אור זרוע, חלק ב רי״זOhr Zarua, Volume II 217
א׳אם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכנו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכסו על השה. נמנים על הפסח ונמשכין ממנו עד שישחט
בפרק האשה בזמן שהיא בבית בעלה תנן נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט פי' הרוצה למנות על הפסח אינו נמנה עליו אלא קודם שחיטה וכן מי שנמנה כבר עליו ורוצה לימשך ממנו ולימנות על פסח אחר אינו נמשך אלא קודם שחיטה אבל לאחר שנשחט אינו יכול לימשך רש"א עד שיזרוק את הדם פי' אפי' לאחר שחיטה יכול לימשך כל זמן שלא נזרק הדם אבל בהמנאה מודה לרבנן דאינו יכול לימנות אלא קודם שחיטה כדאמר בגמ' אמר אביי מחלוקת לימשך דרבנן סברי מהיות משה מחיותו דשה פי' בעודו היותו לשה יתמעטו. מחיותיה בעודו בחיים. ור"ש סבר מחיותיה דשה פי' קודם גמר עבודתו דהיינו הזאה אבל לימנות ד"ה עד שישחט דא"ק במכסת נפשות והדר תכוסו. תנ"ה נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט ור"ש אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם. ומסתבר דהלכה כרבנן דנמשכין עד שישחט דיחיד ורבים הלכה כרבים ומסתייעא סברתין מיומא פ' הוציאו לו דאבעיא להו שחט ומת מהו שיכנס אחר תחתיו [בדמו] פי' גבי פר יוה"כ קאי דכתיב בזאת יבוא אהרן אל הקודש מי אמרי' בפר ולא בדמו של פר או דילמא אפי' בדמו של פר ר' חנינא אומר בפר ולא בדמו של פר רשב"ל אמר אפי' בדמו של פר ר' אמי אמר בפר ולא בדמו של פר ר' יצחק נפחא אמר אפי' בדמו של פר איתיביה ר' אמי לר' יצחק נפחא נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ואם איתא עד שיזרק מבעיא ליה ומשני שאני התם דאמר קרא מהיות משה מחיותיה דשה ופי' רש"י התם אם באו מנוים להימעט ולמשוך ידיהם מהיות משה. בעוד שהויתו קיימת יתמעטו ולא משישחט. הרי הקשה לו מהמשכה ואי אין הלכה כרבנן הול"ל אנא דאמינא כר"ש דאמר עד שיזרק אלא ש"מ דכרבנן קיי"ל דאין נמשכין ממנו אלא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה אין נמשכין
בפרק האשה בזמן שהיא בבית בעלה תנן נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט פי' הרוצה למנות על הפסח אינו נמנה עליו אלא קודם שחיטה וכן מי שנמנה כבר עליו ורוצה לימשך ממנו ולימנות על פסח אחר אינו נמשך אלא קודם שחיטה אבל לאחר שנשחט אינו יכול לימשך רש"א עד שיזרוק את הדם פי' אפי' לאחר שחיטה יכול לימשך כל זמן שלא נזרק הדם אבל בהמנאה מודה לרבנן דאינו יכול לימנות אלא קודם שחיטה כדאמר בגמ' אמר אביי מחלוקת לימשך דרבנן סברי מהיות משה מחיותו דשה פי' בעודו היותו לשה יתמעטו. מחיותיה בעודו בחיים. ור"ש סבר מחיותיה דשה פי' קודם גמר עבודתו דהיינו הזאה אבל לימנות ד"ה עד שישחט דא"ק במכסת נפשות והדר תכוסו. תנ"ה נמנין ומושכין את ידיהם עד שישחט ור"ש אומר נמנין עד שישחט ומושכין עד שיזרק הדם. ומסתבר דהלכה כרבנן דנמשכין עד שישחט דיחיד ורבים הלכה כרבים ומסתייעא סברתין מיומא פ' הוציאו לו דאבעיא להו שחט ומת מהו שיכנס אחר תחתיו [בדמו] פי' גבי פר יוה"כ קאי דכתיב בזאת יבוא אהרן אל הקודש מי אמרי' בפר ולא בדמו של פר או דילמא אפי' בדמו של פר ר' חנינא אומר בפר ולא בדמו של פר רשב"ל אמר אפי' בדמו של פר ר' אמי אמר בפר ולא בדמו של פר ר' יצחק נפחא אמר אפי' בדמו של פר איתיביה ר' אמי לר' יצחק נפחא נמנין ומושכין את ידיהם ממנו עד שישחט ואם איתא עד שיזרק מבעיא ליה ומשני שאני התם דאמר קרא מהיות משה מחיותיה דשה ופי' רש"י התם אם באו מנוים להימעט ולמשוך ידיהם מהיות משה. בעוד שהויתו קיימת יתמעטו ולא משישחט. הרי הקשה לו מהמשכה ואי אין הלכה כרבנן הול"ל אנא דאמינא כר"ש דאמר עד שיזרק אלא ש"מ דכרבנן קיי"ל דאין נמשכין ממנו אלא קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה אין נמשכין
1