אור זרוע, חלק ב קס״דOhr Zarua, Volume II 164
א׳מתני' עיר של יחיד. שלא היו נכנסים לה תמיד ששים רבוא בני אדם ולאו רה"ר חשיבה דלא דמיא לדגלי מדבר. ונעשית של רבים שנתוספו בה דיורין או נקבעו בה שווקים. מערבין את כולה. כבתחילה ואין מבואותיה צריכין תקון שהרי היא כחצר אחת. ה"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים אמר רב יהודא כגון דיסקרתא דריש גלותא. פי' עיר של ריש גלותא. א"ל ר"נ מ"ט. תלית בה טעמא לא משכחת עיר של יחיד ונעשית של רבים אחריתי. אילימא משום דשכיחי רבנן גבי הרמנא. אצל המושל דהיינו ריש גלותא לטול רשות לדון ולהתיר בכורות ולסמוך. מדברי אהדדי. שהיתה של יחיד ולהכי מערבין את כולה ולא אתו למישרי רה"ר גמור ולא אתינא למישרי של רבים והרי היא של רבים. כולהו ישראל נמי בצפרא בשבתא שכיחי אהדדי. לשמוע דרשה. אלא אר"נ כל עיר של יחיד ונעשית של רבים נמי שריא. כגון דיסקרתא (דנת) [דנתזואי] פי' כרך של אותו האיש: ת"ר עיר של יחיד ונעשית של רבים ורה"ר עוברת בתוכה כיצד מערבין אותה לחי מיכן ולחי מיכן או קורה מיכן וקורה מיכן ונושא ונותן באמצע ואין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי בפ"ע. דכיון דמעיקרא חדא הואי אסרי הני אהני והוי כמבוי ששכחה אחת מן החצירות ולא נשתתפה בה דאסרי אכולהו: מ"ש לחצאין דלא דאסרי אהדדי מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי כיון דמעיקרא של יחיד הואי והיו מערבין את כולה והורגלו להיות אחד אסרי אהדדי ואפי' איכא לחי או קורה למבוי לא מהני. הכא במאי עסקי' כגון דעבוד דקה. פתח נמוך בראש כל מבוי דגלו דעתייהו לאסתלוקי כל חד מחבריה. וכי הא דאמר רב אידי בר אבין אר"ח אחד מבני מבוי שעשה דקה לפתח חצירו אינו אוסר על המבוי אם לא נשתתף עמהם רגלי דעתיה דאיסתלק והדקה הוא פתח קטן גובהו ד"ט כדמוכח בשמעתין לקמן: אמר רב פפא הא דתניא אין מערבין אותה לחצאין לא אמרן אלא לארכה. דרך עיירות להיות פתחי פילושיהן לארכן ורשות הרבים עובר מפתח לפתח וחילקה לארכה הילכך אין בני עבר הלז רשאין לערב לבדם ובני עבר הלז לבדם משום דהני והני דרסי בהך רה"ר ויוצאין ונכנסין דרך פתחיה לכאן ולכאן ורה"ר זו מחברתן שכולם מעורבים בה ואסרי אהדדי. אבל לרחבה. בני שני העברים לראש אחד [לבד] ובני שני העברים לראש השני לבד (מעכבין) [מערבין] שהרי יכולין להסתלק אלו מאלו ולא יהא דרך לאלו על אלו ובוררין להם אלו פתח שאצלם ואלו פתח שאצלם. איכא דאמרי אמר רב פפא לא תימא לארכה הוא דלא מערבין אבל לרחבה מערבין אלא אפי' לרחבה נמי לא מערבי' פי' רש"י ובעיירות אשר אין להם חומה עסקי' שראשי רה"ר של ט"ז אמה ור"ל דוקא כה"ג מוקמי' לה אליב' דר' יהודה דסבר דרה"ר מיערבא אבל לדידן דקיי"ל דאין