אור זרוע, חלק ב ט״וOhr Zarua, Volume II 15
א׳פרק כלל גדול אמר רב הונא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ששח ומשמר יום אחד חייא בר רב אמר משמר יום אחד ומונה ששה במאי קמיפלגי מר סבר כברייתו של עולם ומ"ס כאדם הראשון מתיבי היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת משמר יום אחד לששה מאי לאו מונה ששה ומשמר יום אחד לא משמר יום אחר ומונה ששה אי הכי משמר יום אח' לששה משמר יום אחד ומונה ששה מיבעיא ליה ועוד תניא היה מהלך במדבר ואינו יודע אימתי שבת מונה ו' ומשמר יום א' תיובתא דחייא בר רב תיובתא אמר רבא בכל יום ויום (ששה) [עושה] כדי פרנסתו וההוא יומא לימות דעביד מאתמול שני פרנסות ודלמא אתמול שבת הואי אלא בכל יום ויום (ששה) [עושה] כדי פרנסתו ואפי' ההוא יומא וההוא יומא במאי מנכר לי' בקידוש' והבדלה אמר רבא אם היה מכיר מקצת יום שיצא בו עושה מלאכה כל היום כולו פשיטא מהו דתימא כיון דבשבתא לא נפיק במעלי שבתא נמי לא נפיק והאי בחמשא בשבתא נפיק ולשתרי ליה למיעבד תרי יומי קמ"ל דזימנין דמשכח שיירתא ומקרי ונפק. פירש"י אם היה מכיר מקצת יום שיצא בו. לא שזכור איזה יום היה שבת (אבל) [אלא] זכור שהיום יום שלישי ליציאתו או רביעי ליציאתו ומתוך כך ידע איזהו שמיני ליציאתו עושה מלאכה כל יום שמיני וכן לעולם דודאי זה הוא יום שיצא בו וקים ליה דבשבת לא יצא לדרך שהרי בישוב לא שכח את השבת. במעלי שבתא נמי לא נפיק שאין דרך לצאת מפני כבוד השבת וע"כ כל יום שמיני (ושביעי) [ותשיעי] ליציאתו לשתרי דליכא לספוקינהו בשבת ע"כ רש"י. פר"ח קיי"ל כרבא דאמר חושש בכל יום שמא היום הוא שבת ואעפ"כ עושה כדי פרנסתו בכל יום ומונה ששה ימים ומשמר שביעי ואם אין לו מאין יתפרנס עושה גם בו ביום בדי פרנסתו ומנכר ליה בקידושא ואבדלתא כלומר בו ביום מקדש ומבדיל לעשות היכר בין זה היום לשאר ששה ימים ואם מכיר סכום הימים שיצא כל יום שמיני מותר לעשות מלאכה דלא מספקי דודאי יום שבת לא יצא וכל יום שמיני ליציאתו הוא יום יציאתו ואם ברי לו שלא יצא בערב שבת עושה יום שמיני ויום תשיעי בלא ספק אבל אי לא ידע בבירור חיישינן דילמא אזדמן ליה שיירא ונפק בערב שבת. ע"כ פר"ח: גירסת ירושלמי בכל יום ויום עושה כדי קיום הנפש דהיינו כל דהו רק להשיב הנפש ואתי שפיר הא דפריך ההוא יומא לימות דמאחר שלא אכל ע"ש אלא כדי להשיב הנפש וכן בה' בשבת אם לא יאכל כלום בשבת יש לירא שמא ימות אבל לפי ספרים שלנו דגרסינן כדי פרנסתו מאחר שאכל אתמול כל צורכו אין לירא שמא ימות אם יתענה. ופי' ר' יצחק דדוקא בקידושא ואבדלתא מנטר ליה אבל אין לו דין תחומין אלא הולך בכל יום כדי שיתקרב לישוב ומוליך עליו כל נכסין דהא מדבר כרמלית היא כדאמר פ"ק ומשום חיי נפש התירו חכמים:
1
