אור זרוע, חלק ב כ״אOhr Zarua, Volume II 21
א׳פרק ערב פסחים תניא לא יאכל אדם לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מט' שעות ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה דברי ר' יהודה ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך אר"י [א"ר יוחנן ואיתימא] אמר ר' אבהו אר"י בר חנינא הלכה כר"י בערב פסח והלכה כר' יוסי בערבי שבתות הלכה כר"י בפסח מכלל דפליג ר' יוסי [בתרוייהו] ארנב"י הלכה מכלל דפליגי להפסקה דתניא מפסיקין לשבתות דברי ר' יהודה ר' יוסי [אומר] אין מפסיקין מעשה ברשב"ג ור' יוסי ור' יהודה שהי' מסובין בע"ש בעכו וקדש עליהם היום א"ל רשב"ג לר' יוסי רצונך שנפסיק וניחוש לדברי ר' יהודה חברינו א"ל בכל יום ויום אתה מחבב דברי [לפני ר' יהודה ועכשיו אתה מחבב דברי ר' יהודה] בפני [א"ל א"כ] לא נפסיק שמא יראו התלמידים ויקבעו הלכה לדורות [אמרו לא זזו משם עד שקבעו הלכה] כר' יוסי. אר"י אמר שמואל אין הלכה לא כר"י ולא כר' יוסי אלא פורס מפה ומקדש. איני והאמר רב תחליפי בר אבדימי אמר שמואל כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה מאי מפסיקין לאו לעקירת שולחן לא למפה. רבה בר"ה איקלע לבי ריש גלותא אייתי תבא קמי' פרס מפה [וקידש] תנ"ה ושוין שאין מביאין את השלחן אא"כ [קדש ואם הביא] פורס מפה ומקדש. פי' ה"ר אליעזר ממיץ ז"ל מצוה לבר ישראל שיאכל סעודת שבת לתיאבון כדגרסינן בערבי פסחים בריש גמרא לא יאכל אדם בע"ש מן המנחה ולמעלה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאוה ואע"ג דפסיק התם הלכה כר' יוסי הכא משמע הפסקה אבל להתחיל לאכול אין הלכה כמותו. ועיקר סעודת שבת בלחם תלוי כדאמרי' פ' ג' שאכלו טעה ולא הזכיר של ר"ח בתפילה מחזירין אותו כו' בברכת המזון אין מחזירין אותו [כו'] אלא מעתה שבתות וימים טובים דלא סגי ליה דלא אכיל הכי נמי דמהדרי לי'. הרי משמע דלא חשיב סעודות שבת אלא מידי דשייך בי' למימר בהמ"ז שמזכיר בו של שבת ואיזו זה הלחם דאי שאר אוכלים לא שייך בהו כי אם מעין שלש. ועוד לא מצית אמרת דהכא מיירי בשאר אוכלים דא"כ ה"פ הכא בר"ח אי בעי אכיל אי בעי לא אכל כלל אבל בשבת לא סגי ליה דלא אכיל לגמרי. זה לא מצית אמרת דבר"ח נמי אסור להתענות כדגרסינן כתענית פ"ב על משנת כל הכתוב במגילת תעני' ר"ח גופא יו"ט הוא וביו"ט לא יוכל להתענות כדמשמע התם בברכות דשבתות וימים טובים לא סגי ליה דלא אכיל ה"ה בר"ח הלכך יש לומר כדפרישית. ומאחר שהוא בך דסעורת שבת היינו לחם צריך למיכליה לתאבון לכל בן ברית אסור למיכל אותו גירמזל"י בשבת קודם הסעודה משום דלא אכיל [עיקר] סעודת שבת לתיאבון והעושהו לא ניתן להשבון עכ"ל. ורשב"ם פי' אהא דמסיק לא נפסיק שמעי' מהכא דבערבי פסחים אסור לאכול מסוף ט' שעות ולמעלה כסתם מתני' אבל בע"ש וימים טובים מותר לאכול מן המנחה ולמעל' דהא סתם לן תנא דמתני' כר' יוסי מדנקט ערבי פסחים אבל בשאר ימים [טובים] שרי וקיי"ל נמי הלכה כר"י מחברו ור' יוסי אפי' להתחיל ולאכול לאחר ט' שרי כדמוכח לקמן בשמעתין דאמר אלא הא דתניא [ושוין] שמתחילין אימת אי נימא בע"ש הא פליג ר' יהודה מיהו לענין הפסקה אין הלכה כר"י בערב הפסח אלא כר' יהודה שאם מתחיל לאכול קודם ט' שעות ומשכה אכילתו עד הלילה צריך לעקור השלחן מיד כשיחשיך ולהחזירו לשם פסח ובשבתות וימים טובים לא יפסיק אלא פורס מפה ומקדש ואח"כ גומר סעודתו עכ"ל. ולפ"ד משמע שמותר לאכול גרימזל"י קודם שיאכל הלחם אע"פ שעיקר סעודת שבת הוא לחם [הא] קיי"ל כר' יוסי שמותר להתחיל ולאכול אפי' לאחר ט' שעות וקיי"ל נמי כותיה שאין מפסיקין אלא פורס מפה ומקרש. ש"מ דלא בעינן ליכנס לשבת כשהוא תאוה. וכן נמצא כתוב בתשובות דערב שבת לאחר שקידש על היין היו מביאים גירמזי"לי לפני רבינו קלונמוס ולפי הזקנים והיו מברכים עליהם בורא מיני מזונות ואחר כך ברכה אחת מעין ג' ברי להרבות ולהשלים מאה ברכות ואח"כ היו אוכלים לחם וצרכי הסעודה:
1