רה"ר מיערבא לעיל בפ"ק עיר של יחיד ונעשית של רבים ורה"ר גמורה עוברת בתוכה לא מיערבא אפי' מבוי מבוי הואיל ומעיקרא נהוג לערב כולה הו"ל כשכח אחד מבני מבוי ולא עירב אבל אם אינה רה"ר גמורה שאינה רחבה ט"ז אמה ואינה מפולשת אע"פ שנעשית של רבים מערבין את כולה וכן פי' רבי' שמואל זצ"ל [בפרק] מי שהוציאוהו. עיר של יחיד שאין רה"ר עוברת בתוכה שאין פתחיה מכוונין זה כנגד זה כגון רגלי מדבר ואין רחבה ט"ז אמה ורגילין לערב את כולה כאחת ונעשית של רבים שרבו אנשים בעיר ובבנותיה שסביבותיה הרגילים לבוא שם בסחורה עד אשר עלו לששים רבוא במנין רגלי מדבר ורה"ר שלה רחב ט"ז אמה אבל אין פתחיה מכוונים זה כנגד זה מערבין את כולה הואיל ואין רה"ר גמור דבר"ה שאינו גמור עסקי' דמערבין את כולה דליכא למגזר אטו רה"ר גמור (אלמא) [דילמא] אתי לערובי דהא שם רה"י עליה ואע"ג דדמי לרה"ר בכל דבריו חוץ מדבר אחד אי אין רוחב ט"ז אמה או אין פתחיה מכוונים זה כנגד זה ל"ג אטו רה"ר גמור דהא שם רה"י עליה שהרי היה מתחילה רשות (הרבים) [היחיד] גמור בכל דבריו ולא הוי דמי כלל לרה"ר משום הכי מערבים את כולה בלא היכר דיורין חוצה להן א"נ דה"ר גמור והוא שעשה לחי מיכן ולחי מיכן או קורה מיכן וקורה מיכן דהא כר' יהודה איירינן דר"י ס"ל דמערבים רה"ר גמור כדתניא בכיצד מעברין עיר של יחיד ונעשית של רבים ורה"ר עוברת בתוכה כיצד מעברין כו' עכ"ל. ויש לי ללמוד מיכן היכא שכל הקהל רגילים לערב יחד שאינם יכולים ליחלק ולערב מבוי מבוי משום דאסרי אהדדי אא"כ עשו דקה למבוי וכ"ש היכא שהיתה של יחיד והרי היא של יחיד. כתוב בה"ג וכן כתב בספר בשר על גבי גחלים. וצריכה מתא למיעבד להעירוב הדר הדרונה בחבלים או בצורת הפתח ומבוי דפתי פתחיה עשר אמות סגי ליה בלחי או בקורה ואי פתי טפי מעשר אמות בעי צורת הפתח ואי אית ביה פירטתא דבצירא מעשר אמות שריא בלא צורת הפתח ובלא חבלים טפי מעשר אמות צריכה צורת הפתח או חבלים ואי אית לה למתא שורא אי נמי הדרן לה נהרתא אי נמי יתבא על תילא דמידלי עשרה טפחים זהו עירובה ולא צריכא אלא עירובי חצירות ואי מתא דעכו"ם היא צריכין למיזבן רשותא מעכו"ם דאית בה כי היכי דתיקום מתא כולה ברשות ישראל והדר ערבה דאמור רבנן אין עירוב מועיל במקום עכו"ם עד שישכור ע"כ לשונם: מתני' עיר של רבים שנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ותחילתה של רבים [דדילמא הדרא ומתעבדא של רבים ואתו לערובי כולה] ואסור לערב עיר של רבים בלא שיור ואע"ג דאין בה רה"ר גמורה שלא תשתכח תורת רה"ר דההיא שיורא הוי הכיר' דטעמא משום עירוב הוא. הילכך אין מערבין את כולה אא"כ עשה חוצה לה שיור. שלא עירבו עם שאר העיר אלא לבדה. כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורין כך שמה עיד חדשה. דברי ר' יהודה ר"ש אומר ג' חצירות של שני בתים ת"ר אם היתה של רבים והרי היא של רבים ואין לה אלא פתח אחד מערבין את כולה פיר' רש"י במתני' עיר של רבים שנעשית של יחיד רבותא אשמעינן דאע"ג דנעשית של יחיד אין מערבין את כולה הואיל ותחילתה של רבים דסובר עיר של רבים והרי היא של רבים מהני לה שיור לערב את כולה והכי מוכח בגמ' דרבי זירא ערבה למתא דבי ר' חייא ולא שבק לה שיור א"ל אביי מ"ט עביד מר הכי א"ל סבי דידה א"ל ר' חייא בר אשי מערב לה [כולה] ואמינא ש"מ עיר של יחיד ונעשית של רבים היא א"ל ההיא אשפה הו"ל מחד גיסא. שסתם אחד מפתחיה ולא הוה ליה אלא פתח אחד דת"ר לעיל דאפי' היא היתה של רבים בהכי סגי לה והשתא דאי פניא לה הויא לה כשני פתחים ואסיר לערובי כולה בלא שיור. מדקאמר ליה אמינא עיר של יחיד ונעשית של רבים היא אלמא ההיא שעתא דרבים הואי [ואמרי ליה אינהו מעיקרא נמי דרבים הואי] אלא אשפה סתם אחד מפתחיה ש"מ היתה של רבים והרי היא של רבים אעפ"כ אביי לא קפיד עליה דר"ז אלא משום דלא שבק לה שיור אבל אי שבק לה שיור שפיר עבד שעירב את כולה הא למדת היתה של רבים והרי היא של רבים שיור מהני לה לערובי את כולה. אמר רב חמא בר גוריא אמ' רב הלכה כר"ש. דאפי' שלש חצירות של שני שני בתים הוי שיור ר' יצחק אמר אפי' בית אחד בחצר אחד סגי ליה להיות שיור וכן הלכה דההיא בי תיבנא דהוה ליה למר בר [פופידת'] מפומבדיתא ושויה שיור לפומבדיתא דהיינו חצר אחד מיהו רבי' שמואל פירש דג' חצירות של ב' ב' בתים היו שם והאי בי תבנא הוה אחד מן הבתים והיה בו בית דירה לשומר דהשתא חשיב דירה מיהו הלשון משמע דלא הוה התם אלא חצר דבי תבנא. ושמעי' נמי מינה דאע"ג דאין מערבין את כולה תנן דמשמע דאי בעי לערובי (לא) מצי מערבי דוקא הוי שיור אבל אי בעי לערובי לא מצי לערובי לא הוי שיור מ"מ נ"ל דאפי' אי בעי לעירובי לא מצי מערבי הוה שיור דהא בי תיבנא דהוה [למר] בר [פופידתא] מפומבדיתא דאי בעי לערובי דלא מצי לערובי אפ"ה עברוה שיור כדפשיט מניה אביי. איבעיא להו חדשה דהויא שיור לגדולה דהיינו שיש בה בחדש' חמשים דיורין אנשים ונשים וטף שהיא שיור לגדולה. מהו לערובה באנפי נפשיה כולה בלא שיור. חדשה בתמיה כי היכא דהויא היא שיור לגדולה גדולה נמי הויא שיור לדילה. אלא כעין חדשה. עיר קטנה אחרת של חמשים דיורין ואינה סמוכה. מהו רב הונא ורב יהודה חד אמר בעיא שיור וחד אמר לא בעיא שיור והלכתא לא בעיא שיור בשל סופרים הלך אחר המיקל. ופסק ה"ר משה בר מיימון הלכה כר' יצחק דאפי' בית אחר בחצר אחת סגי להיות שיור והיכא שעשה ב' חצירות או ג' שיור או יותר הרי בני העיר מערבין לעצמן ובני השיור מערבין לעצמן ומותרין אלו לבד ואלו לבד. בעא מיניה רמי בר אדא הרפנאה