אור זרוע, חלק ב קכ״אOhr Zarua, Volume II 121
א׳איתמר לחי העומד מאליו. שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי. אביי אמר הוי לחי ורבא אמר לא הוי לחי היכא דלא סמכי' עלה מאתמול דכ"ע לא פליגי דלא הוי לחי פירש"י דלא סמכי' עליה מאתמול. שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת. כי פליגי היכא דסמכי' עליה מאתמול אביי אמר הוי לחי דהא סמכי' עליה [מאתמול] רבא אמר לא הוי לחי כיון דלאו אדעתא דהכי עבדיה לא הוי לחי ואסיקנא דבמחיצה כ"ע ל"פ דמחיצה העומדת מאיליה הויא מחיצה כי פליגי בלחי אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה ורבא לטעמיה דאמר לחי משום היכר אי עבדיה בידים הו"ל היכר אי לא לא הוה היכר ת"ש דרב הוה יתיב בההוא מבואה הוה יתיב רב הונא קמיה א"ל לשמעיה זיל אייתי לי בוזא דמיא עד דאתא נפל לחייא אחוי ליה בידיה קום אדוכתיך א"ל רב הונא לא ס"ל מר ליסמוך אדיקלא פי' דקל היה עומד אצל פתח המבוי. אמר דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתתא מי סמכי' עלה מאתמול טעמא דלא סמכי' הא סמכי' הוה לחי פי' אלמא הלכתא כאביי. לימא אביי ורבא בדלא סמכי' עלה פליגי אבל בדסמכי' עלה מודה רבא לאביי דהויא לחי ואתיא עובדא דרב נמי כרבא. לא מ"ד דההיא ברקא פי' יציע דהוה בי רב חבו והיה עמוד הסומך (אל) [את] היציע עומד בראש מבוי אחר. והוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו. אביי שרי למיסמך עליה ורבא אסר אלמא בדסמכי עליה פליגי. ופי' רש"י והלכתא כאביי בההיא וזו היא אחת מהלכות יע"ל קג"ם שהלכ' כאביי. וכן פסק רבי' שמואל זצ"ל וכ"כ ה"ר משה מיימון ולחי העומד מאליו אם סמכו עליו מקודם השבת כשר. ונ"ב דלאביי כשר אפי' מסתמא אע"ג דלא חשיב עליה מאמש לסמוך עליו משום [לחי שפירש"י שהיה] לחי אחד ונפל דהיינו כאילו אומר ע"ז אני סומך ולא ע"ז והו"ל האי כאילו אידחי מתורת לחי אבל היכא שלא היה שם לחי אחד כ"א זה מאתמול אע"ג דלא חשיב עליה מביה"ש הוה לחי שאל"כ למה היה לו לפרש שהיה שם לחי אחד ונפל הו"ל לפרש דלא סמכי' עליה היינו דלא חשיב עליה מבין השמשות. והכי מוכחא עובדא דרב דלקמן אבל לרבא ודאי אע"ג דחשיב עליה לא הוי לחי עד דעבדיה בידים דבהכי הויא ליה הכירא. והשתא דפרישית דהלכה כאביי דלחי העומד מאליו הוה לחי קיי"ל דלחי משום מחיצה דהא בהא תליא. הלכך ההיא דלעיל דאמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר מתתיה משמיה דרב כהנא בר מלכיו דהוא אמר משמיה דרב כהנא רביה דרב ואמרי לה רב כהנא בר מלכיו היינו רביה דרב מבוי [שצדו א' ארוך וצדו אחד קצר פחות] מד"א מניח את הקורה באלכסון ד"א אינו מניח [את הקורה] אלא כנגד הקצר רבא אמר אח' זה ואח' זה אינו מניח אלא כנגד הקצ' אמר רבא אימ' טעמ' דידי ואימא טעמ' דידהו