אור זרוע, חלק ב כ״גOhr Zarua, Volume II 23
א׳אותם בני אדם שקדשו בביהכ"נ אמר רב ידי קדוש יצאו ידי יין לא יצאו ושמואל אומר אף ידי קדוש נמי לא יצאו אלא לרב ל"ל לקדושי בביתא כדי להוציא בניו וב"ב ושמואל אמר אף ידי קידוש נמי לא יצאו אלא לשמואל ל"ל לקדושי בבי בנישתא לאפוקי אורחי' ידי חובתן דדיירי בבי כנישתא [ואכלו ושתו בבי כנישתא] ואזדא שמואל לטעמי' דאמר שמואל אין קידוש אלא במקום סעודה סבור מיניה ה"מ מבית לבית אבל ממקום למקום בחד ביתא לא א"ל רב חנן בד תחליפא זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דמר שמואל והוה נחית מאיגרא לארעא (והוי) [והדר] מקדש [ואף רב הונא סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דרב הונא קדיש ואתעקרא ליה שרגא ועיילי לי' למאניה לגבי גנניה דרבה בריה דהוי שרגא וקדיש וטעים מידי אלמא קסבר אין קידוש אלא במקום סעודה ואף רבה סבר אין קידוש אלא במקום סעודה דאמר אביי כי הוינא בי מר בי הוה מקדש אמר לן טעימו מידי דילמא אדאזליתו לאושפיזא מתעקרא לכו שרגא ולא מקדש לכו בבית אכילה ובקידושא דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה]. פרש"י ממקום למקום דהיינו מבית לעליה. זה לשון ה"ג דלמא מתעקרא לכו ולא מתכיל לכו מידי דבקדושה דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אבמ"ס דכתיב וקראת לשבת עונג במקום שקראת לשבת שם תהא עונג. ואע"ג דפליג ר' יוחנן ואמר אף ידי יין יצאו אלמא ס"ל דיש קידוש שלא במ"ס הכין אמר גאון דהלכתא כמעשה דרב הונא ע"כ ה"ג. וכ"פ רשב"ם דהלכה כשמואל דאין קדוש אלא במקום סעודה והמקדש לאחרים חוץ מביתו נראה בעיני שאין צריך לסעוד שם שאפי' לא סעד שם יצאו בני אותו הבית י"ח דלדידהו מיהא הוי מקום סעודה וראיה לדבר מדאמרי' לעיל ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא לאפוקי אורחים ידי חובתם כו' ע"כ רשב"ם. וכן כתב רב נסים גאון זצ"ל בשם מר רב יהודאי גאון דהלכתא כשמואל וכמעשה דרב הונא ורבה דהוו להו בתראי. והא דא"ר יוסי אוכל והולך עד שתחשך גמרו כוס ראשון מברך עליו ברכת המזון ושני אומר עליו קדוש היום מצינו למימר שפיר דסבר אין קדוש אלא במ"ס ושאני הכא הואיל ואתחיל בסעודתא מבע"י לא אטרחוה רבנן אבל היכא דבאסורא קדיש שלא במקום סעודה (לא) אטרחוה רבנן (דאתרא) [ואתיא] הא דשמואל ככ"ע. ופי' ה"ר יעקב מקורביל הקדוש זצ"ל דהואיל ואין קדוש אבמ"ס אותן בני אדם שמקדשין בבתי אחרים קודם שיקדשו בביתם אסור להם לטעום אלא א"כ יאכלו שאם לא יאכלו ידי קדוש לא יצאו שאין קדוש אבמ"ס ונמצא ששתו קודם הקידוש ואם אינו רוצה לטעום אינו חייב לסעוד שם כדפרישית. והקשה רב נסים גאון זצ"ל דהכא משמע לשמואל שהיו האורחין אוכלין בבהכ"נ ופ' בני העיר במגילה ת"ר בתי כנסיות אין נוהגין בהן קלות ראש אין אוכלין בהן ואין שותין בהם ואין ניאותין בהם ואין מטיילין בהן ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים הרי למדנו שאסור לאכול בבהכ"נ ואין לומר ה"מ בבהכ"נ של א"י אבל בתי כנסיות של בבל דעל תנאי הן עומדין שפיר דמי [דאמרינן התם אמר