אור זרוע, חלק ב י״אOhr Zarua, Volume II 11
א׳תנן ס"פ במה מדליקין שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עשרתם ערבתם והדליקו את הנר: גמ' מנא ה"מ אריב"ל דא"ק וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא פי' וידעת כי שלום אהלך זו הדלקת הנר שהוא משום שלום ביתו ופר"ח מנלן דצריך הדלקת נר בשבת שנאמר וידעת כי שלום אהלך ואין שלום אלא באור שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב ואמרינן לעיל ותזנח משלום נפשי א"ר אבהו זו הדלקת הנר בשבת ופרש"י ובמקום שאין רואין אין שלום שהולך ונכשל ואוכל באפילה. ופקדת נוך היכן יהא ביתך דהיינו ערובי תחומין שבמקום ערובו שם ביתו ולא תחטא לאכול דברים שאינם מתוקנים דהיינו שצריך לעשר מע"ש. ואני שמעתי בשם ריב"א ובשם השאלתות דרב אחאי דכל שלשתם נפקי לן מוידעת כי שלום אהלך הדלקת הנר כדפרי' וערובי חצירות נמי כדאמרי' בתנחומא פרשת ויהי כל הארץ שפה אחת גו' אריב"ל לא התקינו ערובי חצירות אלא מפני דרכי שלום כיצד אשה משלחת את בנה אצל חברתה והיא גונחת עליו ומנשקתו ואמו אומרת וכן היא אוהבת אותו והי' בלבי עליה ונמצאו עושות שלום ע"י ערוב והאי טעמא שייך נמי בערובי תחומין. עישו' נמי כדאמרי' בב"מ במשלם שערא מכדא (נקיט) [נקיש] ואתי תיגרא וכשלא יעשר הרי אין להם מה לאכול (ונקיט) [ונקיש] ואתי תיגרא והא דלא תני נמי הטבלתם את הכלים משום דלא תני [אלא] אלו דברים המותרים בחול ואסורי' בשבת כגון לעשר לערב ולהדליק שאינם חובה בחול דמותר לאכול אכילת עראי בלא מעשר אבל הטבלת כלים בחול נמי אסור לאכול בו עד שיטביל. פירש"י עשרתם פירותיכם האלו לסעודת שבת שאף אכילת עראי של שבת קובעת למעשר וערבתם ערובי תחומין וחצירות והני תרי שייכי לממרינהו בלשון שאלה דשמא כבר עשו אבל בנר לא שייך לומר הדלקתם דדבר הנראה לעין הוא והא קחזי אי אדליק אי לא אדליק. ע"ב רש"י. ולפירש"י משמע שאינו ר"ל שהדלקת הנר הוי קבלת שבת אבל לפי ה"ג שפי' שהדלקת הנר הוי קבלת שבת יש לפרש דהכי קאמר עשרתם וערבתם מעתה הדליקו את הנר ותקבלו את השבת שהדלקת הנר הוי קבלת שבת שכך משמע מלשון ה"ג וזה לשונם שכתבו בהלכות חנוכה והיכא דקא בעי אדלוקי נר חנוכה ונר שבת ברישא מדליק דחנוכה והדר מדליק דשבת דאי מדליק דשבת ברישא איתסר לי' לאדלוקי דחנוכה משום דקבלה לשבת עלויה ע"כ ה"ג. וה"ר שמשון זצ"ל הי' משיב על דבריה' דתני' ס"פ ב"מ דתנא דבי (שמואל) [ר' ישמעאל] שש תקיעו' תוקעין בע"ש [התחילו לתקוע] תקיעה ראשונה נמנעו העומדין [בשדה] מלעדר ומלחרוש ומלעשות כל מלאכה שבשדה ואין הקרובים רשאי' ליכנס לעיר עד שיבואו רחוקים ויכנסו כולם יחד ועדיין חנויות פתוחות ותריסין מונחות התחילו לתקוע תקיעה שני' נסתלקו תריסין וננעלו החנויות ועדיין חמין מונחין ע"ג כירה וקדירות מונחות ע"ג כירה התחיל לתקוע [תקיעה] שלישית סילק המסלק הטמין המטמין הדליק המדליק ושוהה כדי לצלות דג קטן או כדי להדביק פת בתנור ותוקע ומריע ותוקע ושובת. ורוצה לומר ה"ר שמשון שמאחר שהיו שוהין כדי לצלות דג קטן וכדי להדביק פת בתנור ש"מ שלאחר הדלקה היו צולין ומדביקין פת בתנור וש"מ דהדלקת נר לא הויא קבלת שבת עד שיתפלל כדמוכח פרק תפילת השחר בברכות דתפילת שבת הוה קבלת שבת ומיהו לאו קושיא הוא שאני אומר שלאחר הדלקה לא הי' צולה וגם לא הי' מדביק שהרי אינו יכול לרדותו בשבת אלא הי' שוהא כדי שלא יהא נראה