אור זרוע, חלק ב רט״זOhr Zarua, Volume II 216
א׳מתני' ממלאין מבור הגולה בגלגל ומבור הגדול [בגלגל]. שניהם היו בעזרה. הגולה. כך שמו. וממלאים מהם בשבת במקדש אבל לא במדינה. ומבאר הקר ביו"ט ולא בשבת. בגמ' מפרש מאי ניהו כדפרי' לקמן עולא איקלע לבן רב מנשיא אתא ההוא גברא טרף אבבא. הקיש על הדלת באגרופו והשמיע קול. אמר מאן האי ליתחל גופיה דקא מחיל שבתא דקא סבר עולא כל אולודי קלא אסור. א"ל רבא לא אסרו אלא קול של שיר הנשמע כעין שיר בנעימו' ובנחת. וכן המסקנ' כרבא והא דתנן ממלאין מבור הגולה בגלגל בשבת במקדש אין במדינה לא ואוקימנא לאו משום אולודי קלא אלא גזיר' שמא ימלא לגינתו ולחורבתו מתוך שממלאין בו בלא טורח אתי להשקות בו גינתו וחורבתו. וממלאין מבור הקר ביו"ט אבל לא בשבת. מאי בור הקר אמר רב יהודה אמר שמואל בור שהקירו עליה דברים והתירוה. כשעלו מן הגולה הוצרכה להן ונמנו והתירוה ובטלו תקנת השבות ממנה למלאות הימנה בגלגל ולא התירו אלא אותה לבדה. הקירו לשון קריאה שהביאו בה ראיות לדבריהם שיש בהם כח לעקור שבות מפני דוחקן. מיתיבי לא כל הבורות הקרות אמרו אלא זו בלבד ואי אמרת שהקירו עליה דברים והתירוה אמאי זו בלבד. האיך יקראו לשאר בורות בור הקר הרי לא הקירו דבריהם אלא על זו ומדקאמר בור הקר פשיטא דהיא לחודה שרי. אלא אמר רב נחמן בר יצחק על שם באר מים חיים שנאמר כהקר בור מימיה כן הקרה רעת'. וקרי לה בור הקר לשון מקור. כמו שמעיין נובע מתחדש והולך ומוסיף תמיד כן רעתם. בור כמו באר. גופא לא כל הבורות הקר אמרו אלא זו בלבד וכשעלו בני הגולה חנו עליה והתירוה נביאים שביניהם חגי זכרי' ומלאכי ולא נביאים שביניהם [התירו] להם אלא מנהג אבותיהם בידיהם באותו הבור. אמר רב יהודה א"ר נשים דמשחקות באגוזים בשבת וביו"ט אסור וא"ר יהודה א"ר נשים המשחקות בתפוחים בשבת וביו"ט אסור ואוקימנא טעמא משום אשוויי גומות כשמשחקי' באגוזים ובתפוחין לגלגלן דרך מדרון ומכות זו על זו כדרך שמשחקות הנשים אתי לאשויי גומות להכין דרך לגלגול האגוז והתפוח הלכך אסור לשחוק בפסח בבצים לגלגלם במקום מדרון משום אשויי גומות:
1
ב׳הדרן עלך פרק המוצא תפילין וסליקא לה מסכת עירובין. האל החי לנצח נצחים יזכני לסיים מסכת פסחים:
2
ג׳בפרשת בא אל פרעה כתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה.