רב אסי בתי כנסיות שבבבל] על תנאי הן עומדין [ואעפ"כ] אין נוהגין בהן קלות ראש מאי ניהו חשבונות משמע אבל לאכול ולשתות שרי הא אין לומר דאמרי' התם בסמוך רבינא ורב אדא בר אהבה הוו קיימי ושאלו שמעתא מרבא אתא זילחא דמיטרא עיילי בי כנישתא אמרי האי דעיילינן לבי בנישתא לאו משום מטרא אלא משום דשמעתא בעי צילותא. והם היו בבבל אף על פי כן אם לא בעבור דעתא צילותא מפני גשמים לא היו נכנסים ש"מ שאסור לכנס מפני הגשמים אפי' בבית הכנסת של בבל וכ"ש שאסור לאכול ולשתות בהם. ויש לפרש דלאו בבית הכנסת ממש היו אוכלין אלא בבית הסמוך לבית הכנסת שהיה להם רק החומה מפסקת בין הכנסת לבית האורחים. וכך הוא מחלקותם דרב סבר יש קידוש שלא במקום הסעודה אפי' מבית לבית אפילו בנמלך בכל ענינים יש קידוש שלא במקום סעודה ולשמואל קידש בבית זו אינו יכול לאכול בבית אחר. אע"ג דמתחילה ע"מ כן קידש שאין התנאי מועיל מבית לבית וממקו' למקו' בבית אחד כגון מבית לעליה או מעליה לבית או מעליה לעליה או מחדר זה לחדר זה בבית אחד בנמלך לא הוי קדוש אבל אם מתחילה קידש ע"מ לאכול בעליה אחר הוי קידוש הלכך הני אורחים בשעת קידוש היה דעתם ע"מ לאכול בבית הסמוך לבית הכנסת דהיינו ממקום למקום בחד ביתא ולהכי יוצאין ידי קידוש וכך הוא האמת דמאן דסבר אקאבמ"ס דלא מהני תנאה מבית זה לבית אחר מדאמר להו רבה טעימו מידי דילמא מתעקרא לכו שרגא ובקידוש דהכא לא נפקיתו ואמאי לא אמר להם שיתנו. והא ליכא למימר דלעולם תנאי מועיל מבית לבית וכגון שיאכל בבית אחר והכי היה [אומר] רבה דילמא אתעקרא שרגא ולא יאכלו. הא [ליתא] דמה מועלת אכילה שבבית אחר [וכ"מ] מלשין רש"י שפי' דלמא מתעקרא לכו שרגא ולא תאכלו ואפילו אתם הולכים לישן בלא אכילה בקידוש דהכא לא נפקיתו דאין קידוש אלא במקום סעודה. ע"כ רש"י. מדפי' ואפילו אתם הולכים לישן בלא אכילה משמע שכך רוצה לומר לא מבעיא אם תרצו לאכול שלא תוכלו לאכול אלא אפילו תלכו לישן בלא אכילה לא יצאתם ידי קידוש דהא דפי' לא תקדשו לא תאכלו ותו מדשמואל גופה איכא למפשט דאמר דלהכי מקדשי בבית הכנסת לאפוקי אורחים ואמאי לימא לאפוקי שאר בע"ב כי אין להם יין לקידוש שיוצאים ידי חובתם כששומעים ע"מ לאכול בבית' אלא ש"מ שאין תנאי מועיל בקידוש מבית לבית. וקשה דאמרי' בפסיקתא פרשת ולקחתם לכם ביום הראשון ואיתא נמי בירושלמי פ' כיצד מברכין ריב"ל אמר צריך לקדש בתוך ביתו ר' יעקב בר אחא בשם שמואל קידש בבית זה ונמלך לאכול בבית אחר צריך לקדש בפעם שנייה ר' אחא ור' חנינא בשם ר' הושעיא הרי שהיה סוכתו (צריכה) [עריבה] עליו ה"ז מקדש בלילי יו"ט האחרון בתוך ביתו והולך ואוכל בתוך סוכתו ואין צריך לקדש בפעם שניה א"ר אבין אתיא דשמואל כר' חייא ור' הושעיא כריב"ל א"ר מני ולא פליגין מה דמר שמואל כשהית' דעתו לאכול בבית אחר צריך לקדש פעם שניי' ומה דמר ר' [יהושע ב"ל] (הושעיא) כשאין דעתו לאכול בבי' אחר פי' שקידש בתוך ביתו מתחילה ע"מ לאכול בסוכה אין צריך לחזור ולקדש ולמדנו מן הירושלמי דתנאי מועיל בקידוש אפי' מבית לבית וי"ל דפליג אתלמוד [דידן] ולית הלכתא כותיה. מיהו נראה