אור זרוע, חלק א תמ״דOhr Zarua, Volume I 444
א׳גיד הנשה נוהג בארץ ובח"ל בפני הבית ושלא בפני הבית בחולין ובמוקדשין נוהג בבהמה ובחיה. השיב רבינו יצחק לויה זצ"ל לרבינו שלמה זצ"ל על (ביעור) [ניקור] יריבי חיות מצוה לנקרן כמו של שור שה ועז וכל מה שאסור בירך הבהמה אסור בחיה בכל הירך ובשוק שלמטה הימנו שלועזין צנקרי"ן וכן שומן שעל גיד הנשה וגם בכנפי העוקץ ובוקא דאטמא וכל הניקור כנגדה כמו של בהמה לפי שהגיד ראשו נכנס תחת אותו העצם ואם יש אדם שמפטפט כנגדי על דבר זה ראוי לנדות ונוטה הוא לצד מינות לפי שלא חלקו על דבר זה רבותי' בין חיה לבהמה אלא בחלבים הקרבים ע"ג המזבח אבל גיד וכל הבא מכחו אסור בשל בהמה כמו ששנינו בפסחים העצמות והגידים ישרפו לששה עשר וכו' ואמר רב אשי לא נצרכה אלא לשומנו. וגרסינן בני הזהר בדברי סופרים יותר מדברי תורה. שד"ת יש בהן עשה ול"ת וד"ס העובר עליהן חייב מיתה. ומה ששנינו ישראל קדושים נהגו בו איסור דברי סופרים. ולכך יש עליו להחמיר הרבה עכ"ל. וזה השיב לו רבינו יצחק ב"ר יהודה זצ"ל. על ידי הי' מעשה וכבר הייתי יושב בביתו של ר' ונקרו לו איל לסעודת בתו וראיתי שלא נקרו מן הירך כי אם גיד הנשה בלבד ורבי' הי' מתעסק בדברים אחרים ולא הרגיש בדבר והי' לבי נוקף אם אומרה שלא אהי' כמורה לפני רבי. אם לא אומרה יבוא הדבר לידי תקלה. ושאלתי את רבי' בלשון שאילה איסור של שומן גיד הנשה אם נוהג בחיה ואם לאו. ואמר לי נוהג בחי' ישראל קדושים נהגו בו איסור בין בבהמה בין בחי' ושאר הגידים האסורים משום חלב א"צ ליטול מן החיה כ"א אותם משום (חלב א"צ משום) דם וצוה למנקר לנקר ירך של איל כדרך שמנקרין ירך של בהמה עכ"ל:
1