אור זרוע, חלק א תמ״בOhr Zarua, Volume I 442
א׳מתני' נשבר העצם ולא נחתך אם רוב בשר קיים. כדמפ' בגמ' רוב עוביו ורוב הקיפו שחיטתו מטהרתו ומותר באכילה דהא שחיטתו מטהרתו. וא"ל אין שחיטתו מטהרתו ואפי' במקום שהבהמ' מותר' הוי אבר אסור משום ובשר בשדה כדאמרי' להביא האבר והבשר המדולדלין. אמר רב למעלה מן הארכובה אם נשבר העצם שם ורוב בשר שעל (הבשר) [השכר] קיים ועוד ובשר חופין את רוב העצם זה וזה אבר ובהמה מותרין וא"ל זה וזה אסורין למטה מן הארכובה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר אם לאו [אבר] אסור ובהמה מותרת ומתני' דקתני אם לאו אין שחיטתו מטהרתו דמשמע אבר אסור ובהמה מותרת אלמטה מן הארכובה קאמר ואבר אסור משום מדולדל. ושמואל אמר בין למעלה בין למטה אם רוב בשר קיים זה וזה מותר וא"ל אבר אסור ובהמה מותרת. ולשמואל מתני' בין למעלה בין למטה. שלחו מתם הלכתא כוותי' דרב דלמעלה מן הארכוב' זה וזה אסור וכן הלכתא דאמר לקמן דהדר בי' שמואל לגבי רב. ת"ר נשבר העצם ויצא לחוץ אם עוד ובשר חופין את רובו מותר וא"ל אסור וכמה רובו כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן רוב עוביו שלא יצא רוב עובי השבירה לחוץ אלא מיעוט חלל העצם נגלה ורובו נכסה. ואמרי לה רוב הקיפו. עוביו של עצם לא מעלה ולא מוריד אם רוב היקף הבשר שסביב העצם על השבר קיים אפי' נהפך חלל העצם ויצא דרך נקב קטן כשירה. ואם רוב היקף [העצם סביב השביר' מגולה אפי' כיונה בליטת ראש השבירה לצד בשר הקיים והרי כל חלל העצם נכסה אפי' הכי טריפה. אר"פ הלכך בעינן רוב עוביו ובעינן רוב הקיפו. רוב עוביו נכסה שלא יצא רוב החלל דרך נקב הבשר ושיהא רוב היקף הבשר שעל השבר קיים] וכתב מורי רבינו אבי העזרי אם נשבר העצם התחתון למטה מן הקפץ והיא ארכובה הנמכרת בבהמה עם הראש ובעוף הוא התחתון שבו קשקשים אפילו אין עור ובשר חופין את רובו כשירה הבהמה או העוף אך האבר אסור משום אבר מן החי ואם עור ובשר חופין את רובו אפי' האבר מותר וכן העצם האמצעי המחוברים בו צומת הגידים אם נשבר העצם בלא הגידים והגידים בדקנו ומצאנו שלמים וקיימין כמנין שמנו חכמים לבהמה ולעוף אם עור ובשר חופין את רובו אפי' האבר בשר ואם אין עור ובשר חופין את רובו האבר אסור ושאר הבהמ' או שאר העוף מותר והעצם השלישי הוא הקולית הנקרא בוקא דאטמא ובעוף הוא דרחב הדבק לגוף ממש גם זה שוה דינו לאלו בהא שאם עור ובשר חופין את רובו כשר אפי' האבר וא"ל האבר והבהמה הכל אסור. וסעד מצאתי לדברי כדברי רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל וגם בפיסוק רבינו יצחק ב"ר אשר זצ"ל. אבל יש תשובות שכתבו דהעצם הרחב הוא הבוקא דאטמא אם נשבר ויצא לחוץ אפי' עור ובשר חופין את רובו טריפה גם האבר גם העוף ולא נהירא דמה נשתנה זה העצם מן השאר כיון שאין לחוש לריאה שהרי אינה מונחת כנגדו. קצרו של דבר אם לא שף מדוכתי' ולא נפסקו הגידין כל שלשה הללו דינם שוה באבר שאם אין עוד ובשר חופין את רוב עוביו ורוב הקיפו האבר טריפה ובקולית אם אין חופה את רובו האבר והבהמה הכל אסור דהא פסקינן גבי נשבר העצם הלכתא כרב דלמעלה מן ארכובה אם אין חופה את רובו זה וזה טריפה. ותו דהדר בי' שמואל לגבי רב עכ"ל. והיינו פסק כדעולא וכדברי רבותינו שפסקו הלכה בעולא. כתב מורי רבינו אב"י העזר"י זצ"ל צומת הגידין לא שייך אלא בשני רגלים שכלפי זנבה אבל בשני ידים לא אך כה משפטם בכל פרקיהם אם נחתך לגמרי או נשבר ויצא לחוץ ואין עוד ובשר חופין את רובו האבר אסור והשאר מותר ובלבד שלא תעבוד המכה מעבר לצלעות