אור זרוע, חלק ב רמ״דOhr Zarua, Volume II 244
א׳אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם
בפרק קמא אמרי' בדיקת חמץ מדרבנן היא דמדאורייתא בביטול בעלמ' סגי ליה ופירש"י דכתיב תשביתו שאור ולא כתיב תבערו והשבת' בלב היא וקשה דאמרי' לקמן אך חלק מהתם נפקא לן לאסור כל חציו האחרון ואם השבתה ביטול היכי מהני לאחר איסורו הא בהדיא אמרי' בפרקין דלאחר איסורו לא מהני ביטול ועוד תניא לקמן ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אלמא לר' עקיבה תשביתו הבערה ולא בביטול דאי ביטול היכי מוכח דלא מיירי ביו"ט וכי אינו יכול לבטל חמץ ביו"ט ופיר"ת דביטול היינו הפקר ומאחר שהפקירו יצא מרשותו וכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה את שאינו שלך. [והא] דאמרי' ס"פ אין בין המודר א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל המפקיד בפני שלשה הוי הפקר בפני שנים לא הוי הפקר וריב"ל אמר דבר תורה אפי' באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו בפני שלשה כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידים אלמא דלא הוה הפקר ביחיד א"כ ביטול חמץ ליבעא תלתא. ונראה בעיני דמנהג דידן כריב"ל דאמר מדאורייתא אפי' באחד הוה הפקר וגבי חמץ אנן סהדי שלא יחזור בו ולא בעי שיהו שנים מעידים וקיי"ל במגילה בפרק בני העיר דר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל מיהו לר' יוחנן תקשי מתנית' דהי' יושב לפני רבו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו ותנן בפרק אלו עוברין ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ אם היה יכול לילך ולבער [ולחזור למצותו יחזור ויבער] ואם לאו יבטל בלבו והא בעי תלתא מיהו מנהגא כריב"ל כדפרי'. אבל השבתה הכתובה בתורה היינו שמבער מן הבית ואפליגו בה ר' יהודה וחכמים בפרק כל שעה דתנן ר' יהודה אומר אין בעור חמץ אלא שריפה וחכ"א אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ור' עקיבה נמי ס"ל כר' יהודה בפ"ק כדתניא אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם מעיו"ט הכתוב מדבר אתה אומר מעי"ט או אינו אלא ביו"ט עצמו וכו' עד ר"ע אומר א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתי' וכל מלאכה לא תעשו מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו' עד אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה והכי קיי"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה כסתם מתני' דפרק יש בקדשי מזבח בתמורה דתנן אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ישרף ואמרי' בגמרא סתם לן תנא כר' יהודה אע"ג דבתרי מסכתי אין סדר למשנה מ"מ רבותינו סומכים על אותו הפסק לומר שהלכה כר' יהודה מדקאמר בגמרא סתם לן תנא כר' יהוד' דאטו אנא לא ידענא אי לאו דהלכתא איכוון. וא"ת והיכי אפשר שתהא הלכה כר' יהודה והא אישתוק בפרק כל שעה. הא לאו קושיא היא דכי אישתוק היינו משום דסובר דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק בקבורה אבל לדידן שאנו סוברים שהם בשריפה שפיר ילפי' מנותר דחמץ בפסח בשריפה. מיהא הא ודאי קשיא לחכמים דסברי דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק בשריפה א"כ אמאי קסברי חמץ בפסח מפרר וזורה לרוח נילפו