אור זרוע, חלק ב קי״דOhr Zarua, Volume II 114
א׳אמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר מתתיה משמיה דרב כהנא בר מלכיו דהוא אמר משמיה דרב כהנא רביה דרב ואמרי לה רב כהנא בר מלכיו היינו רב כהנא רביה דרב מבוי שצדו אחד ארוך וצדו אחד קצר (כזה) פחות מד"א מניח הקורה באלכסון [פי'] צידו אחד ארוך ונמשך כותלו לר"ה עודף על חבירו. אם פחות מד"א עודף זה על חבירו מניח הקורה באלכסון וישתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה. ואם ד"א עודף עליו אינו מניח קורה על ראש כותל הארוך אלא כונס לפנים מראשו כנגד ראש כותל הקצר ופי' רבי' שמוא' שאינו מניח את הקור' באלכסון אפי' תוך ד"א משום דאיפסלו הנך ד"א ולא מצטרפי אכותל מבוי משום דהוה מקום חשוב לעצמו דהא הכשר מבוי בד' אמות כדאמרי' גבי לחי הבולט מדופנו של מבוי ונמצא ראש הקורה האחר בלא כותל מבוי. רבא אמר (הוי) [אחד] משוך ד"א ואחד פחות מד"א אינו מניח אלא כנגד הקצר ואמר רבא אימא טעמא דידי ואימא טעמא דידהו טעמא דידי קורה משום מאי משום היכר ובאלכסון לא הוה היכר שהרואה את בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברה"ר חוץ מכנגד כותל הקצר אומר מותר להשתמש ברה"ר לפי שאין אותו עודף דומה שיהא מן המכר. וטעמא דידהו קורה משום מאי משום מחיצה ובאלכסון הוי מחיצה. וקיי"ל כרבא דהוא בתראה וכ"כ ה"ר משה מיימן מבוי שצדו א' ארוך וצידו אחד קצר מניח את הקורה כנגד הקצר: תנא עשה לחי לחצי מבוי שאם הכניס הלחי לפנים הרבה עד חצי ארכו של מבוי מותר לו להשתמש ולטלטל מן הלחי ולפנים ולא חיישינן דילמא אתי לאשתמושי ולטלטולי מן הלחי ולחוץ. איבעיא להו מהו להשתמש תחת הקורה. קא מיבעיא להו בקורה של כל מבואות. רב ור' חייא ור' יוחנן אמרי מותר להשתמש תחת הקורה שמואל ור"ש ברבי ורשב"ל אמרי אסור להשתמש תחת הקורה לימא בהא קמיפלגי דמ"ס קורה משום היכר. מ"ד מותר להשתמש תחת הקורה סבר האי דתקינו רבנן קורה במבוי משום הכירא דהולכים ושבים ברשות הרבים דלא יחשדו בני מבוי כשמשתמשים שם א"נ משום היכר שלא יטלטלו מרה"י לר"ה הלכך ע"י הקורה איכא היכרא ושרי לאשתמושי תחת הקורה. ומ"ד אסור להשתמש תחת הקורה סבר הקורה משום מחיצה. וחודו הפנימי יורד וסותם הילכך אסור דמן המחיצה ולפנים בעי לאשתמושי. לא דכ"ע קורה משום היכר והכא [בהא] קמיפלגי מאן דאסר סבר היכרא להנך בני מבוי דאינון מגואי בעינן וצד הפנימי הוה להו היכר ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ. ומאן דשרי סבר הכירא להנך דמלבר דהיינו לבני רה"ר דהיינו צד חיצון. ואב"ע דלכ"ע קורה משום מחיצה והכא בהא קמיפלגי מאן דאסר סבר חודו הפנימי יורד וסותם ונמצא תחת הקורה מן (הפנימי) [המחיצה] ולחוץ ואסור ומאן דשרי סבר חודו החיצון יורד וסותם ונמצא תחת הקורה מן (החיצון) [המחיצה] ולפנים ושרי: והלכתא מותר להשתמש תחת הקורה דרב ושמואל הלכתא כרב ורבי יוחנן ורשב"ל הלכתא כרבי יוחנן ולעיל נמי גבי היה גבוה מעשרים ובא למעט אסיקנא דאביי ורב יוסף סברי מותר להשתמש תחת הקורה ולקמן נמי בשמעתי' ההיא דתני רבי זכאי קמיה דר' יוחנן תחת הקורה ובין לחיין נידון ככרמלית קסברי אביי ורבא דמותר להשתמש תחת הקורה ובין לחיין נמי קיימא לן דמותר לטלטל היכא שאין בלחיין ארבעה על ארבעה דתני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן תחת הקורה ובין לחיין נידון ככרמלית ואסור לטלטל שם א"ל פוק תני לברא [אמר אביי מסתברא מילתיה דר"י דאמר פוק תני לברא] אתחת קודה קאמר ליה דקסבר חודו החיצון יורד וסותם א"נ סבר