טעמא דידי קורה משום מאי משום היכר ובאלכסון לא הוי היכר טעמא דידהו קורה משום מאי משום מחיצה ובאלכסון הוי מחיצה הלכך ליתא לדרבא אלא קיי"ל דקורה משום מחיצה לדברי ר' יצחק בר שמואל זצ"ל שמפרש דהא דמסיק אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה היינו ההיא דלעיל דאסקי' היה גבוה מכ' ובא למעטו רחבו בכמה רב יוסף אמר טפח אביי אמר בד' ומפרש התם טעמייהו דרב יוסף סבר קורה משום היכר ואביי סבר קורה משום מחיצה וכ"ש דהוה לחי משום מחיצה. ואע"ג דאיכא התם לישני אחריני להא לישנא חשיב לה עיקר. ורבא לטעמיה דאמר קורה משום היכר סבר דלחי נמי משום היכר הלכך קיי"ל דקורה משום מחיצה הואיל וקיי"ל דלחי משום מחיצה קיי"ל נמי דקורה משום מחיצה הלכך פחות מד"א מניח את הקורה באלכסון ודלא כרבא דאמר אחד זה ואחד זה אינו מניח אלא כנגד הקצר מיהו לפר"ח דלא גרס אביי לטעמי' דאמר לחי משום מחיצה ורבא לטעמיה דאמ' לחי משום היכר אלא הכי גרס בהדיא אביי אמר לחי משום מחיצה ורבא אמר לחי משום היכר אפשר דאע"ג דקיי"ל דלחי משום מחיצה אפשר דקיי"ל דקורה משום היכר כדברי רבא דלא תליא הא בהא ואפשר דהלכה כרבא כדפרי' לעיל. ור"ת אומר דהלכה כרבא דלחי העומד מאליו לא הוי לחי ולמ"ד של יע"ל קג"ם היינו ימי לידה שאינה רואה בהם דאפליגו בה אביי ורבא שלהי בנות כותים דאביי סבר אינם עולין לה לימי זיבתה ורבא סבר עולין ופסק ר"ת דהלכה כאביי שאינם עולין ואומר ר"ת דהיינו ל' של יע"ל קג"ם וכבר כתבתי ראיותיו בהלבות נדה והשתא אי גרסי' אביי לטעמיה דאמר לחי משום מחיצה ורבא לטעמיה דאמ' לחי משום היכר יש מיכן ראיה דהלכה כרבא דאמר קורה משום היכר ואי ל"נ אביי לטעמיה אין מיכן ראיה דהלכה כרבא אבל אפשר שהלכה כרבא דהוא בתראה כדפרי' לעיל. יש לי ללמוד משמעת' דאביי ורבא ורב ורב הונא כולהו ס"ל דלענין לחי לא אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה שהרי פי' רש"י אהא דמסקי' היכא דלא סמכי' עליה מאתמול כ"ע ל"פ דלא הוה לחי דלא סמכי' עלה היינו שהיה שם לחי אחר ונפל בשבת ולא סמכי' על לחי אחר שלא הוקבע לשם תיקון שבת והשתא מה לנו ללחי אחד שהואיל שהיה זה שנפל בין השמשות ושבת הואיל והותרה הותרה אלא ש"מ דלענין לחי ל"א שבת הואיל והותרה הותרה וכן נמי בעובדא דרב דלקמן דנפל לחיא ואחוי ליה קום אדוכתך אע"ג דהוה הלחי ביה"ש ונפל בשבתא ורב הונא נמי דא"ל לסמוך אדיקלא ולא קאמר ליה מי [לא] סבר לה מר דשבת הואיל והותרה הותרה ש"מ דתרוייהו ס"ל דל"א לענין לחי שבת הואיל והותרה הותרה ושלהי פרקין איתמר שלשה ומת אחד מהם ביום השבת שנים ונתוספו עליהם בשבת רב הונא ור' יצחק חד אמר שבת גורמת הלכך שלשה ומת אחד מהם הואיל והקיפו כדינם וגרמה שבת להתיר מותרים השנים אפי' לר' יהודה שנים והקיפו יותר מבית סאתים אע"פ שנתוספו עליהם אסורים לר' יהודה הואיל וכשנכנסה שבת גרמה [לאיסור] וחד אמר דיורין גורמין. הלכך שלשה ומת אחד מהן דבצרי דיורין אסור אם הקיפו יותר מבית סאתים שנים ונתוספו עליהם מותר דאיכא דיורין תסתיים דרב הונא [הוא] דאמר שבת גורמת דאמר רבה בעאי מניה מרב הונא ובעאי מניה מרב יהודה עירב דרך הפתח ונסתם הפתח כגון שהיו שתי חצירות ופתח אחד ביניהם ועירבו על דעת הפתח ועכשיו נסתם בשבת שנפלה כנגדו מפולת מהו מי שרי להשתמש דרך שאר חלונות פחותות מד' שאינן ראויות לעירוב כדאמר פ' חלון וכן עירב דרך חלון ונסתם חלון מהו ואמר לי שבת גורמת הואיל והותרה הותרה תסתיים לימא רב הונא ור' יצחק בפלוגתא דר' יהודה ור' יוסי קמיפלגי דתנן חצר שנפרצה משתי רוחותי' וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו מותרין לאותה שבת ואסורין לעתיד לבא דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אם מותרין לאותה שבת מותרין לעתיד לבוא ואם אסורין לעתיד לבא אסורין לאותה שבת. פי' חצר שנפרצה ביום השבת משתי רוחותיה מפ' בפ' כל גגות מאי טעמ' נקט משתי רוחותיה. שניטלו קורותיו או לחייו בשבת מותרין לאותה שבת דאמרי' שבת הואיל והותרה הותרה ר' יוסי אומר אם מותרין כו' מפרש בפ' כל גגות דר' יוסי לאיסור וה"ק בשם שאסורין לעתיד לבא כך אסורין לאותה שבת ולא אמרי' הואיל והותרה הותרה לימא רב הונא דאמר כר' יהודה ורבי יצחק דאמר כר' יוסי אמר לך רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' יוסי ע"כ לא קאמר ר' יוסי התם אלא דליתנהו למחיצות אכל הכא איתנהו למחיצות ר' יצחק אמר אנא דאמרי אפי' לר' יהודה ע"כ לא קאמר ר' יהודה התם אלא דאיתנהו לדיורין אבל תבא ליתנהו לדיורין. פסק רבי' שמשון בשם רבי יצחק בר שמואל זצ"ל דהלכה כרב הונא דאמר שבת הואיל והותרה הותרה דתניא כותיה לקמן בפ' הדר ואביי נמי סבירא ליה הכי בפ' כל גנות גבי הא דבעי רב הושעיא דיורין הבאין בשבת מהו ואין לומד ר' יצחק יעמיד הברייתא דפ' הדר כרבי יהודה ואיהו סבר לה כרבי יוסי דהא מסיק הכא דס"ל כרבי יהודה. ואע"ג דבסוף כל גגות פסיק רב כרבי יוסי ושמואל נמי פסק כותיה בנפרצה לר"ה רב הונא דהכא נמי לא פליג עליה כדמסיק התם ליתנהו למחיצות. ואע"ג דההיא דאביי דכל גגות בנפרצה מיירי וקאמר הואיל והותרה הותרה לא דמיא ההיא פירצה דחצירו' דנפרצו זו לזו לפרצת מבוי ולא דמיא אלא לדיורין שבאו בשב'. והא דאמרי' לקמן בפ' הדר היכא דמת הגר מבעוד יום והחזיק ישראל בנכסיו בשבת אומר ולא אמרי' הואיל והותרה הותרה היינו התם משום דראוי להחזיק מבעוד יום. ואומר רבי שאם עירבו לצורך שנה מבית לבית ונסתם הפתח ואח"כ נפתח לא מבעיא דמותר לטלטל מזה לזה באותה שבת עצמה דשבת הואיל והותרה הותרה אלא אפי' נסתם באמצע שבוע ואח"כ נפתח חוזר עירוב למקומו וראיה