אור זרוע, חלק ב רס״טOhr Zarua, Volume II 269
א׳מתני' סדר תקיעות שלש. אחת למלכיות ואחת לזכרונות ואחת לשופרות. של שלש שלש. תקיעה ותרועה ותקיעה לכל אחת ואחת. שיעור תקיע' כג' תרועו' שיעור תרוע' כג' יבבו'. ג' קולו' בעלמ' כל שהו. תקע בראשונ'. פשוטה שלפני התרועה תקע כדרכ'. ומשך בשניי'. תקיע' שלאחר התרועה משך כשתים לצאת בה ידי שתי' שהיה צריך לעשות זו אחר זו פשוטה שלאחרי' דמלכיות ופשוטה שלפניה דזכרונות. אין בידו אלא אחת. דפסוקי תקיעה אחת לשתים לא מפסקינן. (והתם) [והתניא] שיעור תקיעה כתרועה אמר אביי תנא דידן חשיב תקיעות דכולהו בבי וה"ק שיעור של ג' תקיעות כשלש תרועו'. ותנא ברא קחשיב חדא בבא. שיעור תקיעה כשיעור תרועה ותרוייהו חדא מילתא אמרי ולא פליגי אהדדי. שיעור תרוע' כג' יבבות והתניא שיעור תרועה כג' שברים. והם ארוכים מיבבות אמר אביי בהא ודאי פליגי. והיינו פלוגתא דכתיב יום תרועה יהיה לכם ומתרגמי' יבבא יהא לכון וכתיב באמיה דסיסרא בעד החלון נשקפה ותייבב מ"ד שברים סבר גנוחי גנח. כאדם הגונח מלבו כדרך החולים שמאריכין בגניחותיהן. ומדסבר ילולי יליל כאדם הבוכה ומקונן קולות קצרים סמוכין זה לזה. ת"ר מנין שבשופר ת"ל והעברת שופר תרועה בחודש השביעי בעשור לחודש ביום הכיפורים תעבירו שופר בכל ארציכם אין לי אלא (ביום) [ביובל] בראש השנה מנין תלמוד לומר (אך בעשור לחודש) [בחודש] השביעי שאין תלמוד לומר בחודש השביעי ומה תלמוד לומר בחודש השביעי שיהיו כל תרועות של החודש השביעי הזה כזה ומנין שפשוטה [לפניה] ת"ל והעברת שופר תרועה ומנין שפשוט' אחריה ת"ל תעבירו שופר בכל ארצכ' אין לי אלא ביובל בר"ה מנין ת"ל (ובעשו' לחודש) [בחודש] השביעי (הזה) שאין ת"ל בחוד' השביעי [ומה ת"ל בחוד' השביעי שיהו כל תרועו' החוד' השביעי] הזה כזה ומנין שהן שלש של שלש שלש ת"ל והעבר' שופ' תרוע' שבתון זכרון תרועה יום תרועה יהיה לכם ומנין ליתן את [האמור] של זה בזה ת"ל שביעי שביעי לג"ש הא כיצד שלש שהן ט'. איתקן ר' אבהו בקסרין קשר"ק תקיע' שלש שברים תרועה תקיעה מה נפשך אי ילולי הוא ליעבד קר"ק תקיעה תרוע' תקיעה ואי גנוחי הוא ליעבד קש"ק תקיעה ג' שברים תקיעה מספקא ליה אי ילולי היא אי גנוחי הוא ועביד תרוייהו מתקיף ליה רבינא ודילמא גנוחי הוא ואין לך לעשות תרועה יבבות וקא מפסקא תרועה בין שברים לתקיעה דלאחריה. דהדר עביד תקיעה וג' שברים ותקיעה מתקיף לה רב עוירא ודילמא ילולי הוא ואין לנו לעשות שברים וקא מפסקי שברים בין תרועה לתקיעה שלפניה דהדר עביד תקיעה ותרועה ותקיעה אי הכי דר' אבהו דהיינו קשר"ק תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה למה לי אי ילולי הוא הא קא עבדינן אי גנוחי הוא הא קא עבדינן אי מספקא ליה דילמא גנח ויליל א"ה ליעבד נמי איפכא קרש"ק תקיעה תרועה שברים תקיעה די"ל יליל וגנח. סתמא דמילתא כדמיתרע ביה מילתא באינש גנוחי מיגנח והדר מיליל. וצריך להזהר בשברים שלא יהא מאריך כל אחד בפני עצמו כשלש יבבות של ג' קולות כל שהן וא"כ נעשית תקיעה ולא שברים דהא שיעור תקיעה כתרועה ושיעור תקיעה כג' יבבות וחייב אדם להאריך בתקיעות של קשר"ק יותר משל קש"ק ובשל קש"ק יותר משל קר"ק דהא שיעור תקיעה כתרועה וקשר"ק אנו עושין משו' ספיקא דגנח