אור זרוע, חלק א תפ״דOhr Zarua, Volume I 484
א׳תניא ופטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה. תרי זימני כתי' תפדה תפדה. תפדה מיד ואפי' בתוך שלשים תפדה ואפי' בשה כל שהוא. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר אין פדייה פחותה משקל אמר רב נחמן הלכה כדברי חכמים דפדייתו בשה כ"ש וכמה אמר רב יוסף אפי' פטרוזא שה כחוש. בר דנקא קטן שאינו שוה אלא מעה שהוא שתות דינר אמר רבא אף אנן נמי תנינא קטן וגדול [פשיט'] מהו דתימ' כולי האי בר דנקא לא. א"נ נהי דקטן יכול ליתן. אבל פטרוזא שהוא כחוש לא קמ"ל. ר' יהודה נשיאה ה"ל ההוא פטר חמור שדרי' לקמי' דר' טרפון אמר לי' במה בעינא למיתב' לי' לכהן א"ל הרי אמרו עין יפה בסלע עין רעה בשקל בינונית סגיא. אמר רבא הלכתא ברגיא וכמה תלתא זוזי רגיל הכא ורגיל הכא. פחות מסלע ויותר משקל קשיא הלכתא אהלכתא הכא אמרת הלכה ברגיא ולעיל אמרת הלכה כחכמים דאפי' בר דנקא. ל"ק כאן בבא לימלך מה יתן לכהן אמרי' לי' ברגיא כאן בעושה מעצמו ונותן בר דנקא לא כייפינן ליתן טפי. הלכך כשבא לפדות בשה ובא לימלך כמה שה טוב יש לו ליתן לכהן. אומרים לו שיתן לו שה ששוה תלתא זוזי אבל אם פודהו מעצמו אפי' בשה כחוש שאינו שוה אלא מעה לא כייפינן לי' ליתן טפי: אמר ר' יצחק אמר רשב"ל מי שיש לו פטר חמור ואין לו שה לפדות פודהו בשויו למאן אילימא לר' יהודה הא אמר' לעיל הקפידה עליו תורה בשה ואע"ג דתריצנא לעיל בשויו לא קאמרינן [מיהו] האי מקשה (האי) [מאי] דס"ד מעיקרא נקט אלא לר"ש. רב אחא מתני הכי רבינא קשיא לי' ר' יהודה ור' שמעון הלכה בר' יהודה וסתם לן תנא כר' יהודה ואת מוקמת מלתיה דרשב"ל כר' שמעון אלא אפי' תימא ר' יהודה לא יהא פדיונו חמור מן ההקדש שפודהו בכסף בשויו ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו שלא יפדהו אלא בשה אלא להקל עליו דאם פודהו בשה יכול לפדותו בפטרוזא ר' נחמי' ברי' דרב יוסף פריק בשלקי בשויו בעשבים שלוקות אמר רב שיזבי אמר רב הונא הפודה פטר חמור של חבירו פדיונו פדוי איבעי' להו פדיונו פדוי לפודה א"ד פדיונו פדוי לבעלים. אליבא דר' שמעון לא תיבעי לך כיון דאמר מותר בהנאה ממונא דבעלים הוא ולא מצי כהן לזבוני' להאי פודה ופדיונו פדוי לבעלים וזה הניח מעותיו על קרן הצבי [כי] תיבעי לך אליבא דר"י דאמר דאסור בהנאה להקדש מדמינן לי' דרחמנא אמר ונתן הכסף וקם לו משמע כל מי שיתן את הכסף יהא ההקדש שלו או דילמא כיון דקני האי פטר חמור לבעלים למאי דביני ביני דיכול לפדותו בשה אע"ג דכולי' לא קני לי' כ"ז שלא פדאו אפ"ה ממונא דידי' הוא ולא דמי להקדש. אמר רב נחמן בר יצחק ת"ש הגונב פטר חמור משלם תשלומי כפל לבעלים אע"פ שאין לו עכשיו רשות בו יש לו לאחר מיכן כשיפדהו הלכך הוי כאלו הוא השתא דידי' מני אילימא ר"ש אמאי אין לו עכשיו אלא פשיטא ר' יהודה הוא. ואי ס"ד להקדש מדמינן לי' וגונב מבית האיש אמר דחמנא ולא מבית הקדש דאין להקדש תשלומי כפל. ותו לא מידי:
1