לדבר מהא דאמרי' בסוף הזורק ספינות קשורות זו לזו מערבין ומטלטלין מזו לזו נפסקו נאסרו חזרו ונקשרו חזרו להיתרן הראשון. ומיהו נראה לפי מסקנא דשמעתין אין לנו ראיה שיהא הלכה כמ"ד הכא שבת הואיל והותרה הותרה דכיון דאסקי' ר' יצחק אנא דאמרי אפי' כר' יהודה כ"ש שיתיר עירב דרך הפתח ונסתם הפתח דהא אמרי' בפ' הדר וכל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת אתי לאתויי מבוי שניטלו קורותיו משמע דאי לא הוה תני זה הכלל לא הוה שרינן מבוי שניטלו קורותיו אע"ג דשרינן עירב דרך הפתח ונסתם הפתח וכיון דאוקימנא כר' יהודה אפי' מאן [דאסר] דיורין דשמעתין כ"ש שיתיר בעירב דרך הפתח כדפרי' עכ"ל. הלכך נראה בעיני הלכה למעשה דהלכה כר' יוסי דחצר שנפרצה בשבת וכן בית שנפרץ משתי רוחותיו בשבת וכן מבוי שניטלו קורותיו או לחייו בשבת דאסורים לאותה שבת ולא אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה דפ' מי שהוציאוהו א"ר יעקב בר אידי אמר ר"י רבי יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ואביי ורבא ורב ורב הונא נמי סברי דלא אמרינן לענין לחי שבת הואיל והותרה הותרה כדפרישית לעיל והכי נמי רב הונא סבר כר' יוסי כדאסקי' רב הונא אנא דאמרי אפי' לר' יוסי ע"כ לא קאמר ר' יוסי התם אלא דליתנהו למחיצות אלמא במחיצות סבר רב הונא כר' יוסי. ושלהי כל גגות איתמר רב חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי גבי מחיצות דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה. ואע"ג דפרישית לענין מחיצה לא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אעפ"כ היכא שעירב דרך הפתח ונסתם הפתח ועירב דרך חלון ונסתם החלון קיי"ל כרב הונא ורב יהודה שבת דהואיל והותרה הותרה דהא איכא מחיצות ולא ילפינן להו מלחי וקורה כההיא דפ' הדר דתניא זה הכלל כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת ואמרינן כל שהותר למקצת שבת הותר לכל השבת כגון עירב דרך הפתח ונסתם הפתח עירב דרך [חלון] ונסתם החלון זה הכלל לאתויי מבוי שניטלו קורותיו או לחייו ופי' התם רש"י ומרישא לא שמעינן לה דהתם דאיתנהו למחיצות אבל הכא לא ובמסקנא דהכא נמי מיתוקמא דרב הונא ורב יהודה בין לר' יהודה בין לר' יוסי ור' יצחק נמי אפשר שיתיר בעירב דרך הפתח ונסתם הפתח ועירב דרך חלון ונסתם החלון. ואמרי' בפ' כל גגות בעי רב הושעיא דיורין הבאין בשבת כגון כותל שבין שתי חצירו' שנפל בשבת דהוי דיורייהו השתא כי הדדי מהו שיאסרו זה על זה אמר רב חנינא ת"ש חצד גדולה שנפרצה לקטנה גדולה מותרת וקטנה אסורה מפני שהוא כפתחה של גדולה אמר רבה אימור מבעוד יום נפרצה א"ל אביי לא לימא מר אימור אלא ודאי מבעוד יום נפרצה דהא מר הוא דאמר בעאי מניה מרב הונא ובעאי מיניה מרב יהודה עירב דרך הפתח כו' וא"ל שבת הואיל