אור זרוע, חלק א צ״בOhr Zarua, Volume I 92
א׳אמר ר' תנחום אמר ר' יהושע בן לוי המתפלל צריך שיכרע עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה עולא אמר עד שיראה איסר שכנגד לבו ר' חנינא אמר כיון שנענע ראשו שוב אינו צריך אמר רבא והוא דמצטער נפשי' ומחזי כמאן דכרע. פרש"י שיתפקקו שיראו הפקקים הם הקשרי' כמו ששנינו בקנים ובגפנים מן הפקק ולמעלה והוא הקשר שחלל הקנה פקוק וסתום שם. איסר שני קמטין אחד מלמטה ואחד מלמעלה וכאיסר רוחב בשר באמצע. דמצער נפשי' שיהא ניכר שהוא חפץ לכרוע אלא שהוא מצטער ע"כ רש"י. ופר"ח פקפק דקיי"ל פקפוק סתימ' כגירסת פקק החלון ופקפוק פתיחה כדגרסי' מפקפק ונוטל אחת מבינתים וכשכורע אדם וכופף קומתו מתפתחות חוליות ונראות כי מתפתחות החוליות מבחוץ ומאחוריו ומסתתמות מבפנים ודוגמא לדבר קשרי אצבעותיו. פי' עד שיראה איסר כנגד לבו יש מי שאומר שכשכופף אדם עצמו מתקפל טיבורו בתוך מעיו ונראה הסחוס והוא דנקרא נפש צפורן שבשלהי החזה והוא כשיעור איסר ויש מי שאומר עד שיכוף קומתו ויראה איסר מוטל כארץ כנגד לבו מפני שהאיסר מטבע קטן ואם לא ישוח אינו מביטו בארץ כעת שהוא מכוון ומוטל כנגד לבו ר' נחוניא אומר כיון שנענע ראשו פי' שהרכין בראשו ומתרא' ככורע דיו וקיימא לן כוותי' מידו מאן דטרח וכרע טובא טפי עדיף דהא רב ששת כי כרע כרע כחזרא שהוא רך ונכפף הרבה וכי זקיף זקיף כחויא עד כאן פירוש ר"ח. מיהו אסור לשוח יותר מדאי כדפרישנא לעיל בשער כ"ח דאמר בירושלמי מעשה באחד ששחה יותר מדאי והעבירו [רבי] ר' אמי אמר ר' יוחנן הי' מעבירו. וקבלה בידי דהיינו אין לשוח כל כך עד שיהא פניו כנגד חגור של מכנסים שאינו דרך כבוד:
1
ב׳הדרן עלך תפלת השחר
2