אתי עשה ודחי ל"ת. ופי' רבינו יב"א זצ"ל דמדפריך ספק מ"ט דילמא עביד גומא ולא שני הא דשרו ב"ה בדיעבד בדקר נעוץ או במכניס עפר היינו לודאי אבל לספק לא. ש"מ דגם בכוי מותר בדעבד אם שחטו מותר לכסות את דמו אם הי' לו דקר נעוץ בעפר תיחוח מערב י"ט או אם הכניס מלא קופתו עפר ויחד לה מקום מעי"ט. והאי דמסיק ספק היינו טעמא דלא דילמא עביד כתישה היינו לכתחלה שיש לירא שמא יבוא לידי זה א"נ אפי' דיעבד היכא שיש לירא שמא יש שם רגבים אבל היכא שאין שם רגבים בבירור מותר אפי' בכוי. ובמסקנא אלא אמר רבא אפר דעתו לודאי ואין דעתו לספק. ונראה (דהא) [דה"ה] במכניס עפר ובדקר נעוץ דוק' לודאי מהניא הזמנה ולא לספק וליתא לסבר' קמייתא שהי' מדמה בדיעבד ספק לודאי. ואזדא רבא לטעמיה דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם צפור אסו' לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי אפי' הכניס עפר לכסו' בו דם צפור מותר לכסות בו צואה. אמרי במערבא פליגי בה רב יוסף בר חמא ור' זירא [ואמרי לה רבא בריה דרב יוסף בר חמא ור' זירא] חד אמר כוי הרי הוא כצואה וה"א אינו כצואה תסתיים דרבא הוא דאמ' כוי ה"ה כצואה דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה כולי. ונראה בעיני דהלכה כנהרבלאי דטלטול ביו"ט מדרבנן הוא ובשל סופרי' הלך אחר המקיל וקיי"ל כוי ה"ה כצואה והמכניס עפר לכסו' בו צואה מות' לכסו' בו דם צפור דכי היכי דכוי הוה ספק ה"נ צואה ספק אם תינוק יטיל לפניו רעי בי"ט והזמנת ספק מהניא לספק אחר. תני ר' חייא לא כוי בלבד אמרו אלא אפי' שחט בהמה והי' ונתערבו דמן זב"ז אסור לכסותו בי"ט א"ר יוסי בר אסיאן ל"ש אלא שא"י לכסותו בדקירה אחת. אבל יכול (לעשותו) [לכסותו] בדקירה אחת מותר. פשיטא מ"ד נגזיר דקירה אחת אטו שתי דקירות קמ"ל. פרש"י ואפי' באפר כירה. הלכך השוחט כוי ביו"ט בדיעבד בין שהכניס עפר וייחד לו מקום מעי"ט בין שהי' לו דקר נעוץ מעי"ט בקרקע לחה בין שהי' לו אפר כירה אסור לכסות את דמו דמוכן לודאי לא הוה מוכן לספק אבל אם הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם כוי דאיהו נמי הוה ספיקא. והיכא ששחט בדמה וחיה ונתערבו דמן אסור לכסות אפי' באפר בידה אלא א"כ יכול לכסות את כל הדם בדקירה אחת ולקמן אפרש באיזה ענין נתערבו שחייבין בכיסוי:
1