מנותר שהוא בשריפה. [מיהו] היינו דוקא משעה שביעית ואילך אבל בשעה ששית שעדייין מותר באכילה מן התורה דתשביתו בכל דבר כדברי ר"ת ולא כרש"י דתנן בפ"ק ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפים בתחילת שש ופי' רבא טעמיה דר' יהודה דאמר תולין כל חמש משום דקסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה הלכך אסרוהו רבנן באכילתו כדי שיהיה לו פנאי ללקט עצים בבתים ואי שרית ליה כל חמש אינו נזכר אכל עכשיו דתלי ליה רמי אנפשיה ומדכר ללקט ואמרי' איתביה רבינא לרבא אימתי בזמן שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י אימתי אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. שלא בשעת ביעורו בתחילת שש וכל שש דאכתי מדאורייתא שרי אבל בשעת ביעורו ישביתנו בכל דבר עכ"ל. וקשה דחדא א"כ מאי פריך ליה לרבא הא הואיל ובשש אין ביעור אלא שריפה א"כ שפיר קאמר רבא דיהבו ליה שעה חמישית כדי ללקט בה עצים כדי שישרוף בתחילת שש. ותו הקשה ר"ת דר' יהודה יליף לה בפרק כל שעה מנותר במה מצינו נותר ישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ולפי פירוש רש"י היכי יליף מנותר הא נותר אינו בשריפה אלא כשנאסר באכילה מדאורייתא אבל חמץ לרש"י טעון שריפה בעוד שהוא נאכל מדאורייתא. ותו דאמרי' פ"ק אליבא דר"ע ש"מ אין ביעור חמץ אלא בשריפה ואי כפירש"י לעולם אימא לך ביו"ט הכתוב מדבר ומצי שפיר להשביתו דהשבתתו בכל דבר משבע ואילך כדפי' רש"י. ע"כ פירש ר"ת הכי אימתי אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה היינו שלא בשעת ביעורו פי' לא באותה שעה שנתנו חכמים זמן לבער חמץ דהיינו בששית אלא משבע ואילך שכבר אסור הוא מן התורה וצריך לשרוף שלא יבוא לידי תקלה אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש השבתתו בכל דבר:
בפרק קמא אמרי' בדיקת חמץ מדרבנן היא דמדאורייתא בביטול בעלמ' סגי ליה ופירש"י דכתיב תשביתו שאור ולא כתיב תבערו והשבת' בלב היא וקשה דאמרי' לקמן אך חלק מהתם נפקא לן לאסור כל חציו האחרון ואם השבתה ביטול היכי מהני לאחר איסורו הא בהדיא אמרי' בפרקין דלאחר איסורו לא מהני ביטול ועוד תניא לקמן ר"ע אומר אינו צריך הרי הוא אומר אך ביום הראשון ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה אלמא לר' עקיבה תשביתו הבערה ולא בביטול דאי ביטול היכי מוכח דלא מיירי ביו"ט וכי אינו יכול לבטל חמץ ביו"ט ופיר"ת דביטול היינו הפקר ומאחר שהפקירו יצא מרשותו וכתיב לך שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה את שאינו שלך. [והא] דאמרי' ס"פ אין בין המודר א"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק כל המפקיד בפני שלשה הוי הפקר בפני שנים לא הוי הפקר וריב"ל אמר דבר תורה אפי' באחד הוי הפקר ומה טעם אמרו בפני שלשה כדי שיהא אחד זוכה ושנים מעידים אלמא דלא הוה הפקר ביחיד א"כ ביטול חמץ ליבעא תלתא. ונראה בעיני דמנהג דידן כריב"ל דאמר מדאורייתא אפי' באחד הוה הפקר וגבי חמץ אנן סהדי שלא יחזור בו ולא בעי שיהו שנים מעידים וקיי"ל במגילה בפרק בני העיר דר' יוחנן וריב"ל הלכה כריב"ל מיהו לר' יוחנן תקשי מתנית' דהי' יושב לפני רבו ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו מבטלו בלבו ותנן בפרק אלו עוברין ההולך לשחוט את