שאז יש לחוש לריאה שלא תינקב כדאמ' בקוץ עד שתנקב לחלל ואם עור ובשר חופין את רובו בין יצא לחוץ בין לא יצא אפי' האבר מותר. וכן בכנף העוף שנשבר בין הפרק הראשון שאינו נאכל בין האמצעי (בין) עור ובשר חופין את רובו כשיצא הכל מותר אפי' האבר. ואם אין חופין את רובו האבר לבדו אסור משום אבר מן החי וצריך לשייר מעט מן המותר עם האבר האסור כשחותך אותו וכן בבהמה. ואם הפרק השלישי סמוך לגוף נשבר או נחתך אם דחוק מעט מחבורו בדופן ככוכנא באסיתא שאין לחוש לריאה הכל שוה דינם לשנים פרקים הראשונים כאשר פירשנו. וכן משמע מתשובת רבינו שלמה. ורבינו זקני כתב אם נשבר ברחוק מחיבורו שיש לעיין בצלעות ואם נצרר הדם יש לחוש לנקובת הריאה וצריך לבודקה ואם נשבר ממש במקום חיבורו או לא נשבר אך נשמט הבוכנא מן האסיתא היינו שמוטת הגף בעוף צריך לבדוק הריאה שלא תהא נקובה. ויש גאונים שאמרו שאפי' בסמוך לגוף אין לחוש לריאה אם נשבר אבל אם נשמט אז צריך לבדוק הריאה ונ"ל דיש לחוש ולבדוק אפי' כשנשבר סמוך לגוף בחיבורו וכיצד בדיקתה יש (לנתר) [לנתח] העוף מלפניו ומניח הריאה דבוקה בצלעות כתולדתה ומביא שפופרת ומכניס בקנה ונופח ונותן על הריאה גילא או גדפי אם (מבצבצא ועולה) [עולה] בנפיחה כשירה ואם לאו טריפה ושמוטת יד בבהמה כשירה ואין לחוש לריאה עכ"ל. מעשה באווז אחר שנשבר עצם למעלה מן הארכובה בסמוך לה וחזר ונקשר ואותו עצם נשבר ולא יצא לחוץ. והשיב רבינו יצחק זצ"ל אני איני בקי בדבר זה לא לאסור ולא להתיר ודומה לי מסברא מאחר שנקשר העצם ואין ניכר אדמימות וקלקול בשר הירך כגון בשבר וסמוך לה למעלה [ולמטה] וכשחותכין שם בסכין שוה לגמרי כמראה שאר הבשר אין כאן עוד ריעותא בצומת ומותר אבל לא מלאני לבי להתיר כש"כ לעצמי לפי שאין בידי קבלה בדבר אבל כל הבא להתיר לא (אמרו הבירן) [אמחה בידו] אבל אני לא אוסר ולא מתיר וגם בשלא חתכו ובדק אם שוה לשאר בשר אם לאו ודומה בחוץ שנתרפא יפה יפה היה דומה קצת שמותר אבל מפני שאין בידי קבלה לא עשיתי מעשה מעולם לא להתיר וגם לא אסרתי מעולם. וכמדומה אני באמת ובבירור שכשהייתי בדמד"ו אחר יציאת רבי' משם קודם שהלכתי לדור כדמפי"ר פ"א הלך רבי' מטרויי"ש לדמד"ו להוציא ספריו ומטלטלין משם בערבות של למ"ד ליטרין ושחטו לצורכו אווזות בבית רבי' כי שם נתאכסן ור' אלעזר הי' דר כמו שהי' דר בו גם עכשיו. ובאותם אווזות היתה אחת שנשבר עצם הירך ונתקשר וכמדומה אני ששאלו לו ואמרתי להם לישאל מרבינו ולא שמעתי שאסר ובחזקת שאכלום הי' הדבר בידי מאותה שעה אבל [לא] חקרתי הדבר ולא שאלתי וגם לא שמעתי מעולם בדבר לא איסור ולא היתר ולא ספק. כן מעצמי חששתי כל הימים וגם אותם אווזות שאמרתי שנשחטו בבית ר' אלעזר לצורך רבינו איני זכור אם הי' השבר כנגד הצומת כמו שאילתך או למעלה הרבה מן הצומת ותמיה אני אם הוא אסור לא שמעתי מאחרים ולא מן הנשים מעולם שנוהגים לאיסור ושיהא שום רב אוסר כי אי אפשר שיהי' איסור ולא יהי' ידוע לכל והלא דבר רגיל הוא וטוב בעיני שישאלו מאחרים אז יסמכו על סברתם אם ירצו ואם ישאלו משום רב יודיעני תשובתו על יד מוקדם ושלום יצחק בר שמואל זלה"ה. וכתב בתשובות פ"א הביאו לפני רבינו קלונימוס תרנגולת אחת והי' נשבר העצם ויוצא לחוץ מקצתו בכל הקיפו [ונדבק שבר שלמעלה מן הארכובה לצד העצם במקום שלא נשבר] והבריא מאותו צד כאלו לא נשבר מעולם והשבר השני הי' יוצא מצדו בכל הקיפו ודומה בעינינו כאלו עצם אחד ולא רצה להקיף בו כלום כי אם מיד אסרו (שאמרהרי בעצם נשבר אנו רואין אע"פ שאנו רגל שלימה בלא העצם ואעפ"כ אסר):
1