הכירא להנך דמלבר אבל בין לחיים למבוי שאין שם קורה מודה דאסור. ורבא אמר בין לחיים נמי מותר וכגון שאין בין לחיין ארבעה על ארבעה וכגון שפתוח לרה"ר אבל אם יש בו ארבעה על ארבעה ופתוח לכרמלית אסור לטלטל ביניהם. אמר אביי מנא אמינא לה דבין לחיים אסור לר"י דא"ר חמא בר גוריא אמר רב תוך הפתח. כגון מבוי שיש פצימין רחבין לפתחו מיכן ומיכן והן הן לחיים שלו צריך להעמיד לחי אחר מבחוץ אם ירצה להשתמ' בין הפצימין הא למדת דבין לחיין אסור. וכי תימא דאית ביה ארבע על ארבע. ברחב הפצימין במשך המבוי דכל ארבעה רשותא באפי נפשה היא וכרמלית היא ובהא מודית לי דאסור לטלטל דהא לא פליגינן אלא כשאין בו ארבעה על ארבעה והאמר (ר"נ) [רב חנין] בר רבא אמר רב תוך הפתח אף ע"פ שאין בו ארבעה על ארבעה צריך לחי אחר להתירו. ורבא אמר דהתם דפתוח לכרמלית. לבקעה דשייך ומצטרף למינו שחוצה לו. הלכך אסור אע"פ שאין בו ארבעה על ארבעה. אבל לרה"ר מאי שרי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא אין מצא מין את מינו וניעור. מצא כרמלית שבין לחיים שלא היה בו שיעור כרמלית. את מינו. שחוצה לו וניעור ונתחזק ע"י מינו וניעור משנתו שהיה תחילה בטל אצל מי שאינו מינו. אבל פתוח לרה"ר שלא זה מינו ולא זה מינו בטל לכאן ולכאן ומותר לטלטל והלכה כרבא כדפרי' ורב אשי נמי כרבא ס"ל דא"ל רב הונא בריה דרב יהושע לרבא ואת לא תסברא בין לחיים לר' יוחנן אסור והא אמר רבה בב"ח אמר ר' יוחנן מבוי שרצפו בלחיין במשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות בפחות מארבע שאין בין לחי ללחי ארבע אבל יש ביניהם שלשה. באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן. דאיפלגו לעיל במשלשה עד ארבעה אי אמרי' לבוד אי לא מאותו מחלוקת אנו למדין שאף בהכשר מבוי זה יש ביניהם מחלוקת ור' יוחנן לא פירשה למילתיה והשתא קמפרש רב הונא בריה דרב יהושע דע"כ הא דקאמר ר"י דשייכא פלוגתא דרשב"ג ורבנן הכא לא משכחת לה אלא בתשמיש שכנגד הלחיים דלרשב"ג דאמר הוי לבוד בפחות מארבעה הוו כולהו כחד לחי ואין משתמש במבוי אלא עד חודו הפנימי של לחי הפנימי אבל משם ולחוץ [הוי] בין לחיים ואסור ולרבנן דאמרי דיותר משלשה לא הוי לבוד לא הוי כולהו [כחד לחי] ובלחי החיצון משתרי מבוי ומותר להשתמש בכל המבוי עד חודו הפנימי של חיצון דכנגד חיצון לחודיה הוי בין לחיים אלמא לר' יוחנן בין לחיים אסור דאי בין לחיים מותר מאי שייכא פלוגתייהו דרבן שמעון בן גמליאל ורבנן להכא בין הוו כולהו כחד בין לא הוו כולהו כחד כנגד כולן הוא משתמש. ורבא התם נמי דפתוח לכרמלית ומצא מין את מינו וניעור רב אשי אמר לעולם בין לחיים לר"י מותר והא דאמר ר"י דשייכא פלוגתא דר' שמעון בן גמליאל ורבנן להכא כגון דהוי משך רציפה זו ד"א באורך המבוי. לרשב"ג יש לבוד בפחות מד' והוה ליה חד לחי ואמרי' לעיל ארבע אמות נידון משום מבוי ויוצא מתורת לחי. וצריך לחי אחר להתיר מבוי זה שבין לחיים אבל מלחי הפנימי ואילך מיהא שרי לטלטולי דלהני ודאי נראה לחי פנימי ועוביו נידון להם בלחי וניתר להם מבוי ורש"י נראה בעיניו שאפי' מפנימי ולפנים אינו ניתר דלחי הפנימי לר"י אינו מתיר כלל. אבל לרבנן דאמרי בשלש' לא אמרי' כלבוד כל חד וחד באפי נפשה הוא ומשתרי מבוי בלחי קמא. הא למדת דרב אשי כרבא ס"ל דבין לחיים מותר לטלטל וכדפרישית וכגון שאין בין לחיים ד' טפחים ופתוח לרה"ר ולא לכרמלית וקיי"ל כרבנן במבוי שרצפו בלחיים דהא אנן קיי"ל דבג' לא אמרינן לבוד וכדאוקמה רב אשי לפלוגתייהו והא דאמר רב חסדא הכל מודים בין לחיים שאסור ליתא:
1