ויליל נמצ' שצריך להאריך בתקיעות של קשר"ק כשיעור ג' שברים וג' יבבות ובתקיעה של קש"ק כשיעור ג' שברים דהא עבדינן קש"ק משום ספיקא דגנח ובתקיעות של קר"ק כשיעור ג' יבבות דהא עבדינן קר"ק משום ספיקא דיליל ומיהו אם מאריך בכל התקיעות בתקיעו' של קשר"ק אין לחוש דיכול להאריך כמו שירצה כדתנן משך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת ומטעם זה נמי אין לחוש אם עשה ד' או ה' שברים שהשברים במקום תרועה והויא לה תרועה אריכתא כמו שאין מקפידין אם מאריכין ביבבות. ורבי' יצחק בר' אשר וה"ר יצחק בן ה"ר מאיר ז"ל מפרשי' דיבבא הוא מג' כוחות של כל שהוא נמצאת תרועה ט' כחות ושיעור תקיעה כך הוא ולפירושם אין לחוש אם מאריך קצת בשברים וצריך למשוך בתקיעה של קשר"ק לפירושם כשיעור ג' שברים וט' כוחות ומי שלא משך בתקיעות כשיעור הזה ומשך קצת בשברים לא קיים מצוה לא כמר ולא כמר ופר"ח פירש כרש"י. פסק רבי' יצחק בר אשר המפסיק סותר את הכל וצריך לחזור לראש ואע"ג דאמר לקמן שמע ט' תקיעות בט' שעות יצא אע"פ שהוא מפסיק בינתיים ה"מ שמפסיק כך שאינו תוקע לגמרי בינתים ואינו מפסיק שברים בין תרועה לתקיעה אי נמי תרועה בין שברים לתקיעה דקלקול הסדר הוא גורם שצריך לחזור לראש מיהו דוקא שמפסיק שברים בין תרועה לתקיעה כשעושה קר"ק א"נ תרועה בין שברים לתקיעה כשעושה קש"ק דחשיב הפסק וחוזר לראש אבל אם עשה לכתחילה שתי תקיעות ביחד ולא היה צריך אלא אחת אי נמי שתי תרועות ביחד אי נמי ד' שברים או ה' לא חשיב הפסק לחזור לראש אלא גומר ויוצא דאינו הפסק אא"כ מפסיק תקיעה אחרת בינתים שלא כסדר אבל מה שיתקע שתי תקיעות ביחד דלא היה צריך אלא אחת או שתי תרועות אינו הפסק דחושבין אנו את שתיהן כאחד וגומר ויוצא אבל אם פיחת מן השברי' כגון שתוקע קשר"ק ולא עשה אלא ב' שברים ועשה תרועה אז הוא צריך לחזור לראש שאם לא יחזור לראש לתקיעה אלא יתחיל בשברי' נמצא שהתרועה הפסיק' בין תקיעה לשברים ואפי' תקע שני סדרים כסדר ובשלישי פיחת מן השברים ועשה תרועה סותר הכל וחוזר לראש לגמרי. ואם הוא תוקע קש"ק ופיחת מן השברי' ועשה תקיעה לאחר ב' שברים א"צ לחזור לגמרי לראש להתחיל תקיעה אלא בשברים והתקיעה שעשה לאחר ב' שברים עולה לו תקיעה ראשונה ואין מפסיק ביניהם כלום ע"כ. ואנו נוהגים בישיבה ל' קולות ג' קשר"ק וג' קש"ק וג' קר"ק ובתפילה אנו תוקעי' במלכיות קשר"ק ואזכרונות קש"ק ואשופרו' קר"ק והיה תמיה רבינו תם על מנהגינו דאי גנח ויליל מבעיא לן למיעבד ניעבד כולהו קשר"ק " ואי גנח לחוד מבעיא לן למעבד ניעבד כולהו קש"ק. ואי יליל ניעביד כולהו קר"ק והנהיג ר"ת לתקוע אזכרונות ואשופרות קשר"ק כמו אמלכיות דהשתא נפיק מכל ספיקי ובהכי סגי שלא לשנות המנהג ביותר דהא (לומר) [אמרינן] שמע תשע תקיעות בתשע [שעות] ביום יצא. ורבינו יצחק בר' אשר פסק דעיקר תקיעותינו זה מה שאנו תוקעין בישיבה לאחר קריאת התורה קשר"ק קש"ק קר"ק כל סדר וסדר ג"פ דהיינו כתקנת ר' אבהו ויוצאין אנו בהן ממ"נ מט' תקיעות בלי הפסק בינתיים מן תקיעה אחרת וזה שאנו תוקעין במוסף אינו אלא כדי לערבב את השטן ומה שלא תקנו לצאת בעמידה על סדר הברכות שהרי מצוה מן המובחר לצאת על סדר הברכות היינו טעמא משום דלא איפשר לצאת על הסדר הברכות הואיל דמספקא