אור זרוע, חלק ב ק״הOhr Zarua, Volume II 105
א׳מתני' ר"א אומר אם לא הביא כלי מע"ש מביאו בשבת מגולה ובסכנה מכסהו על פי עדים ועוד א"ר אליעזר כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל כלל אר"ע כל מלאכה שאיפשר לעשות מע"ש דוחה את השבת. פירש"י כלי. איזמל למול את התינוק. והא דקתני מביאו מגולה בגמ' מפרש טעמא ואמרי' בגמ' אר"י אמר רב הלכה כר"ע ובריש פרקין א"ר אבין בר רב אדא אמר רבי יצחק פ"א שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת למחר הביאוהו בשבת שלא ברצון ר' אליעזר וכו' עד אלא אמר רב אשי שלא ברצון ר"א ומחלקותו אלא ברצון ר"ש דתנן רש"א אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות כולן רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכו ולא לכלים ששבתו בתוך הבית וכתב בפר"ח ועיקר דבריהם בפ' הדר עם הנכרי ושמעינן מינה דרבנן פליגי על ר"ש דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות ואע"ג דאמר רב הלכתא כר"ש בפ' כל גגות העיר רשות אחת הן לגבי איזמל לא שרינן בכה"ג דבהדיא קיי"ל הלכתא כרבנן וככלליה דר"ע דאמר כל מלאכה שאפשר לו לעשות מע"ש אינה דוחה את השבת והבאת איזמל כיון שאפשר לו להביאו מע"ש ולא הביאו אין הבאתו דוחה את השבת אפי' לענין עשיית פסח דכרת הוא ולא מייתינן איזמל למול בנו או עבדו כדי שיותר לו לעשות פסח ולא שנא להו לרבנן לא דרך ר"ה לא דרך גגות וקרפיפות וחצירות הכל אחד הוא ובכל אסור. ואשכחן בתלמוד ארץ ישראל עובדא ולא הביאו בשבת וזהו המעשה ר' שמואל בר אבדימי הו"ל עובדא למגזר רב שיש' בריה אנשיון מייתי איזמל שלח לר' מנא אמר להון ידחה למחר שאל לר' יצחק בן אלעזר אמר לון משחוק קנדיטון לא אנשיתון ומייתי איזמל אנשיתון ידחה למחר עכ"ל פר"ח וה"ר יצחק אלפס כתב וז"ל ואנן קשיא לן הא פיסקא דפסקו הראשונים הדא דהא איפסיק הלכתא בפ' כל גגות כר"ש בהדיא דאמר אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות רשות אחת הן ומותר לטלטל בכולן ואפי' שבות בעלמא ליכא בדבר של רשות וכ"ש בדבר מצוה ועוד הא עבדו עובדא כר"ש כדאמרי' לעיל א"ר אבין בר רב אדא אמר ר' יצחק פעם אחת שכחו ולא הביאו כלי וכו' וקיי"ל בכל מקום דמעשה [רב] והני ראיות דגמרי מנהון רבותא דלא מייתי איזמל דרך חצירות ודרך גגות ודרך קרפיפות איכא פירכא לכל חדא מנייהו וליכא למגמר [מנייהו דהא דאיפסקא הלכתא כר"ע דאמר כל דבר שאיפשר לה להעשות מע"ש אינה דוחה את השבת ליכא למיגמר] מיניה אלא דלא דחינן שבת ומייתינן דרך רה"ר בלבד כר' אליעזר (אלא) [אבל] לאתויי דרך גגות ודרך חצירות ודרך קרפיפות לא שייכא בהא מילתא כלל אלא פלוגתא דר"ש ורבנן היא דרבנן סברי דרך גגות ודרך חצירות אית בהו איסורא משום שבות ולא דחינן להאי איסורא אפי' במקום מצוה ור"ש סבר דגגות וחצירות וקרפיפות רשות אחת הן ומותר לטלטל במילי דרשות וכ"ש במילי דמצוה וכבר איפסקא דהלכתא כר"ש והא נמי דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת לאו סברא דידיה הוא קאמר ולאו הלכה נמי קא פסק אלא סברא דרבנן קא מדכר [דאית להו] דהבאת אזמל דרך גגות יש בה משום שבות ואסרי לה במקום כרת וכיון דהעמידו דבריהם [במקום כרת] בא רבא וחשב לה [בהדי] ערל והזאה שהן דבריהם והעמידום במקום [כרת] ור"ש חלק באזמל על רבנן ואמר דליכא בהא מילתא איסורא כלל בדרך גגות כמו בכשדרכו ור"ש נמי אית ליה נמי הא דרבא דלא פליג ר"ש עלייהו אלא בכלים ששבתו [בחצר אבל בכלים ששבתו] בתוך הבית אית ליה לר"ש דאסור והעמידו חכמים דבריהם במקום כרת הלכך ליכא ראיה נמי מהא דאמר רבא ערל והזאה ואיזמל ומאי דאמרו נמי משום דר"ש יחיד ופליג בהדיה (רבה) [רבים] וקיי"ל יחיד ורבים הלכה כרבים ה"מ היכא דלא אפסיקא הלכתא [כיחיד בהדיא אבל הכא הא איפסקא הלכתא] כר"ש בהדיא ועבדו עובדא נמי כותיה והאי מעשה נמי דאשכחן בתלמוד ארץ ישראל ליכא למגמר מינה (דאתי) [דאסור] לאתויי דרך גגות דאיכא למימר [דהא דאמר] ידחה למחר משום דלא הוה אפשר להו לאיתויי דרך גגות הוא כגון שהיתה רה"ר מפסקת א"נ משום דלא הוה להו אזמל בשבת בחצר (דהכי) [דהא כי] א"ר שמעון לכלים ששבתו בתוכו ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ולאו לאפוקי מדר"ש אתא ולא סמכינן אלא אגמ' דידן (ורבא) [והדא] היא דעתא דילן בהא שמעתא ומילי דברירן אינון ולית בהו ספיקא עכ"ל אלפס:
1