אור זרוע, חלק ב קל״זOhr Zarua, Volume II 137
א׳מתני' נפל עליו גל על העירוב או שנשרף או תרומה ונטמאת דלא חזיא לא לדידיה ולא לאחריני מבעוד יום אינו עירוב. משחשיכה. כבר קנה עירוב בין השמשות ושבת הואיל והותרה הותרה. ה"ז עירוב. אם ספק אם [מבעוד יום] או משחשיכה ר"מ ורי"א ה"ז חמר גמל דמספקא לן אי קנה לו עירוב והכא הוי ביתו ומהכא יש לו אלפים אמה לכל רוח והפסיד אלפים שמעבר ביתו והלאה או שמא לא קנה עירוב ומביתו יש לו אלפים לכל רוח והפסיד אלפים שמעבר לעירובו ולא קנה לעבר מעירובו כלום ומחמת ספק זה נאסר לילך אלא אלפים שבין ביתו לעירובו דמה נפשך בהנך משתרי אבל אלפים דמערובו ואילך לא דילמא לא קנה עירוב ומביתו ואילך נמי לא דילמא קנה עירוב נמצא זה מושכו לכאן להלך וזה מושכו לכאן להלך כאדם המנהיג חמור וגמל שהחמור הולך לפניו וזה מנהיגו ואת הגמל הוא מושך וצריך לפנות [לפניו] ולאחריו. ר' יוסי ור"ש אומרים ספק עירוב בשר א"ר יוסי העיד אבטולמס משום חמשה זקנים שספק עירוב בשר. קס"ד. הא דתני נפל עליו גל מבעוד יום אינו עירוב. אע"ג דאי בעי מצי שקיל ליה לא הוי עירוב משום טלטול אבנים דשבות דרבנן הוא. לימא מתני' דלא כרבי דאי ר' האמר כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו בין השמשות. אפי' תימא רבי ל"צ דבעא מדא וחצינא לפנייה דהוה מלאכה ולא שבות וקיי"ל כר' יוסי ור"ש דאמר ר' יעקב בר אידי אר"י ר' מאיר ור' יהודה הלכה כר"י ור' יהודה ור' יוסי הלכה כר' יוסי ותו דקיי"ל דכל עדות הלכה היא ותו דאמר בגמ' טעמא דר"מ דקסבר תחומין דאורייתא ואנן קיי"ל כרבנן כדפרי' לקמן בפרק מי שהוציאוהו. תניא כיצד אר"י ספק עירוב כשר עירב בתרומה ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה וכן בפירות ספק מבעוד יום ניתקנו ספק משחשיכה ניתקנו זהו ספק עירוב בשר אבל עירב בתרומה ספק טמאה ספק טהורה. דקודם שהניחה שם נולד לה ספק ולא היה שם חזקת הכשר עירוב מעולם וכן בפירות ספק ניתקנו ספק לא נתקנו אין זה ספק עירוב כשר אלא לא הוי עירוב. מ"ש תרומה דרישא ספק מבעוד יום נטמאת ספק משחשיכה דמכשר ר' יוסי משום חזקה קמייתא דאמר העמד תרומה על חזקתו ואימור תרומה טהורה היא פירות נמי דספק מבע"י נתקנו ספק משחשיכה [העמד טבל על חזקתו] אלא אימא ספק נדמעו כגון שהיו חולין מתוקנין מעיקרא ונפלה בהן תרומה ונדמעו והאי תנא ס"ל כסומכוס דאמר אין מערבין לישראל בתרומ' הילכך אי מבע"י נדמעו אע"ג דחזי להו לכהני אין עירובו עירוב. לישנא אחרינא נדמעו שנפל לתוכן טבל דלא חזו לכהן הלכך ספק מבעוד יום נדמעו ספק משחשיכה נדמעו זהו ספק עירוב כשר. בעא מניה רב שמואל בר רב יצחק מרב הונא היו לפניו שתי ככרות של תרומה אחת טמאה ואחת טהורה ואמר עירבו לי בטהורה כל מקום שהיא. והניחום שתיהם יחד בסוף התחום. מהו תבעי לך לר"מ תבעי לר' יוסי תבעי לר"מ ע"כ לא קאמר ר' מאיר התם דליכא טהורה ודאי דשמא מבעוד יום נטמאת הכא איכא טהורה או דילמא אפי' ר' יוסי לא קאמר. במתני' דכשר אלא משום דאי טהורה [היא] הא