אור זרוע, חלק א תרל״הOhr Zarua, Volume I 635
א׳[א]
1
ב׳הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה ולא נתכוונה לפטור עצמה ממנו לאחר מיתת בעלה אלא שהיה להם כעס זה עם זה כופין את היבם שיחלוץ לה. לאחר מיתת בעלה הואיל והיא אסרה עצמה עליו לעקור מצות יבום מבקשין הימנו שיחלוץ לה ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה כגון שנדרה בשעה שהיה בעלה גוסס מבקשין הימנו שיחלוץ לה.
2
ג׳[ב]
3
ד׳והיכא שאמרה נטולה אני מן היהודים כלומר נדורה אני שלא איבעל לשום יהודי בין שהיה לה בנים בשעה שאמרה בין שלא היה לה בנים מותרת ליבם וא"צ הפרה אבל הבעל מיפר חלקו ומשמשתו כל זמן שהיא תחתיו:
4
ה׳[א]
5
ו׳תנן ס"פ ב"ש המודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה פי' לא נתכוונה לפטור עצמה הימנו לאחר מיתת בעלה אלא שהי' להם כעס זה עם זה ומחמת כעס הדירה עצמה ממנו. כופין אותו שיחלוץ לה הואיל ולא נתכוונה לעקור את הייבום כי היבם אינו יכול להפר דהא אפי' בעל עצמו אינו מיפר בקודמין. לאחר מיתת בעלה מבקשין הימנו שיחלוץ לה פי' אבל אין כופין הואיל והיא אסרה עצמה עליו לעקור מצות יבום הלכך לא כפינן ליה ואם נתכוונה לכך אפי' בחיי בעלה פי' שבשעה שהיה בעלה גוסס נתכוונה לידור הנאה ממנו כדי שלא תתייבם לו מבקשין ממנו שיחלוץ לה פי' אבל אין כופין ופי' רבינו יהודה בר נתן דהא דתנן דכופין אותו שיחלוץ לה משום דנדרים חלין על דבר מצוה ולא שבועה כדאמרי' בשבועות א"נ י"ל באוסרת כל הנאותיו עליה דכה"ג מיתסרא אפי' על בעלה כדאמרי' בכתובות באומרת הנאת תשמישך עלי. והא נמי דתנן לאחר מיתת בעלה מבקשין ממנו שיחלוץ לה פי' רבינו יהודה דאתיא כמ"ד פרק ד' אחין יבם אינו מיפר ונראה בעיני להעמיד משנתינו בתרי אחין ומשום דאין ברירה דהא אנן קיי"ל דיש זיקה אפי' בתרי אחי וכ"ש בחד יבם הילכך היכא דנפלה לפני יבם אחד דמיפר נדריה דהא קיי"ל כר' יהושע דאמר לאחד מיפר לשנים אינו מיפר דאע"ג דיש זיקה אין ברירה וליתא לדב"ש דאמרי מאמר קונה א"נ נ"ל לומר דמתני' אפי' בחד אח וכגון שאינו רוצה להפר דלא כפינן ליה להפר כי היכי דלא כפינן ליה לחלוץ אבל ברישא כופין אותו דוקא לחלוץ דלא מצי להפר בקודמין.
6
ז׳[ב]
7
ח׳ואמר בגמ' איבעיא להו נטולה אני מן היהודים כלומר נדורה אני שלא אבעל לשום יהודי ועתה נאסרה אכ"ע ואבעלה נמי נאסרה וכגון דאמרה הנאת תשמישם עלי וקיי"ל שהבעל יפר חלקו כלומר יפר את נדרה כ"ז שתהא תחתיו תהא משמשתו אבל כלפי שאר יהודים אינו מיפר דאין הבעל רשאי להפר בנדרי אשתו אלא דומיא דנדרי עינוי נפש כגון שלא אתקשט כדי שלא תתגנה עליו וכ"ש נדר זה האסורה עליו לגמרי אבל בלא הפרה אי אפשר הלכך מיפר וקמבעיא לן היכא שבכה"ג נאסר' על בעלה ליבם מאי כלו' מאי אסורה ליבם מפני נדר זה שנדרה בימי בעלה או לא מי מסק' אדעת' דמית בעלה בלא בנים ונפלה קמי יבם ונדרה נמי אדעת' דידיה בכלל שאר יהודים ובעל לא הפר לה אלא חלקו ויבם נמי לא מצי מיפר שאפי' בעל אינו מיפר בקודמין ואסורה לו ליבם. או לא אסקא אדעת' דידיה בכלל שאר יהודים ולא נדרה זו אלא לאסור עצמה על כל מי שמותרת לו ע"י גירושי בעלה ולהפיס דעתו של בעל שלא יחשדנה בנותנת עיניה באחר כדי שיתרצ' לגרשה אבל איבם שאסורה לו ועומדת [אפי'] לאחר גירושין לא נתכוונה ומותרת לו אם מת בעל' ולא גירשה. רב אמר יבם אינו בבעל פירש אדעתא דבעל נדרה וצריך הוא להפר אבל ליבם מותרת בלא הפרה דלא מסקא אדעתה דנפלה קמי יבם ומסקנא והלכתא כרב דמותרת ליבם בלא הפרה בין שהיה לה בנים כשאמרה בין שלא היה לה בנים כשאמרה לעולם שריא ליבם בלא הפרה:
8