פסחו ונזכר שיש לו חמץ אם היה יכול לילך ולבער [ולחזור למצותו יחזור ויבער] ואם לאו יבטל בלבו והא בעי תלתא מיהו מנהגא כריב"ל כדפרי'. אבל השבתה הכתובה בתורה היינו שמבער מן הבית ואפליגו בה ר' יהודה וחכמים בפרק כל שעה דתנן ר' יהודה אומר אין בעור חמץ אלא שריפה וחכ"א אף מפרר וזורה לרוח או מטיל לים ור' עקיבה נמי ס"ל כר' יהודה בפ"ק כדתניא אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם מעיו"ט הכתוב מדבר אתה אומר מעי"ט או אינו אלא ביו"ט עצמו וכו' עד ר"ע אומר א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם וכתי' וכל מלאכה לא תעשו מצינו להבערה שהיא אב מלאכה וכו' עד אמר רבא ש"מ מדר"ע תלת ש"מ אין ביעור חמץ אלא שריפה והכי קיי"ל דאין ביעור חמץ אלא שריפה כסתם מתני' דפרק יש בקדשי מזבח בתמורה דתנן אלו הן הנשרפין חמץ בפסח ישרף ואמרי' בגמרא סתם לן תנא כר' יהודה אע"ג דבתרי מסכתי אין סדר למשנה מ"מ רבותינו סומכים על אותו הפסק לומר שהלכה כר' יהודה מדקאמר בגמרא סתם לן תנא כר' יהוד' דאטו אנא לא ידענא אי לאו דהלכתא איכוון. וא"ת והיכי אפשר שתהא הלכה כר' יהודה והא אישתוק בפרק כל שעה. הא לאו קושיא היא דכי אישתוק היינו משום דסובר דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק בקבורה אבל לדידן שאנו סוברים שהם בשריפה שפיר ילפי' מנותר דחמץ בפסח בשריפה. מיהא הא ודאי קשיא לחכמים דסברי דאשם תלוי וחטאת העוף הבא על הספק בשריפה א"כ אמאי קסברי חמץ בפסח מפרר וזורה לרוח נילפו מנותר שהוא בשריפה. [מיהו] היינו דוקא משעה שביעית ואילך אבל בשעה ששית שעדייין מותר באכילה מן התורה דתשביתו בכל דבר כדברי ר"ת ולא כרש"י דתנן בפ"ק ר' יהודה אומר אוכלין כל ארבע ותולין כל חמש ושורפים בתחילת שש ופי' רבא טעמיה דר' יהודה דאמר תולין כל חמש משום דקסבר אין ביעור חמץ אלא שריפה הלכך אסרוהו רבנן באכילתו כדי שיהיה לו פנאי ללקט עצים בבתים ואי שרית ליה כל חמש אינו נזכר אכל עכשיו דתלי ליה רמי אנפשיה ומדכר ללקט ואמרי' איתביה רבינא לרבא אימתי בזמן שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י אימתי אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה. שלא בשעת ביעורו בתחילת שש וכל שש דאכתי מדאורייתא שרי אבל בשעת ביעורו ישביתנו בכל דבר עכ"ל. וקשה דחדא א"כ מאי פריך ליה לרבא הא הואיל ובשש אין ביעור אלא שריפה א"כ שפיר קאמר רבא דיהבו ליה שעה חמישית כדי ללקט בה עצים כדי שישרוף בתחילת שש. ותו הקשה ר"ת דר' יהודה יליף לה בפרק כל שעה מנותר במה מצינו נותר ישנו בבל תותירו וחמץ ישנו בבל תותירו מה נותר בשריפה אף חמץ בשריפה ולפי פירוש רש"י היכי יליף מנותר הא נותר אינו בשריפה אלא כשנאסר באכילה מדאורייתא אבל חמץ לרש"י טעון שריפה בעוד שהוא נאכל מדאורייתא. ותו דאמרי' פ"ק אליבא דר"ע ש"מ אין ביעור חמץ אלא בשריפה ואי כפירש"י לעולם אימא לך ביו"ט הכתוב מדבר ומצי שפיר להשביתו דהשבתתו בכל דבר משבע ואילך כדפי' רש"י. ע"כ פירש ר"ת הכי אימתי אני אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה היינו שלא בשעת ביעורו פי' לא באותה שעה שנתנו חכמים זמן לבער חמץ דהיינו בששית אלא משבע ואילך שכבר אסור הוא מן התורה וצריך לשרוף שלא יבוא לידי תקלה אבל בשעת ביעורו דהיינו בשש השבתתו בכל דבר:
1