אור זרוע, חלק ב קצ״דOhr Zarua, Volume II 194
א׳מתני'
1
ב׳חצר שהיא פחות' מד"א וסמוכ' לרה"ר אין שופכין לתוכה מים בשבת אא"כ עשו לה עוקה. דהיעו גומא מחזקת סאתים. מן הנקב ולמטה. שמחזיק סאתים החלל שלה. בין מבפנים שעשה העוקה בתוך החצר. בין מבחוץ שעשאה ברה"ר. אלא שמבחוץ צריך לקמור. לכסות פיה בנסרים שיפלו המים מן ידיו לתוך מקום פטור מבפנים א"צ לקמור. מ"ט בפחותה מד"א בעיא עוקה הא ד"א שרי בלא עוקה. אמר (רבא) [רבה] מפני שאדם עשוי להסתפק סאתים מים בכל יום בד"א אדם רוצה לזלפן שראויה היא לזלף להרביץ עפרה שלא יעלה אבקה בימות החמה וכיון דרוצה לזלפן אי נמי שפיך להו ונפקי לא מיקיימא מחשבתו. פחות מד"א אינה ראויה לזלף ושופכן וכי נפקי מיקיימא מחשבתו וגזור רבנן ביה דילמא אתי למשרי זריקה בהדיא לרה"ר. ר"ז אמר ד"א תיימי מיא. וראויין להבלע סאתים מים הילכך אי נמי נפקי לבר לא מקיימא מחשבתו ול"ג רבנן דילמא אתי למשרי זריקה. מאי בינייהו אמר אביי אריך וקטן איכא בינייהו. חצר שישנה שמונה אמות על שתים דאיכא קרקע כשיעור ארבע מרובעות ויש מקום ליבלע סאתים מים אבל לזלף אינה ראויה לרב' אסור לשפוך בלא עוקה לר"ז לא בעי עוקה ובין למר ובין למר ר"א דמתני' באורך וברוחב משמע דאי לא יהיב שיעור למתני' לפותיא אין שיעור מפורש כלום ומשמע אפי' רחבה משהו וליכא לאוקומי ביה טעמא. ת"ש חצר שאין בה ד"א על ד"א אין שופכין לתוכה מים בשבת אלמא מרובעות בעינן בשלמא לרב' ניחא אלא לר"ז קשיא אמר לך ר"ז הא מני רבנן היא. דלא שרו לה משום שיעור בליעת מים כדתנן במתני' וחכ"א אפי' חצר או גג מאה אמה לא ישפוך על פי הביב אבל שופך הוא על הגג והן יורדין לביב. ומתני' ר' אליעזר בן יעקב הוא. דאמר ביב שהוא קמור ד"א ברה"ר שופכין לתוכו מים בשבת. ומאי דוחקיה דר"ז לאוקומי מתני' כראב"י. ושרי ליה באריך וקטין לוקמה דבעיא ד"א מרובעות משום זלוף וכרבנן. אמר רבא מתני' קשיתיה מאי איריא (או) דתני חצר שהיא פחותה דמשמע שחסר שיעור' הא יש בה שיעור ד"א על ד"א לא שנא ארוך בריבוע לא שנא אריך וקטין שרי. ליתני חצר שאין בה ד"א על ד"א. ואפי' יש בה שיעור. אלא ש"מ ראב"י היא. מדדייק מתני' כר' זירא ש"מ דהלכתא כותיה ותו דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי. תנא בד"א בימות החמה. פירש רש"י בד"א דצריך עוקה וכן פי' לעיל ובעי מ"ט ואמר רבא ד"א אדם רוצה לזלפן ובימות החמה מוקמינן למתניתין דתנא בד"א דחצר שהיא פחותה מד"א דבעיא עוקה בימות החמה אבל בימות הגשמים שופך ושונה ואינו נמנע דלמאי ניחוש לה אי משום דניחא ליה דליפקו משום קלקול חצירו הא איקלקלא וקיימא בגשמים ואי משום גזירה שמא יאמרו צנורות של פלוני מקלחין מים ואתי למיעבד בימות החמה א"נ אתי למימר שרי לזרוק בהדיא לר"ה דמה לי בצנור ומה לי [ברה"ר] ממש הא נמי להכי מכוון. להא ליכא למיהש דסתם צנורות בימות הגשמים מקלחין הן ואמרי [מי] גשמים נינהו. אמר ר"נ בימות הגשמים עוקה מחזיק סאתים נותנין לתוכ' סאה. להסתפק ולשפוך והאי דקתני בברייתא דשופך ושונה ואינו נמנע ס"ל לר"נ בעוקה [קטנה] ושיעור מידתה קאמר תנא דברייתא דשרי. בימות החמה מחזיק סאתים נותנין לתוכו סאתים מחזיק סאה אין נותנין לתוכו כל עיקר ופרכי' בימות החמה נמי מחזיק סאה ליתיב ליה סאה גזירה דילמא אתי ליתן ליה סאתים א"ה בימות הגשמי' נמי ליגזור התם למאי ניחוש לה. א"נ אתי למיתן לה סאתים. אי משום גזירה שמא יאמרו צנורו של פלוני מקלח סתם צינורות מקלחין הן. אמר אביי הלכך כיון דליכא למיחש למידי. אפי' כור אפילו כוריים. קא שרי תנא דברייתא:
2