3
ד׳פסח דורות אין מקחו מבעשור אבל טעון ביקור ד' ימים קודם יום השחיטה
4
ה׳תנן בפרק מי שהיה טמא בפסחים מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים מקחו מבעשור וכו' ואמרי' בגמ' מנ"ל דכתיב דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחודש הזה זה מקחו מבעשור ואין פסח דורות מקחו מבעשור אלא מעתה דכתיב והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר [יום לחודש הזה] ה"נ הזה טעון ביקור ד' ימים ואין אחר טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה והתני' בן בג בג אומר מנין לתמיד שטעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה [שנאמר] תשמרו להקריב לי במועדו ולהלן אומר והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר מה להלן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה אף כאן טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שאני התם דכתיב תשמרו להקריב לי במועדו פי' לעולם זה טעון ביקור ואין אחר טעון ביקור ושאני תמיד דכתי' תשמרו ואתי ליה בג"ש דטעון ביקור. ופסח דורות נמי כו' בניחותא קאמר. שיהו כל עבודות החודש הזה כזה. דהאי ועבדת קרא יתירה הוא. כל פסחי דורות הוקשו [זה] לזה ומיהו לענין מקחו מבעשור אימעוט מהזה והאי הזה דגבי ביקור דריש למילתא אחריתי כדמפרש ואזיל. אלא הזה. דגבי ביקור למה לי למעוטי פסח שני. מביקור ד' ימים. דכוותיה. דהוה יום אחד כמו פסח מצרים וכי קא ממעט דכוותיה קא ממעט והזה דגבי מקחו מבעשור על כרחך למעוטי פסח דורות אתא דאלו למעוטי שני לא אצטריך דהא אימעוט מהאי הזה דגבי ביקור ומימעט מביקור ד' ימים וממקח עשור דתרוייהו משתמעי מההיא קרא ואידך הזה ממעט פסח דורות ממקח עשור אבל מביקור ד' ימים לא ממעט ליה ואם לא הפרישו מבעשור יבקר שנים ושלשה טלאים מבעשור (בבית) ובשעת שחיטה [יקח] אחד מהן עכ"ל רש"י. ממה שצריך לבקר בעשור אלמא דבעי ביקור ארבעה ימים קודם יום שחיטה והכי נמי מסתברא דמפסח מצרים ילפינן ליה ופסח מצרים היה מקחו מבעשור ושחיטתו בארבעה עשר הרי ד' ימים לבקר קודם יום שחיטה. וכן פירש"י בפ' התכלת גבי ההיא דתנן בפ' אין בערכין אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין בלישכה דמייתי לה התם ושקיל וטרי עד דמסיק תנא בעלמא קאי וסימנא בעלמא נקט ופירש דהשנים שנתבקרו בראשון יהיו ראוים ליום חמישי לכן פירש רבי' אליקום זצ"ל בפרק אין בערכין. ואין בידי לפרש אם הביקור מעכב אם לאו ומסתברא דאינו מעכב אלא אע"ג שלא בקרוהו ד' ימים קודם שחיטה מ"מ הואיל שאנו רואים עכשיו לפנינו שאין [בו] שום מום שוחטין ומקריבין אותו הואיל ולית ליה מבוקר. ולכאורה מסתייעא מילתא משלהי מרובה דת"ר כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה היה הורקנוס בחוץ ואריסטובלוס מבפנים בכל יום ויום היו משלשלים להם דינרים בקופה והיו מעלין להם תמידים משמע לכאורה שלא היו מבוקרים ותו מסתברא דהואיל דשאר קרבנות אפי' לכתחילה לא בעי ביקור ד' ימים סברא היא לומר שתמיד ופסח יהיו כשרין בלא ביקור היכא דלא אפשר. ומיהו נראה דביקור מעכב דתניא בתוספתא דפסחים (אר"א) [פ' ר"א] א"ר יוסי שמעתי שהשוחט תמיד בשבת דאינו מבוקר שחייב חטאת ויחזור ויביא תמיד אחר להכשירו חוץ מן הנשחט שנאמר תמימים יהיו לכם כשהן מבוקרין הן תמידין ושאינן מבוקרין אינן תמידים וע"כ דלית ליה מום דאי אית ביה מום צריכא למימר. תניא בתוספתא בפ' אלו עושין את השני מה בין פסח מצרים לפסח דורות פסח מצרים אין חייבין עליו כרת ופסח דורות חייבין עליו כרת פסח מצרים לא נהגו בו דקין ותבלולין ואתנן ומחיר מה שאין כן בפסח דורות [פסח מצרים נאמר בו ולקח הוא ושכנו משא"כ בפסח דורות] ר' (אלעזר) [שמעון] אומר אומר אני [אף] בפסח דורות [כן וכל כך למה] כדי שלא יניח אדם שכנו [הקרוב אל ביתו] וילך ויעשה את פסחו אצל חבירו לקיים מה שנאמר [טוב] שכן קרוב מאח רחוק פסח מצרים לא היה טעון דמים וחלבים לגבי מזבח משא"כ בפסח דורות פסח מצרים נאמר בו והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות משא"כ בפסח דורות פסח מצרים באו"א שוחט בביתו פסח דורות כל ישראל שוחטין במקום אחד פסח מצרים מקום אכילה שם [היתה] לינה [פסח דורות אוכלין במקום אחד ולנין במקום אחר. אחד פסח מצרים ואחד] פסח דורות מי שהיו לו עבדים שלא מלו ושפחות שלא טבלו מעכבין אותו מלאכול בפסח. ולא תקשי לך אמאי לא קתני פסח מצרים מקחו מבעשו' משא"כ בפסח דורות משום דקולי פסח מצרים קתני ולא חומרי והא נמי דקתני דפסח מצרים נאמר בו והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות היינו נמי קולא דאל המשקוף ולא בעי אל המזבח. לא תקשי לך נמי (קולי) תנא דמתני' אמאי לא תני הני [קולי] משום דתנא ושייר:
5