כשובת מתוך הדלקה משום דמחזי כמדליק בשבת ותדע דהא אפי' על התקיעה הי' מקפיד רשב"ג שהיו שובתין מתוך מריעין ושפיר מצינן למימר דהדלקת נד הויא קבלת שבת והכי מוכח בתנחומא פ' איש כי ידר נדר דמסיק התם חזן הכנסת נוטל את החצוצרות ועולה לגג גבוה שבעיר ותוקע כל מי שהי' רחוק מן העיר נפטר ממלאכתו וחזר ובא ותוקע תקיעה שניה הקרובין נכנסין לעיר תוקע שלישית והיו טומנין את החמין ומדליקין את הנר גמר מלתקוע היתה קדירה ע"ג כירה מניחין אותה בארץ ואם היתה הנר ביד אשה מניח' אותה בארץ הרי אתה רואה דכל זמן שהי' תוקע היתה מדלקת וכשגמר מלתקוע אפי' בטלטול אסור ש"מ שהדלקת הנר הוא קבלת שבת. וז"ל הזהיר והזהיר הקב"ה את ישראל שישמרו את השבת וכיון שמדליקין נרות לכבוד השבת אסור להם להדליק אלא מבעוד יום שנאמר לא תבערו אש בבל מושבותיכם ביום השבת וצריך אדם שיגמור כל מלאכתו מבעוד יום שנא' ששת ימים תעשה מלאכה וגומ' וכיון שהחמה שוקעת בערב שבת אסור ליגע במלאכה ואם ראה החמה ששקעה ולא הדליק את הנר אסור להדליק עכ"ל והכי מוכח ס"פ ד' מיתות בסנהדרין דתניא כשחלה ר' אליעזר נכנסו חכמים אצלו והוא יושב בקינוף שלו והן יושבין בטרקלין שלו אותו היום ע"ש הי' ונכנס הורקנוס בנו לחלוץ לו תפיליו גער בו ויצא בנזיפה אמר להם כמדומה אני שדעתו של אבא נטרפה אמר להו דעתי' ודעת אמו נטרפה איך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות ופירש ה"ר אליעזר דצירנוס זצ"ל דה"ק הי' להם לכתחילה להדליק נר ואח"כ לסלק תפילין ומדקאמר איך מניחין איסור סקילה ועוסקין באיסור שבות משמע אבל אם היתה חליצת תפלין מלאכה הוה ניחא לי' לר"א שהי' חולץ לו קודם הדלקה מפני שלאחר הדלקה לא הי' יכול לחלוץ ותו דהורקנוס בנו מ"ט רצה לחלוץ קודם הדלקה אלא שהי' סבור שגם זה אסור אחר הדלקה ש"מ דהדלקת נר הוי קבלת שבת ואמרי' נמי לעיל דביתהו דרב יוסף מאחרה ומדלקה אמר לה רב יוסף תנינא לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה מלמד שעמוד הענן משלים לעמוד האש [וכו'] סברה לאקדומי א"ל ההוא סבא תנינא ובלבד שלא יקדים ושלא יאחר ופירש"י מאחרה ומדלקה נר של שבת סמוך לחשיכה. לא ימיש קרא יתירא הוא ולהך דרשה דכתיב ויי הולך לפניהם עמוד ענן של יום משלים אורו לעמוד האש שעמוד האש בא קודם שישקע עמוד הענן אלמא אורח ארעא בהכי לאקדומי בעוד היום גדול. תנינא אני שונה שלא יקדים דלא מנכרא שהוא לשבת. ע"כ רש"י. אלמא הואיל שהיתה מדלקת נר של שבת סמוך לחשיכה ש"מ דלאחר שגמרו כל צורכי שבת היו מדליקין את הנר ומקבלים את השבת ורב יוסף [לא הקפיד אלא] על שלא היתה מדלקת מבעוד יום ולא על דבר אחר. וההוא סבא נמי דתני שלא יקדים מפני כדי שיהא נראה שנר זה לכבוד שבת ולקבלת שבת וגם הקפיד שלא לאחר מפני שלא יהא נראה כשובת (מפני) [מתוך] הדליקה משום דמחזי כמדליק בשבת כדפי' לעיל. והכי מוכח בספר המקצעות שהדלקת נר הוי קבלת שבת גבי מעשה אחד שכת' רב שרירא גאון ולקמן אפרש גבי קבלות שבת בטעות. ומעתה הואיל שפירשנו דהדלקת נרות הויא קבלת שבת נראה בעיני דמי שהדליק נרות בביתו והולך לבית הכנסת שאסור לו להדליק נרות בבית הכנסת שכבר קבל עליו השבת וע"כ מנהג כשר הוא במלכותנו בארץ שלאחר הקדושה מכריזין השמשים והתנוקות להדליק נרות של שבת כי כבר יש [שהות] לקבל שבת ולפרוש מן מלאכות וגם עדיין יש שהות כדי לצלות דג קטן וכדי להדביק פת בתנור ומי שהיה מדליק נרות