אור זרוע, חלק ב ט״זOhr Zarua, Volume II 16
א׳פרק תפלת השחר בברכות א"ל ר' ירמיה בר אבא לרב מי בדלת פי' הואיל והתפללת תפלת שבת כבר. א"ל אין בדילנא ומי בדל והאמר אבדן פעם אחת התפלל ד' של שבת בערב שבת ונכנס לבית המרחץ ויצא ושנה לי פרקי ועדיין לא חשיכה אמר רבא ההוא [דנכנס] להזיע וקודם גזירה ולמידי אחרינא לא והא אביי שרא ליה לרב דימי בר ליואי לגפרויי סלי אפניא דמעלי שבתא פי' אחר שהתפלל תפילת שבת איידי. ההיא טעותא הואי. וטעות מי הדרא והאמר אבדן פ"א נתקשרו שמים בעבים וכסבורין העם לומר חשיכה ונכנסו לבית הכנסת והתפללו של שבת בערב שבת ואח"כ נתפזרו העבים וזרחה חמה וכאו ושאלו את ר' ואמר הואיל והתפללו התפללו שאני ציבורא דלא מטרחינן להו. פירש"י מי בדלת מן המלאכה הואיל וקבלת עליך שבת בתפלה. לבית המרחץ. קס"ד לאחר שגזרו על הזיעה ועל הרחיצה בשבת כדאמ' בפ' כירה אלמא אע"ג דצלי לא בדל מאסורי שבת. אמר רבא להזיע נכנס שיזיע מחמת חום בית המרחץ ולא נתן עליו מים. וקודם גזירה עד שלא גזרו על הזיעה ובכל דוכתא דאמר כדאמר רבא להזיע כו' מהכא אמר. לכברויי סלי. לעשן אותם בגפרית לאחר שהתפלל של שבת בע"ש. טעותא הואי. ולא קבל עליו תוספת שבת משעת תפלה מדעת אלא יום המעונן היה וכסבור חשיכה ואח"כ זרחה חמה. הואיל והתפללו התפללו ולא הצריך להתפלל משתחשך אלמא תפילה היא ואע"פ שלא הותרו במלאכה התם היא דלא לעבור על דברי תורה אכל לענין תוספת אע"ג דבטעות [הוה] תוספת הוא ע"י תפלה הואיל ואמרת תפילה קבלה היא ע"כ פרש"י. משמע מפרושו דקבלה בטעות הויא קבלה לענין ליאסר במלאכה וכן משמע מדברי רב שרירא גאון שכתוב בספר המקצועות מעשה שהיה בימי אבותינו הקדומים ז"ל פ"א ע"ש היה יום המעונן וכסבורין העם שחשיבה והדליקו את הנרות ולא הספיקו להתפלל מנחה עד שנשבח הרוח ונתפזרו העבים וראו השמש ולא התפללו ערבית והיה שהות ביום והתחילו הנרות לכבות ושאלו לחכמי הדור ואמרו שאותם שהדליקו הנרות אסורין להדליק ולעשות מלאכה משום שכבר קבלו עליהם את השבת אבל שאר אנשי בית מותרין להדליק נר אחר אבל באותו הנר שהדליק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף עליו שמן ואפילו אם כבה אסור לטלטלו וליגע בו עד מוצאי שבת אבל איש אחר מותר להדליק נר אחר עכ"ל הרי אתה רואה שאע"פ שבטעות קבלו עליהם את השבת אפ"ה אסורים במלאכה. מיהו מכח הספר איני מבין דבריהם דמדשני שאני צבור דלא מטרחינא להו להתפלל פעם שניה מכלל שמן הדין יש להתפלל פעם שניה היכא שטעה שהיה סבור שהוא לילה והתפלל התפילה בטעות וקבלת שבת בטעות לא הויא קבלה. ומשמע מפשט הלכה שאם קבל עליו שבת בטעות שמותר במלאכה כדאביי דשרא לכברויי סלי מיהו אין לנו כח לחלוק על דברי רבותינו השלום עליהם ולמדנו מדברי רב שרירא גאון שהדלק' הנר היא קבלת שבת וראי' לדברי כדפרי' לעיל. והיכא שרוב הקהל קבלו עליהם את השבת המעוט על כרחם נמשכין אחריהם ואסורין כמלאכה וכן היה מפרש מורי הרב ר' יצחק בר מרדכי זצ"ל דאם הקהל אמרו ברכו בע"ש שאין יחיד שלא הי' בביהכ"נ יכול לעשות מלאכה אע"פ שאינו רוצה לקבל שבת עדיין והביא ראי' מדאמרי' ס"פ במה מדליקין שנתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת להוליך שופרו בביתו משמע אבל אחר אותו השעור אע"פ שהי' רוצה ברצון להוליכו בביתו ולא הי' רוצה לקבל שבת עליו עדיין אפ"ה אסור להוליכו לביתו מיהו אינה ראי' גדולה:
1