בעיני הלכה למעשה דתנאי מועיל בקידוש אפי' מבית לבית ובלבד שיאכל בבית אחר כדמשמע לשון רש"י כדפרישית לעיל וכדמשמע בפסיקתא כדפרישית והא דלא שני שמואל הכי משום דרבותא קא מתרץ דאפי' לענין סעודה שבבית הכנסת ממש מתוקמא שבאורחין תלמידי חכמים עסקינן דשרי להו למיכל בבית הכנסת דת"ר פ' בני העיר בתי כנסיות אין נאותין בהם ואמר רבא חכמים ותלמידיהם מותרים דאריב"ל מאי בי רבנן ביתא דרבנן. ופרש"י קורין בתי מדרשות בי רבנן לפי שהוא ביתם לכל דבר ע"כ רש"י. ופסיקתא וירושלמי ותלמוד דידן כולהי סברי דתנאי מועיל בקידוש אפי' מבית לבית ואפי' תמצא לומר דפליג אתלמוד דידן נראה בעיני שיש לנהוג כמו בפסיקתא שהרי מצינו כמה מנהגים שאנו מניחין תלמוד דידן ועושים ע"פ שאר הספרים של אגדות כדקאמר (לן) בפרק במה בהמה יוצאה דתמה זכות אבות ואעפ"כ אנו מזכירין אותה בתפילה משום דסמכי' אהא דאמר שלהי ויקרא רבה ר' אחא אמר לעולם זכות אבות קיימת ולעולם מזכירין אותה שנאמר כי אל רחום ה' אלקיך וגו' ולא ישכח את ברית אבותיך. מיהו הא לאו ראיה הוא שפירש לי מורי ה"ר יהונתן זצ"ל זכות אבות תמה שאינה עומדת מעצמה אבל כשמזכירין אותה עומדת ותנן בפ' בני העיר במגילה בתענית קורין ברכות וקללות ואמרי' בגמרא קללות של תורת כהנים. ואנו רגילים לקרות ויחל משה משום דסמכינן אפסיקתא שיש לשם שצריך לקרות ויחל ותו דפ' בני העיר אר"י בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב ר"ח אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם ואנו מפטירין [שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט' באב מפטירין] חזון ישעיהו כדאיתא במ"ס ואר"פ התכלת אמר רבא ומודה שמואל בזקן שעשאה לכבודו שפטורה מציצית מ"ט אשר תכסה בה אמר רחמנא והאי לאו לאכסויי עבידא בההיא שעתא ודאי רמינן להו משום לועג לרש חרף עושהו פי' רש"י לכבודו לתכריכין למיתה. בההיא שעתא דמכסינן ליה בה. לאחר מיתה. ודאי רמינן ליה. חוטי משום לועג לרש חרף עושהו ואי לא רמינא ליה דמי כלועג. ע"כ רש"י. ואנן האידנא מתירין ציצית מטלית שקוברין בו וסמכי' אהא דמס' שמחות דאמר אבא שאול בן בטנית צוה את בניו קברוהו תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מפליוני. וטעם לדבר פי' ר"ת בשם חכמי אשכנז לפי שאינם כ"כ חשובים ודמי כאלו מעידים ע"ע עדות שקר דציצית עדות הוא על תרי"ג מצות. הרי מצינו כמה הלכות שאנו מניחין תלמוד דידן ונוהגין על פי ספרי הגדות כמו פסיקתא ושמחות ויקרא רבה הלכך נראה בעיני שיש לסמוך עליהם ולומר תנאי מועיל בקידוש אפי' מבית לבית. ויש מתרצים קושי' רבינו נסים ואומרי' דהכא מיירי בסעוד' שבת שהוא סעוד' מצוה ולהכי מותר לאוכלה בביהכ"נ כדאשכחן בירושלמי גבי סעודה של עיבור שנה פ"ק דפסחי' ירושלמי ר' ירמיה [בעי] בתי כנסיות ובתי מדרשות מה שיהו צריכין בדיקה מה צריכא ליה שכן מכניסי' לשם בעיבריו' ובר"ח. פי' בסעודו' שהיו עושין בעיבור השנה ולעבר את החודש ופ' בן סורר ר' יוחנן הוה עייל לבי כנישתא בצפרא ומלקט פירורין ואכיל להון ואמר יהא חלקי עם מאן דמקדש ירחא הכא [רומשית]:
1