אור זרוע, חלק א תרי״זOhr Zarua, Volume I 617

א׳[א]

ב׳המביא גט ממדה"י ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו משום דעליה סמכי' אבל המביא מא"י דלאו עליה סמכי' ישאנה.

ג׳[ב]

ד׳ועד המעיד לאשה על בעלה ואמר מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו הא לאחר תנשא.

ה׳[ג]

ו׳החכם שאסר את האשה על בעלה בנדר שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאת לחכם להתיר לה ולא מצא פתח לחרטה ואסרה לא ישאנה משום חשד.

ז׳[ד]

ח׳וכולן החכם והמביא גט והמעיד באש' להשיא' שאסרנום ליש' אם היו להם נשים בשע' מעש' ומתו לאח"ז מותרות אלו להנשא להם דהשת' ליכא חשד שהרי בשעה שהבי' גט או העיד בה העד או אסרה חכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוון.

ט׳[ה]

י׳וכן אם היו להם נשים בשעת מעשה ונתגרשו אח"כ מותרות אלו להנשא להם. וכגון דהוו להו קטטה מקמי הכי ואי ארגיל הוא קטטה שהוא התחיל להקניט את אשתו אסור ואי היא ארגילה קטטה שרי.

י״א[ו]

י״בוכולם שאסרנום לישא אם כנסו לא יוציאו.

י״ג[ז]

י״דוכולם הנשים הללו שנשאו לאחרים כשאסרה חכם או כשהעיד עד במיתת בעלה ומתו בעלים שניים [או גירשו מותרות להנשא להם וכולן] מותרות לבניהם ולאחיהם של אלו המתירים אותם ואין אסורות אלא להם לבדם

ט״ו[ח]

ט״זהחשוד על האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה דחיישי' שמא לאחר שישא את אמה או את בתה תזנה זו עמו. ולא אתבריר לי בהא אם כנס אם מוציא אם לאו.

י״ז[ט]

י״חוה"מ בחשוד באשה בעלמא אבל היכא שהיתה אשתו ובא על אמה או על אחותה אפי' במזיד אשתו מותרת לו.

י״ט[י]

כ׳והיכא שהלך בעלה למדינת הים ונשאת בין ע"פ ע"א בין ע"פ שני עדים [ואח"כ בא בעלה] תצא מזה ומזה.

כ״א[יא]

כ״בשנים שהיו נשואים שתי אחיות והלכה אשתו וגיסו וא"ל שמתה אשתו וגיסו ונשא אחות אשתו ואח"כ באו אשתו וגיסו ל"ש אשתו וגיסו ל"ש ארוסתו וגיסו אשת גיסו אסורה ואשתו שריא. מיהו בארוסתו מסתבר לאסור כדפריש' לקמן.

כ״ג[יב]

כ״דוהיכא שנישאת ע"פ ב"ד ואח"כ יצא קול שבעלה חי ולפנינו לא בא לא חיישי' לההוא קלא:

כ״ה[א]

כ״ותנן המביא גט ממדינת הים ואמר בפני נכתב ובפני נחתם לא ישא את אשתו אוקימנא בגמ' דוקא ממדינת הים מפני שצ"ל בפ"נ ובפ"נ כדמפ' בגיטין טעמא מפני שאין בקיאין לשמה הלכך לא ישא את אשתו הואיל ועל דבריו סמכי' אבל בארץ ישראל שא"צ לומר שהכל בקיאין לשמה דלאו עליה סמכי' ה"ז ישאנה מיהו מסתבר לי דהאידנא אפי' המביא גט ממדינה למדינה בבבל או ממדינה למדינה בא"י ואצ"ל מבבל לא"י או מא"י לבבל בכל אלו לא ישאנה דהא רבה אית ליה דרבא ולכ"ע בעינן לקיימו והאידנ' מתיבתא לא שכיחי וליכא נמי עולי רגלים הלכך צריך שיאמר בפני נכתב ובפ"נ וסמכי' עליה ולא ישאנה:

כ״ז[ב]

כ״חתנן מת הרגתיו הרגנוהו לא ישא את אשתו ר"י אומר הרגתיו לא תנשא אשתו הרגנוהו תנשא אשתו וכת"ק קיי"ל דמת הרגתיו הרגנוהו דהוא ניהו לא ישא הא לאחר תנשא וליתא דר"י דפליג בהרגתיו דלא תנשא לאחרים דיחיד ורבים הלכה כרבים ותו דשקלינן וטרינן להעמיד רב מנשה ורב יוסף אליבא דרבנן אליבא דהלכתא:

כ״ט[ג]

ל׳תנן החכם שאסר את האשה בנדר על בעלה ה"ז לא ישאנה פי' שנדרה הנאה מבעלה ולא הפר לה ובאת לחכם להתיר ולא מצא פתח חרטה לא ישאנה משום חשד:

ל״א[ד]

ל״בתנן וכלן שהיו להם נשים ומתו מותרות לינשא להם פי' וכולן החכם והמביא גט והמעיד באשה להשיאה דתנן בהו לא יכנוס שהיו להם נשים בשעת מעשה ומתו לאחר זמן מותרות אלו להנשא להם דהשתא ליכא חשד שהרי בשעה שהעיד בה העד או שאסרה חכם היתה אשתו קיימת ולא לישא את זו נתכוין.