שבת ומתנה ע"מ שלא יאסר עדיין בכל מלאכות נראה בעיני דבטלה דעתו [דהרואה] אומד דלאחר שקבל עליו השבת עושה מלאכה ומנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית ואח"כ נרות שע"ג השלחן כי אותו נר הוא הכא לכבוד שבת וצריך בחנוכה להדליק תחילה נר דחנוכה ואח"כ נרות של שבת כמו שפרשו ה"ג. והיכא שמדליק נר שבת היה אומר רבינו משולם זצ"ל שאין לברך להדליק נר שבת דאמרי' לעיל פ' במה מדליקין גבי אין מדליקין בעטרן ואמרי' בגמ' מ"ט א"ר מתוך שריחו רע גזירה שמא יניח ויצא א"ל [אביי] ויניחנה ויצא א"ל שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה והי' מדקדק מדקרי להו חובה ולא מצוה ה"ה במים אחרונים שהם חובה ואין טעונים ברכה ועוד תדע שאין עיקר מצות הדלקה שאם היה דולק והולך מבעוד יום אינו חייב לכבותו ולחזור ולהדליקו לכבוד שבת כמו שהוא חייב בנר חנוכה. והשיב עליו ר"ת זצ"ל דמאי דדייק לשון חובה לאו ראיה הוא דלא דמי למים אחרונים שזו חובה לשם מצוה כתקיעת שופר ולולב. ומים אחרונים חובה משום סכנה מפני מלח סדומית ולא משום מצוה ואי לאו מלח סדומית אינה חובה כלל הלכך אין לברך עליהם אפי' היכא דאיכא מלח סדומית. והא דדייק שאם היה דולק מבעוד יום שאינו חייב לכבותו ולחזור להדליקו אומר ר"ת דאדרבה יכול להיות שחייב לכבותו ולחזור להדליקו שכן נשים בצרפת נוהגות שאם היה דולק מבעוד יום גדול מכבות אותו וחוזרות ומדליקות ותו דאפי' משכחת משנה או ברייתא שאין צריך לכבות ולחזור ולהדליק אעפ"כ כי מדליק מצוה קא עביד וחייב לברך מידי דהוה אכסוי הדם שאם כסהו הרוח פטור מלכסות ואעפ"כ כי מכסה ליה מברך עליה ותו הביא ראיה מה"ג שפסקו שאם הדליק נר שבת שאסור אח"כ להדליק נר חנוכה דהיינו מפני שבירך להדליק נר של שבת שאל"כ במאי קבליה לשבת עליה. ונראין דברי ר"ת והלכה כדבריו ואמרי' פרק הרואה בירושלמי המדליק נר בלילי יו"ט אומר אקבו"צ להדליק. נר לכבוד יו"ט ואין צריך לומר זמן. בלילי שבת אומר אקבו"צ להדליק נר לכבוד שבת ופ' המביא כדי יין ירושלמי המדליק נר לילי יו"ט אומר אקבו"צ להדליק נר של יום טוב. ומצוה זו הדלקת נר לנשים נתנה דתנן על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן על שאינן זהירות בנדה ובחלה ובהדלקת הנר. ומפרש בגמרא למה בשעת לידתן. ואמר בתנחומא ריש פרשת אלה תולדות נח. ילמדנו רבינו על כמה עבירות נשים מתות בשעת לידתן כך שנו רבותינו על שלש עבירות ושלש מצות הללו מן התורה. נדה. ואשה כי תזוב זוב דמה. ואשה כי תהיה זבה. חלה מניין ראשית עריסותיכם. נר השבת מנין וקראת לשבת עונג ולמה נצטוו הנשים על מצות הללו אנו מוצאין שאדם תחילת ברייתו של עולם ובאתה חוה ושפכה את דמו ששמע לה ומת שנא' כי עפר אתה ואל עפר [תשוב] אמר הקב"ה תנתן לה דם דנדה שיתכפר לה על אותו דם ששפכה. ומצות חלה למה שאדם היה חלתו של עולם כך שנו רבותינו כיון שהאשה נותנת מים בעיסה נוטלת חלה כך עשה הקדוש ברוך הוא אמר רבי יוסי כן קצרתה כיון שנתן הקב"ה מים ע"ג האדמה מיד הגביה אדם חלתו מן האדמה שכן כת' ואד יעלה מן הארץ מיד ויצו ה'. ומצות הנר למה שהי' אדם נדו של עולם שנא' נר אלקים נשמת אדם ובאת חוה וכבתה אותו אמר הקב"ה ינתן לה מצות הנר שיתכפר לה על אותו הנר שכבתה לכך נצטוו הנשים על הדלקת הנר בשבת ע"כ תנחומא. ספ"ק אמרינן אמר עולא המדליק נר צריך שידליק ברוב היוצא [ופירש"י] מראש הפתילה. ע"כ רש"י:
1