מרבה בר אבוה סולם מיכן. שעולין בו לחומת העיר ויורדין בו. ופתח מיכן. כנגדו לצד אחר של עיר בחומה. מהו. מי אמרי' סולם בפתח דמי והויא לה עיר שיש לה ב' פתחים מפולשין זה כנגד זה ואין מערבין את כולה או דילמא תורת מחיצה יש בכותל וסתימה מעלייתא היא ולא אתי סולם ומבטל לה ולא הויא לעיר אלא פתח א' ומערבין את כולה. א"ל הכי אמר רב סולם תורת פתח עליו אמר להו ר"נ לא תציתו ליה הכי אמר רב אדא (בר אבוה) אמר רב סולם תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו תורת מחיצה עליו כדאמרן ואינו מבטל המחיצה להיות כפתח. תורת פתח עליו בסולם שבין שתי חצירות ופתח ביניהם דאמרי' בפ' חלון רצו מערבין עירוב א"ל שניהן וישתמשו זו בזו דרך גובה הכותל למעלה מעשרה ודרך נקבים וסדקי' דאי לא הוי פתח אין מערבין אחד ולא (רצו) [מצו] לאשתמושי דרך חורין וסדקין. רצו שניהן מערבין שני עירובין בני בתים שבחצר זו לעצמן שלא יאסרו זה על זה להוציא מבתים שהן רשות מיוחדת לכל אחד לתוך החצר שהיא רשות לכולן ואלו לעצמן בני חצר אחרת ולא (ישתתפו) [ישתמשו] זו בזו. ומי אמר ר"נ הכי דתורת מחיצה עליו לקולא והאמ' רב נחמן אמר שמואל אנשי חצר ואנשי מרפסת דיורי עליות סמוכות זו לזו ופתוחות לחצר ועושין מרפסת על פני כל אורך עליות ופתוחין לה פתחי כולן ועולין ויורדין דרך סולם של מרפסת לחצר ודריסת רגליהם ויציאתן לר"ה דרך החצר היא לפיכך אם אינם מערבים עם דיורין התחתונים אוסרים אלו על אלו להוציא כלי הבתים לחצר. ושכחו ולא עירבו בני מרפסת עם בני החצר אלא אלו לבדן ואלו לבדן. אם יש לפני המרפסת לרגלי הכבש בתחילת עלייתה. דקה. פתח קטן גובהו ארבע אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר דהא אסתלקו להו. ואם לאו אוסרת. אלמא תורת פתח עליו אפי' לחומרא. הב"ע בדלא גבוה מרפסת עשרה. דליכא למימר תורת מחיצה עליה. ואי לא גבוה מרפסת עשרה כי קא עביד [דקה] לפניה מאי הוי. הרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר והרי הן כב' חצירות שאין כותל ביניהם. במגופפת. מוקפת מחיצה סביב אלא שנשאר לפניה עשר אמות כדין פתח בלא היקף דאי עביד התם דקה סליק נפשייהו ואי לא ע"כ לחומרא נמי פתח הוא הואיל ולא גבוה עשרה. פי' רבי' שמואל דהואיל והדקה גובהה ד"ט מסתמא ברחבה נמי ד"ט. אמר רב יהודה אמר שמואל כותל פרוץ (שנפרצו) [שרצפו] בסולמות [סולם] אצל סולם תורת מחיצה עליו ואין מבטלות המחיצה למיהוי כנפרץ הכותל ואפי' ביותר מעשר דתנן לקמן בפרק חלון כותל שנפרץ בעשר מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד יותר מיכן מערבין אחר ואין מערבין [שנים] אלא רצו אחד מערבי' דלקולא הוי רצו שנים מערבין דלחומרא לא אמרי' דליבטלה למחיצה דכל בעירובין להקל:
1