אור זרוע, חלק א תשס״זOhr Zarua, Volume I 767
א׳תשובה מה"ר מנוח אליהו זצ"ל בענין הנ"ל
1
ב׳מה יענה כבד פה ולשון. למרבה שמן ששון. ועמוק מנהר פישון. ואיך אכניס ראשי בין ההרים. למקום מים אדירים. ואף כי איני כדיי. אך פן יאמרו מגאוה ולא מענוה אמרתי אענה חלקי אל ה"ר יצחק ובקוצר כי די לחכימא ברמיזה כי ידעתי כי הוא למד במלכות ויודע טכס.
2
ג׳על תחילת שאלתך על הקידושין שלא נתנו אף בלשון קידושין וגם לא באו ליד המתקדש לא ידעתי מה יש לי להסתפק חדא שהרי העדים מעידים על הקידושין שלא היו. נמצא הקול אינו קול ותו לאו כל כמיניה לאחזוקי אמתלא אבל עדים פשיטא דמהימני ועוד מאחר שמיאנה לקבל קידושין מאן לימא דמשום כיסופא הוא ואפי' תאמר לכך נתכוונתי כיון שבאותה שעה לא בריר לן (אבל) [הוה] לה דברים שבלב כדאיתא בקידושין בכולן אם אמרה בלבי היה להתקדש לא אמרה ולא כלום ולא דמי לההוא דזבין אדעתא למיסק לארעא דישראל סליק ולא איתדיר דההוא אנן סהדי דלהכי איכוון והוי כאילו פיר'. כן משמע כל הסוגיא. ותו כיון שלא עשה שליח מעיקרא אע"ג דאח"כ גליא דעתה ואמרה ניחא לה לאו כלום הוא תדע מדקאמר ודילמא ארצויי ארצי קמיה ושתיק מעיקרא אבל השתא לאו כלום ואין חילוק בין שדיך ללא שדיך. ועוד דבר זה הייתה רוצה לדון מפרש"י דלא בעי רק גלוי דעת גדולה מזה א"ר שלמה סוף ד' אחין גבי בבת אחת היכי משכחת לה כגון שפגע שליח בשליח ושופעת דם מתוך י"ג לאיחיובי אינהו נמצא מעתה) וכן פי' ר"ת ורבינו ר' יצחק בר שמואל. ותשא שלום מאת ה' אתה וכל לני צלך כנפש הצעיר. מנוח אליהו בר' יעקב הלוי זלה"ה:
3