ל״ג[ה]

ל״דודייקו בגמ' מתו אין נתגרשו לא א"ל ר' (אבהו) [הלל] לרב אשי והתניא אפי' נתגרשו ל"ק הא דהואי קטטה [הא דלא הואי קטטה] פי' הא דקתני אפי' נתגרשו כגון דהוה להו קטטה מקמי הכי דעדיין לא נתן דעתו על זאת איבעית אימא הא והא דלא הואי קטטה הא דארגיל הוא הא דארגילה היא פי' הא דקתני נתגרשו לא בדארגיל הוא קטטה שהוא התחיל להקניט את אשתו הא דקתני אפי' נתגרשו דארגילה היא קטטה שהיא הקניטתו [תחילה] ואיתנהו לתרוייהו לישני.

ל״ה[ו]

ל״וואמרי' בגמ' אבעיא להו כנס מהו שיוציא פי' המביא גט או העד שהתירה לינשא או חכם שאסרה על בעלה שאסרנו להם לישא משום חשד אם כנסו מהו שיוציאו רב כהנא אמר כנס מוציא רב אשי אמר אינו מוציא תנא להו רב זוטי דבי רב פפא כדברי האומר בנס אינו מוציא וכן הלכה אם כנסו לא יוציאו כדיליף לה רב אשי מהנטען על השפחה ונשתחררה נכרית ונתגיירה דאם כנס לא יוציא ולא דמי לנטען על אשת איש דהתם הואיל והוציאה בעלה מפני זה והלך זה ונשאה הדבר מכוער הלכך אם כנס מוציא.

ל״ז[ח]

ל״חמיהו בהא דתניא ס"פ כיצד ור"פ נושאין הנטען מן האשה אסור באמה ובבתה ובאחותה לא אתבריר לי אם כנס אם מוציא אם לאו אם יש לחלק ברננות אם לאו.

ל״ט[ט]

מ׳והני מילי שאמרנו שאסור באמה ובבתה ובאחותה היינו אסור בבתה שאינו אשתו בשעה שיצא עליו הקול אבל היכא שהיתה אשתו ובא על אמה או על אחותה אפי' במזיד לא אסרה אשתו עליו כההיא דפ' האשה רבה א"ר יהודה לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על חמותו שפסל את אשתו ועל מה נחלקו בבא על אחות אשתו שבש"א פסל ובה"א לא פסל א"ר יוסי לא נחלקו ב"ש וב"ה בבא על אחות אשתו שלא פסל ועל מה נחלקו בבא על חמותו שבש"א פסל ובה"א לא פסל לפי שמתחיל' הוא מותר בכל הנשים שבעולם והיא מותרת בכל אנשים שבעולם קידשה הוא אוסרה והיא אוסרתו מרובה איסור האוסרה מאיסור שאוסרתו שהוא אוסרה בכל אנשים שבעולם והיא לא אסרתו אלא בקרובותיה והלא דין הוא מה הוא שאוסר' ככל אנשים שבעולם שגגה באסור לה לא נאסרה במותר לה היא שלא אסרתו אלא בקרובותיה שגג באסור לו אינו דין שלא נאסר במותר לו והדין לשוגג למזיד מנין ת"ל אותה אותה שכיבתה אוסרתה ולא שכיבת אחותה אוסרתה. הרי לר' יוסי בבא על אחות אשתו לכ"ע לא פסל את אשתו ובא על חמותו לב"ש פסל ולב"ה לא פסל והלכה כב"ה וכר"י קיי"ל ולא כר' יהודה דאר"י אמר שמואל אין הלכה כר' יהודה. ותו דההי' דעבד איסורא בחמתי' אתא רב יהודה ונגדיה א"ל אי לאו דאמר שמואל אין הלכה כר' יהודה אסרתה עלך איסורא דלעולם ומדנגדיה ש"מ דבמזיד עבד הלכך הבא על חמותו או על אחות אשתו אפי' במזיד לא פסל את אשתו ואשתו שריא ליה:

מ״א[י]

מ״במי שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך בין שנשאת ברשות ב"ד על פי עד אחד בין שנשאת שלא ברשות ב"ד ע"פ שני עדים תצא מזה ומזה כדאמרי' ר"פ סבר למיעבד עובדא במאי הוה לה למיעבד ורצה להחזיר לבעלה אשת איש שניסת בעדים. א"ל רב הונא בריה דרב יהושע לר"פ והתניא הני מתנייתא. פי' דלא אמרי' מאי הו"ל למיעבד כולהו דמייתי להו התם בשמעתא א"ל ולא שנינהו א"ל אנן אשינויי ניקום ונסמוך כלומר אם זה דוחק ומתרץ לדחות התשובה אנן ממילא שמעינן דלא אמרי' מאי הוה לה למיעבד. ופירש"י ופסק ולא עבד עובדא ופר"ח פי' דמדשתיק ליה רב פפא לרב הונא בריה דרב יהושע ש"מ דבין נישאת ע"פ שני עדים ובין נשאת ע"פ ב"ד תצא מזה ומזה בגט ואסורה לחזור להם לעולם עכ"ל.

מ״ג[יא]

מ״דוהואיל ואתבריר לן דע"פ עדים נמי תצא מזה ומזה הוה מסתבר למימר דהא דאר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי. דאדר' יצחק נפחא קאי ולא אדר' אמי דר' יוסי אליבא דר' אמי סבר ע"פ עדים מותרת לחזור לבעלה הראשון וא"כ ליתא לדשמואל דאמר הלכה כר' יוסי. אלא אדר' יצחק נפחא דתנן מי שהלכה אשתו למדינת הים ובאו ואמרו לו מתה אשתך ונשא את אחותה ואח"כ באת אשתו מותרת לחזור לו ר' יוסי אומר כל שהוא פוסל ע"י אחרים פוסל ע"י עצמו ומפרש בגמ' דת"ק סבר דאע"ג דאזל אשתו וגיסו למדינת הים [דאהני] הני נשואין דקא מיתסרא אשת גיסו אגיסו אפ"ה אשתו שריא ול"א מתוך שנאסרה אשת גיסו אגיסו תיאסר אשתו עליו ואליבא דר' יוסי שקלינן וטרינן מאי קא"ר יוסי ואוקמה ר' יצחק נפחא דה"ק הא דאזל אשתו וגיסו הא דאזל ארוסתו וגיסו דת"ק סבר ל"ש אשתו וגיסו ל"ש ארוסתו [וגיסו אשת גיסו אסורה] ואשתו שריא א"ל ר' יוסי אשתו וגיסו דליכא למימר תנאה הוה ליה בנישואין דאינו פוסל ע"י אחרים אינו פוסל ע"י עצמו ארוסתו וגיסו דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין ופוסל ע"י [אחרים פוסל אף ע"י] עצמו פי' לעולם אסיפ' כדנקיט ואזיל סידרא דמתני' בנשאת בע"א ומאי פוסל ואינו פוסל איכא חדא דאזיל אשתו וגיסו למדה"י וחדא דאזיל ארוסתו וגיסו. וקא"ל ר"י אשתו דליכא למימר תנאה הוה ליה להאי כאשתו הראשונה וכ"ע ידעי דנשואי שנייה טעות הן ולא אתו למימר גירשה בעלה ונשאה זה דהא אפי' גירשה בעלה אסור' להאי ומידע ידעו דאטעינהו סהדי אינו פוסל ע"י גיסו כשאר אשה הנשאת בעד אחד. דהתם הוא דאתו למימר גירשה זה כו' ואם מחזירה אמרי זה מחזיר גרושתו מן הנשואין אבל הכא לא הלכך אינו פוסל ע"י עצמו אבל היכא דהואי קמייתא ארוסתו דאיכא למימר תנאה הו"ל בקדושין [סברי אינשי דנשואי שנייה נשואין גמורין ואמרי גירש' בעלה ונשא זה ואי משום אחות אשה תנאה הו"ל בקידושין] הראשונים ולא נתקיים ואי הדרא אשת גיסו לבעלה אמרי אינשי מותר להחזיר גרושתו משנשאת הלכך פוסל הוא ע"י אחרים והואיל ואהנו מעשיו פוסל נמי ע"י עצמו ולת"ק טעמא דהנשאת בעד אחד אסורה לחזור לאו משום דלא לימרו זה מחזיר גרושתו משניסת אלא משום דקנסוה רבנן משום דלא דייקא שפיר. ואפשר דבנשאת ע"פ עדים נמי אסור' לר' יוסי ולא פליגא פסקא דשמואל אעובדא דרב הונא ברי' דרב יהושע ור"פ. וקיי"ל כר' יוסי דהיכא דאזל אשתו וגיסו דאשת גיסו נמי שריא. והיכא דאזל ארוסתו וגיסו ארוסת' נמי אסירה ליה. מיהו רבי' יצחק אלפס זצ"ל כתב דהואיל דמספקא לן אי אליבא דר' אמי קאמר אי אליבא דר' יצחק נפחא קאמר ולא אתבריר לן כמאן מנייהו פסק לא שרינן לאשת גיסו אגיסו מספיקא ולפי דברי הגאון נמי לא שרינן ארוסתו לבעלה דדילמ' כדר' יוסי פסק מיהו אפי' את"ל דאדר' אמי קאי אפ"ה לא נחזיר אשה הניסת בעדים לבעלה הראשון דסמכי' לאסו' אעובד' דר"פ ורב הונא בריה דרב יהושע ואת"ל דאדר' יצחק נפחא קאי לא שרינן ליה ארוסתו:

