אור זרוע, חלק א תרל״וOhr Zarua, Volume I 636
א׳[א]
1
ב׳יבמה ג' חדשים הראשונים למיתת בעלה נזונית משל בעלה מיכן ואילך אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל יבם.
2
ג׳[ב]
3
ד׳עמדה בדין לאחר ג' חדשים שתבעתו או כנוס או פטור ונתרצה ליבם וברח מחמתה או מחמת ממון או מחמת מרדין או חלה או הלך למדינת הים ניזונית משל יבם אבל אם לא נתרצה ליבם וברח [אינו] ניזונית משל יבם כדפי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל ונראה לפי פירושו דה"ה אם לא ברח ותבעתו לדין אם נתרצה ליבם מעלה לה מזונות ואם לאו אינו מעלה לה מזונות והיכא שנתרצה ליבם אע"פ שלא עשה בה מאמר חייב במזונותיה.
4
ה׳[ג]
5
ו׳נפלה לפני יבם קטן ג' חדשים הראשונים ניזונית משל בעלה מיכן ואילך אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל יבם משמיא קנסוה:
6
ז׳[א]
7
ח׳בפרק החולץ ת"ר יבמה ג' חדשים הראשונים ניזונית משל בעלה מיכן ואילך אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל יבם עמדה בדין וברח ניזונית משל יבם פי' ג' חדשים הראשונים שאינה יכולה להנשא מחמת בעלה. ניזונית משל בעלה שכך כתב לה את תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסי כל ימי מיגר ארמלותיך בביתי מיכן ואילך אינה ניזונית לא משל בעלה ולא משל יבם ואינה דומה לשאר אלמנה דהתם כל זמן שאינה נישאת לאחר ואומרת מחמת פלוני בעלי שכבודו עלי גדול יש לה מזונות אך הך אגידא ביה ביבם לפיכך אין לה על נכסי בעלה מזונות ולא משל יבם עד שתיכנס לו לחופה.
8
ט׳[ב]
9
י׳עמד בדין. שתבעתו לדין או כנוס או פטור וברח ניזונית משל יבם. וכתב רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דוק' שנתרצה ליבם ניזונית משל יבם אבל לא נתרצה לא כדאמר פ' שני דייני גזירות דיבמה מעשה ידיה לא משעבדא ליה ליבם והואיל שאין לו מעשה ידיה אין לה מזונות ממנו דהא קיי"ל תיקנו מזונות תחת מעשה ידיה אבל היכא שנתרצה ליבם חייבוהו רבנן במזונות בין ברח בין לא ברח והיכא שלא נתרצה ליבם הואיל ואין לו מעשי ידיה אין לה מזונות בין ברח בין לא ברח והאי דנקט וברח לאשמעינן דהיכא שנתרצה ליבם וברח שב"ד יורדין לנכסיו וזנין אותה דקיי"ל כרב והלכת' דפוסקין מזונות לאשת איש ותו דאפי' שמואל מודה בהא כדמפרש התם ועוד כתב מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דהאי דקתני וברח לאו דוקא בשביל' אלא אפי' מחמת ממון או מחמת מרדין כדמשמע פ' שני דייני גזירות דפריך מינה לשמואל דחייש לצררי ומשני למאי ניחוש לה אי לצררי צררי ליבמה לא מתפיס דלא מיקרבא דעתי' לגבה ולמה לי האי טעמא תיפוק לי שלא ברח כל עיקר אלא בשבילה אלא ש"מ שברח מחמת ד"א ואפ"ה קנסי' ליה הואיל שלא כנסה מיד כשעמד בדין ונתרצה ופי' רבינו יצחק בר שמואל דלאו דוקא ברח אלא ה"ה חלה או הלך למדינת חים וכן פר"ח וכן רבינו יצחק אלפס זצ"ל והכי אמרי' בירושלמי (ואע"פ) [פרק אע"פ] חלה כמי שברח דמי הלך למדה"י כמי שברח דמי ובכולהו חד טעמא איכא דהואיל ולא כנסה מיד והמתין עד שהלה או הלך למדינת הים קנסינן ליה וניזוני' משלו ולא דמי לההיא דרפ"ק דכתובות דאמר לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות דהתם מיירי שלפני שהגיע זמן היה חולה וכשהגיע זמן נמי אבל הכא כשהגיע זמן ונתרצה היה לו לכנוס מיד ומה היה לו להמתין הלכך אע"ג דחלה ניזונית משלו כן פר"ח. תוספת' בכתובות יבמה אם נתחייב הבעל לזונה ניזונית ממנו ואם לאו אין היבם חייב בין כך ובין כך ירושתה ומציאתה לעצמה.
10
י״א[ג]
11
י״בואסקי' בהחולץ נפלה לפני יבם קטן מיבם לית לה מבעל מאי פי' לאחר ג' חדשים פליגי בה רב אחא ורבינ' ח"א אית לה וח"א לית לה ואסקינן והלכתא לית לה משמי' הוא דקנסוה:
12