אור זרוע, חלק ב ר״סOhr Zarua, Volume II 260
א׳אמר רבא המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע (בשופר) [לו תקיעה] של מצוה המודר הנאה משופר מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה וטעמא דתרוייהו משום דמצות לא ליהנות ניתנו. בפ"ב דנדרים תנן חומר בנדרים מבשבועות כיצד אמר קונם סוכה שאני עושה בנדרים אסור ובשבועות מותר ופרכי' מ"ש נדר דכתיב לא יחל דברו שבועה נמי הכתיב לא יחל דברו. אמר אביי הא דאמר הנאת סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אהנה מן הסוכה אמר רבא וכי מצות ליהנות ניתנו אלא אמר רבא הא דאמר ישיב' סוכה עלי הא דאמר שבועה שלא אשב בסוכה. ויש ללמוד משם דהכא נמי אם אמר הנאת שופר עלי מותר לתקוע בו תקיעה של מצוה דמצות לא ליהנות ניתנו אבל אי אמר תקיעת שופר עלי אסור לתקוע בו תקיעה של מצוה כדגבי סוכה ויש (ללמוד) [לדחות] דשאני גבי סוכה דבלאו מצוה יש הנאה בישיבה אבל בשופר אי לאו מצוה אין הנאה בתקיעה דאינו מתכוין לשיר מיהו אין לסמוך על זה אלא נראה לאסור היכא שאמר תקיעת שופר עלי:
1