אור זרוע, חלק ב קמ״בOhr Zarua, Volume II 142
א׳אמר רב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום ביו"ט וחזרו אפי' במזיד לא הפסידו את מקומן וכל העיר להן כד"א ולכל רוח אלפים אמה אם יו"ט הוא ואם שבת הוא מותרין באכילה במקום שחזרו מ"ט אנוסים נינהו ע"י המוציאן איתביה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא ר' נחמיה ור"א בן יעקב אומרים לעולם אסורין להזיז [אותן] מד' אמותיהן ולא לאוכלן אפי' חזרו עד שיחזרו למקומן שוגגין אבל במזיד לא תנאי הוא דתניא פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במקום שהם שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או שהיו בני עיר אחרת סמוכים שם במזיד לא יאכלו ר' נחמיה אומר אם הן במקומן יאכלו אבל שלא במקומן כ"ז שהם חוץ לתחום לא יאכלו מאי במקומן דשרי רבי נחמיה היכי חזרו אי נימא אפי' במזיד דחשיב להו אנוסים והוי בהוציאוהו עכו"ם והחזירוהו והתניא אחריתא בהדיא ר"נ וראב"י [אומרים] לעולם אסורין עד שיחזרו במקומן שוגגין בשוגג אין במזיד לא אלא לאו ע"כ האי במקומן בשוגג קאמר מכלל הת"ק אפי' במזיד שרי היכא דחזרו דשתי קולי אית ליה. וחסורי מיחסרא והכי קתני פירו' שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו במה דברי' אמורים שלא במקומן. שלא חזרו [הוא] דבמזיד לא יאכלו אם יצאו במזיד אבל במקומן דחזרו יאכלו אע"פ שיצאו במזיד ואתא ר' נחמיה למימר האי בשוגג יאכלו ובמזיד לא יאבלו דקאמרת אשלא במקומן אינו כן אלא אמקומן איתמר דאם חזרו למקומן בשוגג יאכלו ואם במזיד לא יאכלו ות"ק אית ליה דרב פפא וכן המסקנא דת"ק שרי בתרתי שלא במקומן אם שוגג ובמקומו אפי' חזרו מזיד כיון דאיכא חדא לטיבותא. ור' נחמיה וראב"י לעולם אסרי עד דאיכא תרתי להתיד' שוגגין ובמקומן וההוא דפ' אין צדין דאמר ר"פ הלכתא עכו"ם שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר לקרקע לערב אסורין בכדי שיעשו ואם לאו בתוך התחום מותר חוץ לתחום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ולההוא ישראל מיהא שהובאו לו אסורים והכא שרינן אפי' לההוא ישראל שהחזירום לצורכו. פי' רבינו שמואל דהא לא תקשי דהתם דין הוא דליתסרו שהרי נעשה איסור בפירות שהרי היו חוץ לתחומן אבל הכא הני פירות קנו שביתה אמש ביה"ש בעיר הזאת. מיהו אותו שהחזירם במזיד דלדידיה נראה בעיני שאסור הואיל ועשה בהם איסורא שהביאם מחוץ לתחום ולא שרו אלא לאותן שהובאו לו וכ"ש לאחריני אבל המביאם מחוץ לתחום אסור בהם הואיל ועבד בהן איסורא. ולדברי ר"ת זצ"ל דמפרש טעמא דהכא מחוץ לתחום דאסור דחיישינן שמא ילך ויביא בעצמו או יאמר לעכו"ם לכתחיל' להביא לו מחוץ לתחום ולהכי לישראל אחר שרי כי הוא לא יאמר לאותו עכו"ם להביא לו לכתחילה דהא אינו מכירו. בשמעתין אתי שפיר דשרו היכא שהוחזרו במזיד דהואיל ואם היו בביתו ליכא למיחש שמא יוציאם חוץ לתחום ויחזור ויכניסם מיהו אותו שהחזירם מסתבר דלדידיה ודאי אסירי הואיל ועבד בהו איסורא שהביאם מחוץ לתחום. פסק רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דהלכה כת"ק דאית ליה תרי קולי דפירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו במקום שהם שם אם יש אדם שעירב לאותו צד או אם יש בני עיר אחרת סמוכים להם אבל אם יצאו במזיד לא יאכלו במקום שהם שם ואם חזרו הפירות למקומן אפי' חזרו במזיד יאכלו במקומן הואיל והיתה יציאתם בשוגג ולא אסירי אלא עד שתהא יציאתם במזיד ושלא במקומן. וכן נמי אסור היכא דחזרו במזיד אם היתה יציאתם במזיד דאיכא תרתי לגריעותא דלא שרו רבנן אלא בחדא לגריעותא וחד' לטיבותא ור' נחמיה וראב"י לעולם אסרי עד שתהא תרתי לטיבות' שיחזרו בשוגג למקומן והלכה כת"ק דשרי בחדא לטיבותא כדפרי' דאף ע"ג דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי ואפי' בברייתא כדמוכח בהחולץ שאני הכא דר"פ קאי כת"ק כדפרישית. ואע"ג דלא אשכחן דקאי רב פפא כותיה שלא במקומן בשוגג מ"מ הואיל וחזינן דקאי כותיה במקומן במזיד דהיינו חדא לטיבותא ה"ה דקאי כותיה בשלא במקומן בשוגג דהיינו נמי חדא לטיבותא ותו (דבר) [דלהכי] מורין הלכה כת"ק דהא קיי"ל עירובי תחומין דרבנן דאע"ג דשמעינן לר"י לעיל בפ' בכל מערבין דסבר תחומין מן התורה גבי הא דתנן אם ספק ר' יהודה ור"מ אומר ה"ז חמר גמל ולקמן שלהי פ' חלון אמר רב יהודה אמר שמואל כ"מ שאמר ר' יהודה בעירובין הלכה כמותו אפ"ה בהא לית הלכתא כר' יהודה כההיא דפרק בכל מערבין דלעיל דאמר ליה רבא לר"נ מאן האי תנא דאפי' בדרבנן לית ליה ברירה דתניא האומר לחמשה הריני מערב כו' אלמא דרבא ור"נ סברי דתחומין דרבנן ולא בעי נמי למימר דתנא דההוא ברייתא סבר תחומין דאורייתא ואמרינן נמי לקמן בפרקין אמר ליה רבא לאביי מכדי עירובין דרבנן מה לי יחיד במקום יחיד מה לי יחיד במקום רבים ואמרי' נמי לקמן כההיא שמעתא הלכה כדברי המיקל בעירובין ואפי' בעירובי תחומין ואמר נמי ר' יהושע ב"ל הלכה כדברי המיקל בערוב ואמר נמי לעיל בעו מניה מרבא הוצרך לנקביו מהו אמר להן גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה ופי' רש"י לאו דלא תסור ותחומין דרבנן. ותנן לקמן פ' כיצד מעברין אפי' עבד אפי' שפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל והתניא לא אמרו חכמים את הדבר להקל [אלא להחמיר אמר רבינא לא להקל] על ד"ת אלא להחמיר על דברי תורה. ושלהי כיצד מעברין אמרי' מר יהודה אשכחינהו לבני מברכתא דקא מותבי עירובייהו אבי כנישתא דאבי גיבר אמר להו גויה פורתא כי היכי דלישתרו לכו טפי א"ל רבא פלגאה בעירובין למה לך לית דחש להא דר"ע ופירש"י דקיימא לן הלכה כדברי המיקל בעירובין. ותנן בפ' האשה שנתארמלה אלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר ע"כ היינו באים בשבת ואמרי' בגמ' קסבר תחומין דרבנן וההיא דספ"ק דתני ר' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה מתקיף לה ר' יוחנן וכי לוקין על לאו שהוא באל יצא מתקיף לה רב אחא בר יעקב אלא מעתה דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים ה"נ דלא לקי ר' יוחנן הכי קא קשיא ליה לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא וכל לאו שניתן לאזהרת מב"ד אין לוקין עליו אמר רב אשי מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב. לאו משום דסבר רב אשי דתחומין דאורייתא אלא אליבא דר"ח דסבר דתחומין דאורייתא קאמר הכי ולא קיי"ל הכי אלא הכי הלכתא דעירובי תחומין דרבנן כדפרי' והלכה בדברי המיקל בתחומין הלכך הלכה כת"ק כדפרישית:
1