ידע לה היכא היא ואיזו היא סעודתו ומשום ספק טומאה לא מיפסלא דאמרי' אוקמה אחזקתה. אבל הכא הא לא ידע לה. הי ניהו סעודתו. א"ל בין לר"מ בין לר' יוסי בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא. ואין עירובו כלום דאפי' חמר גמל לא הוי ולא דמי למתני' דהתם סעודה ראויה מבעוד יום הואי והשתא היא דאתיליד ביה ספק. בעא מיניה רבא מר"נ אמר על ככר אחת בע"ש [היום יהא חול] ולמחר תהא הקדש ואמר לשלוחו עירבו לי בזה מהו מי אמרי' הואיל וביה"ש ספק הוא חיישינן דילמא קודם קניית עירוב חל עלה הקדש ואין מערבין בהקדש או לא אמרי' הכי. א"ל עירובו עירוב. היום תהא קודש ולמחר תהא חול על מעות שיש לי בביתי. ואמר לשלוחו עירבו לי בה מאי מי אמרי' כי מטא ביה"ש נפק מקדושתיה וקנה עירוב או לא. א"ל אין עירובו עירוב ומ"ש הא ביה"ש ספיקא הוא ומ"ש הכא לחומרא והכא לקולא. א"ל לכי תיכול עלה כורא דמילחא לכשתמדוד לי כור של מלח על דבר זה אומר לך טעמו. היום חול ולמחר קודש מספיקא לא נחתא ליה קדושה דהואיל וביה"ש דקניית עירוב ספיקא היא מספיקא לא תפקיה ממילתיה קמייתא וכן היום קודש ולמחר חול מספיקא לא תפקיה מקדושתא: תנן התם לגין טבול יום שמלאהו מן החבית של מעשר ראשון שהיה עדיין טבל. שלא הפריש [הלוי] ממנה תרומת מעשר לכהן והרי היא במיתה בעודו טבל ואפי' לכהנים ולא חזי לעירוב ולגבי לגין טבול יום בעודו טבל לא פסיל דטבול יום מותר בנגיעת חולין ומעשר ואע"ג דפתיכא בהו תרומה שלא הורמה ואמר ה"ז שבלגין תרומת מעשר על החבית לכשתחשך ויעריב שמשו שיהא כשר לתרומה. דבריו קיימין והתרומה טהורה דאינה נעשית תרומה עד שתהשך ויעריב שמשו. ואם אמר עירבו לי בלגין זה לא אמר כלום. הואיל וכי מטא בין השמשות אכתי טבל הוה. אמר רבא זאת אומרת סוף היום. תחילת ביה"ש שהיא סוף היום של ע"ש. קונה עירוב ולפיכך אין עירובו עירוב דסוף היום אכתי טבל הוה. דאי ס"ד תחילת היום של שבת דהיינו סוף ביה"ש קונה כי אמר עירבו לי בה אמאי לא אמר כלום אמר רב פפא אפי' תימא תחילת היום קונה עירוב בעינן סעודה הראויה מבעוד יום וליכא. פירש רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דאע"ג דרבא דייק ממתני' דסוף היום קונה עירוב [אפילו הכי סבירא ליה לדידיה דתחילת היום קונה עירוב] דהא איהו גופיה בריש מסכת ביצה סבר כרב דאמר שבת ויו"ט נולדה בזה אסורה בזה וטעמא דרב משום הכנה דרבה ולמאן דאית ליה הכנה דרבה מיבעי לן למימר דתחילת היום קונה עירוב דאל"כ תקשי לו האיך יהא קונה סוף היום טוב עירוב לצורך שבת שאחריו כדמקשי' לקמן בפרקין על רבה דאית ליה הכנה ומשני מי סברת סוף היום קונה עירוב תחילת היום קונה עירוב ושבת מכינה לעצמה ולהכי הוצרך לשינויא דר"נ גבי היום חול ומחר קודש דאי רבא סבר כדדייק לה ממתני' דסוף היום קונה עירוב לא הול"ל מ"ש. דהיום חול ולמחר קודש עירובו עירוב לפי שסוף היום קונה עירוב ואכתי חול הוא היום קודש ולמחר תהא חול אין עירובו עירוב לפי שבסוף היום קודש הוא אלא משום דסבר תחילת היום קונה עירוב:
1