והותרה הותרה. הרי משמע דאביי סבר כרב הונא מיהו אינה ראיה כ"כ די"ל דאביי לתרוצי שמעתת' דרבה קאמר הכי. וההיא דפ' עושין פסין דבעא מניה אביי מרבה יבשו מים בשבת מהו א"ל כלום נעשית מחיצה אלא משום מים [מים] אין כאן מחיצה אין כאן. משמע לכאורה דלא אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה אע"ג דאיכ' מחיצה דהא קיימא פסין. ולא היא אלא אדרבה ראיה היא משם דהתם פירש"י יבשו מים בשבת מהו לטלטל בין הפסין מי אמרינן שבת הואיל והותרה הותרה או דילמא כיון דהיתר פסין אינו אלא משום מים והרי יבשו אסור א"ל כלום הותרה מחיצה אלא משום מים מים אין כאן מחיצה אין כאן הרי משמע דפשיטא ליה דשבת הואיל והותרה הותרה היכא שהדבר בעולם שלצרכו הותרה דקמבעיא ליה אם אותו הדבר שהותרה לצרכו אם אינו בעולם אם מותר לטלטל שם דברים אחרים הואיל דקיי"ל דשבת הואיל והותרה הותרה ופשיט ליה לאיסור אבל אם היה אותו דבר בעולם שלצרכו הותרה היה מותר לטלטל אפי' דברים אחרים. ולעולם קיי"ל דשבת הואיל והותרה הותרה היכא דאיכא מחיצו'. וכן פסק בה"ג דקיי"ל כרב הונא ורב יהודה בעירב דרך הפתח ונסתם הפתח בעירב דרך חלון ונסתם החלון דשבת הואיל והותרה הותרה וכן גבי שלשה ומת אחד מהם שנים וניתוספו עליהם נראה דקיי"ל דשבת גורמת כרב הונא. וה"ר משה מיימון [כתב] שתי חצירות שעירבו עירוב א' דרך הפתח שביניהם או דרך החלון ונסתם הפתח או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה וכן שתי חצירות שעירבו זו לעצמה וזו לעצמה ונפל כותל שביניהם בשבת אילו מותרין לעצמן מוציאין מבתיהן ומטלטלין עד עיקרה של המחיצה [ואלו מטלטלין כן עד עיקר המחיצה] הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה אע"פ שניתוספו הדיורין שהדיורין הבאין בשבת אינן אוסרין נפתח החלון ונעשה הפתח בשגגה או שעשו עכו"ם לדעתו חזרו להתירן הראשון וכן שתי ספינות שהיו קשורות זו בזו ועירבו ונפסקו אסור לטלטל מזו לזו ואפי' היו מוקפים מחיצה חזרו קשרו בשוגג חזרו להיתרן עכ"ל מה שכתב גבי ב' חצירות שעירבו זו לעצמה וזו לעצמה ונפל כותל שביניהם בשבת דשבת הואיל והותרה הותרה היינו ההיא בעיא דרב הושעיא דפ' כל גגות כדפרישית לעיל ואע"ג דפסקית הלכה כר' יוסי דלענין מחיצות לא אמרי' שבת הואיל והותרה הותרה והאי כותל שנפל היינו נפרצה מחיצה לא דמיין אהדדי כדפרישית לעיל כלשון רבי' שמשון זצ"ל דלא דמיין האי פירצת חצירות דנפרצו זו לזו לפירצת מבוי ולא דמיא אלא לדיורין שבאו בשבת אבל מה שכ' שתי חצירות שעירבו עירוב אחד דרך הפתח שביניהם או דרך חלון ונסתם הפתח או החלון בשבת כל אחת ואחת מותרת לעצמה הואיל והותרה מקצת שבת הותרה כולה הא ליתא אלא מותרו' להשתמש מזו לזו הותרה וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל בפרק כל גגות:
1