מ״ה[יב]

מ״ווהיכא שנשאת ע"פ עדים או ע"פ ב"ד ואח"כ יצא הקול שבעלה חי לא מפקי' לה מבעלה דא"ר אשי ולקלא לא חיישי' פירש"י אם נשאת בב"ד ואח"כ יצא קול שבעלה חי ולפנינו לא בא לא חיישי' לההוא קלא. וא"ת ואי ליתא לדר' יוסי דשמואל אדר' אמי קאי ולא אדר' יצחק נפחא א"כ אית לן דאיכא תנאי בנשואין ותקשי לן דקיי"ל כר"ע דאין תנאי בנשואין כדפרי' לעיל גבי נשא חייבי כריתות או קידש. הא לא קשיא דודאי קיי"ל דאין תנאי בנשואין אלא בהא לא קיי"ל כר' יוסי דאיהו סבר טעמא דתצא מזה ומזה משום שלא יאמרו גירש זה ונשא זה וליתא אלא טעמא [מפני] שלא דקדקה ונישאת. מיהו הא קשיא דאי שמואל אדר' יוסי קאי א"כ סביר' אין תנאי בנשואין ואין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וה"ט דאין תנאי בנשואין כדפירש"י לעיל במילתיה דר"ע. מעתה קשיא דשמואל אדשמואל מפ' המדיר דאיתמר קידשה על תנאי וכנסה סתם רב אמר צריכה הימנו גט ושמואל אמר אינה צריכה הימנו גט ואמר אביי לא תימא היינו טעמ' דרב כיון דכנסה אחולי אחלי' לתנאיה אלא ה"ט לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות פי' לא תימ' קסבר רב אחליה לתנאיה וכתובה בעי למיתב לה אם מגרשה. אלא ה"ט דרב לענין גט דקסבר אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קדושין ואפי' היו עלי' נדרים אבל לענין ממונא בתנאיה קאי שאם ימצא עליה נדרים תצא בלא כתובה. אבל שמואל סבר עושה אדם בעילתו בעילת זנות ויש תנאי בנשואין. והכי פריך התם בהמדיר אליבא דשמואל מ"ש כתובה דלא דאמר אי אפשי באשה נדרני' א"ה גט נמי לא תבעי פירש"י דהא שמואל לי' ליה דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. אלמא לשמואל יש תנאי בנשואין וקשה דשמואל אדשמואל וי"ל דהיכא דידעינן דודאי הוה תנאה סבר שמואל דיש תנאי בנשואין ואדם עושה בעילתו בעילת זנות והא דפסיק שמואל כר' יוסי באשתו וגיסו לאו משום דלא מהני תנאה בנישואין אלא משום דליכא למיגזר הכא שמא יאמרו גירש זה ונשא זה. דספק הוה ליה תנאה ספק לא הוה ואפי' תימצי לומר דהוה אימור מחיל תנאו וכשנשא אשת גיסו דהיינו אחות אשתו ידעי עלמא דנישואין טעות היו לו בה ואליבא דר"א מעיקרא לא קשיא כלום דא"ר עולא בר אבא אר"א המקדש במלוה ובעל על תנאי ובעל פחות משוה פרוטה ובעל ד"ה צריכה הימנו גט פי' לא פליגי רב ושמואל אלא בכנסה ולא בעל ולענין הלכה למעשה הכי קיי"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ואין תנאי בנשואין דא"ר כהנא משמי' דעולא המקדש על תנאי ובעל צריכה הימנו גט זה היה מעשה ולא היה כח בחכמים להוציאה בלא גט ופר"ח וכן הלכה לעולם צריכה הימנו גט: