אור זרוע, חלק ב קס״גOhr Zarua, Volume II 163
א׳מתני' אין מודדין אלא בחבל של חמשים אמה לא פחות ולא יותר. וילפינן לה בגמ' מקראי. תנא לא פחות מפני שמרבה. שכשהחבל קצר יכול למותחו ומאריך המדה והתורה אמרה בחבל של נ' מדוד. ולא יותר מפני שממעיט. שכבידו מכפילו באמצעיתו ומתקצר. א"ר יוסי אין מודדין אלא בחבל של אפסיקימא מאי אפסיקימא אמר רבי אבא נרגילא מאי נרגילא א"ר יעקב דיקלא דחד נברא. סיב הגדל ומתגלגל סביב הדקל מאותו דקל שהוא בחור שאין לו עדיין אלא לבוש אחד דהיינו סיב מאותו דקל לוקחין סיב ועושין ממנו חבל לפי שיש דקל שיש שתי נברא זו ע"ג זו שהדקל כשהוא בחור גדל סביב סיב אחד וכשהוא מזקין גדל על סיב זה סיב אחר ומתקשין שניהם ואינן ראוין לחבל. איכא דאמרי ר' יעקב פליג אדר' אבא ולא אתי לפרושי מילתיה דר' אבא. תניא א"ר יהושע בן חנניא אין לך דבר שיפה למדידה יותר משלשלאות של ברזל. שאין אדם יכול למותחה אלא זה בזה. אבל מה אעשה שהרי אמרה תורה ובידו חבל המידה מכלל שאין מודדין מידה ישרה אלא בחבל לאפוקי שלשלת. מקרא זה בתרי עשר בזכריה והנה איש ובידו חבל מידה ואומר אנה אתה הולך דאמר אלי למוד את ירושלים אני בא לראות כמה ארכה וכמה רחבה ופרכי' והכתיב ביחזקאל ובידו קנה המידה ולאו היינו חבל אלמא קנים נמי חשיבי למדידה ומשני ההוא (כדתרצי) [בדתדעי] שמודדים קומת השערים של הר הבית שאינו יכול לזקוף החבל לפיכך מודד בקנה א"נ בקנה מודד רוחב עובי השערים והחומות דהיינו דבר מועט שאין אנו מפסידין ולא מרויחין במדידתו כדכתי' קרא התם וימד רחב הבנין קנה אחד (וכמה) [וקומה] קנה אחד וכתיב וימד את אולם השער מחצית קנה אחד אבל הבנינים גדולים של חמשים ומאה אמה היה מודד בפתיל פשתים בידו וכ"ז אינו [מקרא] מלא אלא אסמכתא בעלמא דהא אפי' בנינים גדולים של חמשים אמות [ומאה] אמה היו מודדים בקנה דכתיב ומדד את רוח הקדים בקנה המדה סביב וכן כת' לכל ד' רוחות כ"ז פי' רבי שמואל זצ"ל. ורבינו יצחק בר שמואל פי' דבחבל המדה היו מודדים מדת חמש מאות קנים. תני רב יוסף שלשה חבלים הם של מגג פירש רבינו שמואל דהיינו (שלש עם) של שעם. גמי. ושל נצרים ערבה קלופה. לישנא אחרינא סיב. ושל פשתן. של מגג דפרה דתנן בפתח בחבל המגג ונתנוה ע"ג מערבתה. דהיינו של עץ דאינו מקבל טומאה דגמי אינו מקבל טומאה דלאו בגד הוא. ושל נצרים דסוטה דתנן ואח"כ כהן מביא חבל המצרי וקושר למעלה מדדיה. ושל פשתן למדידה. והך דרב יוסף פליגא אדר' יוסי: מתני' ולא ימדוד אלא כנגד לבו. קבעו לו חכמים מקום לשום כנגדו ראש החבל כדי שלא יתן זה כנגד צוארו וזה כנגד רגליו והחבל מתקצר והתחומין מתמעטין. ואפילו עבד אפי' שפחה נאמנין לומר עד כאן תחום שבת שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל:
1