אור זרוע, חלק ב קי״גOhr Zarua, Volume II 113
א׳איתמר מבוי העשוי כנדל דהיינו שרץ שיש לו רגלים הרבה כדתניא מרבה רגלים זה נדל וכן זה המבוי פתוחין לו מבואות הרבה וראשיהן אחר פתוחין לר"ה והמבוי הוא עקום ושני ראשיו פתוחין לר"ה (כזה). אמר אביי עושה צוה"פ לגדול באחד משני ראשין והאחרים קטנים משתרו בלחי וקורה בראשיהם ע"פ רשות הרבים. א"ל רבא כמאן כשמואל. דאמר מבוי עקום תורתו כסתום דהא כל מבואות קטנים הללו מבואות עקומין הן נכנס דרך זה ויוצא דרך אחר וקאמר דלא בעי תיקון בעקמימותו כשמואל. למה לי צוה"פ. ואמאי מצרכת צוה"פ לגדול הא איהו נמי אין פילושיו מכוונין ועוד הא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וחשו לה לדרב כדאמרן לעיל רמו עליה חומרי דרב וחומרי דשמואל אלא אמר רבא עושה צורת הפתח לכולהו הקטנים מהך גיסא בעקמימותו לצד מבוי גדול. ואידך גיסא. לרה"ר משתרו בלחי או קורה. וכן הלכה ובערוך פי' נדל זהו שרץ שיש לו משני צדדין רגלים הרבה וכן מבוי העשוי כנדל שהיו משני צדדין שבילין שבילין וכן מפרש ר"ת שהמבוי גדול באמצע ומבואות קטנים מימין ומשמאל ואויר מבוי קטן זה כנגד סתימת מבוי קטן האחר דלא הוי השתא ממש מפולש לר"ה אלא מבוי עקום (כזה) וכענין זה הוו רגלי הנדל שיש לו שתי שורות של רגלים רגל של שורת ימין כנגד אויר של (צורת) [שורת שמאל] ולא נפקא מינה מידי בין פי' זה לפירש"י. ורבי' שמואל פי' מבוי אחד גדול מפולש לר"ה ואותו מבוי מתפצל לכמה מבואות קטנים מיכן ומיכן ראשן הפנימי פתוח למבוי גדול וראשן החיצון לר"ה וכשהוא נכנס במבוי גדול האמצעי יוצא כנגדו לר"ה ואם רצונו לצאת מאותו מבוי דרך אחד מן המבואות הקטנים הפתוחין לו פונה לימינו או לשמאלו ומתעקם ויוצא. נמצא שכל אחד מן המבואות הקטנים הוה מבוי עקום (כזה) שהרי אם נכנס באחד מן המבואות קטנים ובא למבוי האמצעי הגדול מן הדרום לצפון פונה למזרח או למערב של מבוי הגדול ויוצא לר"ה ואע"פ שכל אחד ואחד מן המבואות קטנים המתפצלים ממבוי גדול לכאן ולכאן הם מפולשים כל אחד ואחד מכנגד חבירו כיון שהמבוי גדול מפסיק ביניהם שם פוסק מרוצתם ופילושם והוו פתוחים למבוי ולא אמרי' מבוי קטן שכנגד זה מבוי קטן חבירו (שכנגד) הוו פתוחין לר"ה ומיקרו מפולשין שהרי המבוי האמצעי ההולך מן המזרח למערב מפסיק ביניהם ונקרא כל אחד ואחד מבוי עקום לפי שהן נתונין מצפון לדרום והמבוי האמצעי נתון מן המזרח למערב ומצטרף כל אחד עם מבוי גדול האמצעי ממקום שהוא פתוח לו עד רה"ר (כזה) ואיכא נמי לאוקמי הני מבואות קטנים זה שלא כנגד זה אמר אביי עושה צורת פתח לגדול הוא האמצעי המפולש לרה"ר משני ראשין באחד משני ראשין ולראשו השני לחי או קורה ואינך מבואות קטנים לישתרו [בלחי] או בקורה בראשיהן על פני ר"ה וראשו הפתוח למבוי גדול נפטר מכלום בשביל צורת הפתח המבוי גדול א"ל רבא כמאן כשמואל דאמר מבוי עקום תורתו כסתום דהא כל מבואות קטנים הללו נכנס דרך זו למבוי גדול ופונה לימינו או לשמאלו ומתעקם ויוצא דרך מבוי גדול לד"ה נכנס דרך צפון לקטן ויוצא דרך מערב או דרך מזרח (נכנס דרך נגב למבוי קטן) דסבירא לן כשמואל אינו (אלא צריך) [צריך אלא] צוה"פ לגדול ולחי או קורה לקטני' לראשיהם הפתוחים לר"ה דכל אח' הוי מבוי עקום כדפר'. לא גר' למה לי צוה"פ לגדול דאפי' לרבא דאמר לקמיה ואזיל עושה צוה"פ לכולהו האי נמי בעי צוה"פ דהוא ניהו מפולש לר"ה משני ראשין ובעי להאי ראש צורת הפתח ולראשו השני לחי או קורה כמו כל הני מבואות קטנים כדמפרש רבא לקמיה אליבא דרב דאמר הלכה כת"ק דמבוי המפולש בעי צוה"פ מיכן ולחי או קורה מיכן ואמרי' נמי מבוי עקום תורתו כמפולש. והא ההוא מבוי עקום דהוה בנהרדעא וחשו לה לדרב כדאמרן לעיל ואע"פ שמקומו של שמואל היה. ונהגו בו תורת מבוי מפולש אלא אמר רבא עושה צוה"פ לכולהו מבוי ומבואות קטנים וכ"כ הרמ"מ מבוי שהיו לו שבילי' מצד זה ושבילים מצד אחר שנמצאו מפולש לר"ה אע"פ שאין מכוונים זה כנגד זה הרי כל אחד מהן מבוי מפולש וכיצד מכשירין עושה צוה"פ לכל אחד ואחד מן השבילי' שבצד [האח' וכן לפתח הגדול ועושה לכל השבילים שבצד] השני לחי או קורה עכ"ל הרי הצריך למבוי גדול צורת הפתח כדברי רבי' שמואל זצ"ל:
1