ג׳מתני' ראב"י אומר ביב. דהיינו חריץ (שאינו עשוי) [שעשוי] לקלח שופכין שבחצר לר"ה. שהוא קמור. מכוסה בנסרים במשך ד"א ברה"ר דקים לן דבד"א יש שיעור לבלוע בהם סאתי' מים שאדם עשוי להסתפק בכל יום. שופכין בתוכו מים בשבת. דתיימי מיא ואי נמי לא תיימי ויש בו מים מבעוד יום כיון דרוב ימות השנה עשויין לבלוע הכא נמי כי נפקי לבראי לאו להכי מכוון וכיון דלא נתקיימה מחשבתו שרי דאפי' מתכוין לאו איסורא דאורייתא (מיהא) [איכא] הכא דלאו ברה"ר זריק להו איהו גופיה אלא מאליהן יוצאין הלכך כי לא מתכוין שרי לכתחילה. וחכ"א אפי' גג או חצר מאה אמה לא ישפוך על פי הביב. בתוך חריץ ואע"פ שיש אורך מיכן ועד יציאתו מאה אמה ויכולין לבלוע כיון דבגויה קא שפיך מקלחי להדיא ובכח לרה"ר והרואה אומר ששופכן סמוך ליציאתו ובעי דליפקו. אבל שופך הוא על הגג והן יורדין לביב. וקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי והלכה כדבריו. ופי' רבי' שמואל ה"מ דבעינן קמירת ביב ארבע אמות הני מילי כגון ביב היוצא לרה"ר אבל מחצר לחצר ומבית לבית לא בעינן כולי האי ומשנת ראב"י קב ונקי והלכ' כמותו. והלכת' סילון היוצ' מן הבית לר"ה אם קמור מבחוץ ד"א שופכין בו מי' ואי לא לא אבל מרה"י (לרה"ר) [לרה"י] לא בעינן קמירה ושופכין לתוכו דקתני ל"ש [חצר קטנה ול"ש] חצר גדולה וטעמא דקמירה ברה"ר ד"א לאו כדמפרש בקונטרס אלא טעמא משום חשדא דמאן דחזי להנך מים יוצאין מן הביב (סביב) [סבור] שהשליכו בעל החצר שם בשבת אבל היכא דקמור הוא ד"א ברה"ר אינו סבור שמן החצר הן יוצאין ושהשליכו בעל החצר שם בשבת ע"כ מיהו [נראה] כדברי רש"י דטעמא לאו משום חשדא אלא מטעם שיעור בליעת מים כדאוקמה ר' זירא למתני' דחצר שהיא פחותה מד"א דטעמא משום שיעור בליעת מים אליבא דראב"י והכי משמע בפ' בתרא דכלאים דאמר רב כ"מ שאסור מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור מתני' (כלומר) [פליגא] על רב ביב שהוא קמור ד"א ברה"ר אין שופכין בתוכו מים בשבת פי' משום מראית העין שלא יחשדוהו שהשליך לרה"ר ותני עלה אם היתה מזחילה מותר עונת גשמים מותר דאז ליכא חשד אלמא היכא דאסרו מפני מה"ע בחדרי חדרים מותר דעונת גשמים כמו חדרי חדרים אלמא דלמאן דאית ליה חשד אפי' קמור ד"א ברה"ר אסור מיהו יש לפרש אם היתה מזחילה מותר היינו שמזחילה באה מבצר לר"ה וקמור מבחוץ ד"א דאז ליכא חשד מיהו על כרחין גמר' מוכחת דלא כרבי' שמואל כדפריש' הלכך סילון של עץ שהוא קמור גברה"ר ד"א אין שופכין לתוכה מים בשבת אפי' לראב"י דטעמא דידיה דמיבלעי מיא ובסילון של עץ לא מיבלעי. מיהו אומר רבי' יצחק בר' שמואל אם עשוי ברצפה של אבנים מיבלעי ושרי ולפירוש רבי' שמואל אפי' סילון של עץ והוא קמור ארבע אמות ברה"ר שרי:
3
ד׳מתני' החצר והאכסדרה מצטרפין לד"א לפוטרה מן העוקה. אליבא דר"ז דקיי"ל כותיה כדפריש' לעיל מתוקמה מתני' אע"ג דלאו ד"א מרובעו' נינהו כגון שאכסדר' עומדת חוץ לחצר כנגד האחת מן המקצועות ומצטרפין להשלים השיעור וטעמא כדי שיהא שם שיעור בליעת מים כזה:
4
ה׳מתני' שתי דיוטאות. דהיינו עליות זו כנגד זו וחצר פחותה מד' לפניהן ששופכין בה מימיהן. מקצתן עשו עוקה לחצר ומקצתן דהיינו בני האחרת לא עשו עוקה לחצר את שעשו עוקה מותרין את שלא עשו עוקה אסורין: אמר רבא ל"ש אלא שלא עירבו אבל עירבו מותרין וכי לא עירבו מ"ט א"ר אשי גזירה דילמא אתי לאפוקי מיא במאני דבתי' להכא. לשפת העוקה לשפוך בתוכה ואם תאמר היכא שלא עירבו יהיו שניהם אסורים לשפוך מים בחצר ופי' רבי' יצחק ברבי' שמואל שאינם שופכים ממש בתוך העוקה שבחצר אלא שופכין על הדיוטא והן יורדין לעוקה הסמוכה לה שעשו בסמוך לדיוטא שלהם אבל אותם שלא עשו עוקה צריכין להוציא המים שלהם בכלים ולשפוך לתוך העוקה וכיון שלא עירבו אסורי' לשפוך אפי' בדיוטא שלהם דילמא אתי לאפוקי במאני דבתים וכענין זה פי' ר"ש זצ"ל:
5
ו׳הדרן עלך כיצד משתתפין
6