לן בתרועה מה היא דהאיך ניתקן דאפי' היינו מתקנין לתקוע בכל ברכה וברכה סדר שלשתן קשר"ק קש"ק קר"ק פ"א כל סדר דהשתא ממ"נ בכל ברכה וברכה הוא יוצא מידי תרועה שכתב בתורה ופשוטה לפניה ופשוטה לאחריה מ"מ היה הפסק בין התקיעות דאם קשר"ק דיו לתקוע נמצא מה שתקנו קש"ק קר"ק הפסיקו בין קשר"ק שתקע בברכה ראשונה לקשר"ק שיתקע בברכה שניה וכן לעולם א"א בלא הפסק כשנתקע קש"ק קר"ק וא"ת נתקן סדר שלשתן ג"פ כל סדר וסדר על כל ברכה וברכה כמו שעושין בישיבה ה"נ לא היה יוצא על סדר ברכות דברכה ראשונה היה יוצא מכל ט' תקיעות לפיכך הואיל דא"א לעולם לצאת על סדר ברכות התחילו לצאת בישיבה מידי כולם ושוב לתקוע בעמידה שלא לשם חובה אלא כדי לערבב את השטן. ופר"ח פירש דלכתחילה היו עושין קשר"ק קש"ק קר"ק ג"פ ודימה רבי אבהו אם הקשר"ק הוא עיקר הרי הפסיק בין הקשר"ק השני קר"ק קש"ק והתקין שיהו עושין קשר"ק קשר"ק קשר"ק קש"ק קש"ק קש"ק קר"ק קר"ק קר"ק דאז עשו בלי הפסק בנתי' והיינו כסברת רבי' יצחק בר' אשר. ועוד פר"ח אע"ג שהציבור צריכין לתקוע על סדר הברכות מיהו הא אמרי' אין הברכות מעכבות את התקיעות ומפני שכבר יצאו ציבור י"ח לפיכך נהגו לתקוע כמלכיות קשר"ק ובזכרונות קש"ק ובשופרות קר"ק להודיע ולברר שהכל אחד הן ולא הבנתי מהו א' הן ורבי' יצחק אלפס כתב נהגו לתוקען כשהן יושבין ומברכין עליהן ברכת התקיעה ומפני שהצבור צריכין לשמוע התקיעות על סדר הברכות חוזרין ותוקעין על סדר הברכות קשר"ק פעם אחת קש"ק פעם אחת וקר"ק פעם אחת ובדין הוא שיהיו תוקעין אותן על סדר ברכות כסדר שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אינן מעכבות את התקיעה הרי יצאו י"ח באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק על סדר הברכות פ"א שלא להטריח את הציבור וכן המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות עכ"ל. וכתוב בתשובו' רבותינו פ"א המליטה זכר בת ר' אלעזר כהן שבוע לפני ר"ה ולא הלכה בבהכ"נ ולא שמעה קול שופר ותקעו לה בביתה סדר של ישיבה ע"פ ר' קלונימוס. הרי ר"י בר אשר ופר"ח ורבי' יצחק אלפס כולהו ס"ל דבתקיעות שאנו תוקעים בישיבה (אמר) [אחר קריאת] ספר תורה בם אנו יוצאין ידי חובתנו וכולהו ס"ל דאמלכיות תוקעין קשר"ק ואזכרונות קש"ק ואשופרות קר"ק. ועוד יש מקיימין מנהג שלנו כדאמר לעיל נמצינו למדין לראש השנה ו' תקיעות וג' תרועות שתים מד"ת ואחת מד"ס שבת זכרון תרועה והעברת שופר תרועה מד"ת ויום תרועה יהיה לכם לגופ' אתא והעברת שופר תרועה מד"ת ויום תרוע' יהיה לכם לתלמודו ביום ולא בלילה דדילמא ס"ל כר"ש בר נחמני וכיון שעשו בישיבה כל ספיקי דאורייתא [ושל סופרים לא חשו לחזור ולעשות בשעת תפלה אלא ספיקא דאורייתא] ולא אתבריר לי זה הדיבור בלבי הלכך אנו תוקעי' ל' קולות בישיבה ג' קשר"ק וג' קש"ק וג' קר"ק ובתפילה תוקעין אמלכיות קשר"ק ואזכרונות קש"ק ואשופרות קר"ק הרי כאן מ' קולות וכן בקדושת אגן הסהר שעשה ה"ר שמשון בר יונה זצ"ל כתב נוי ארבעים קולות בהריענו והיינו כמנהגינו וכן בסדר רב עמרם גאון זצ"ל אלא שכתב דבסוף מריע תרועה אחת בלא תקיעה. וצריך לדקדק באותן ל' קולות שאנו תוקעין בישיבה שכשמסיים (השלשי') [השלשה] קשרקי"ם ומתחילין (הקשרקי"ם) [הקשקי"ם] או כשמסיימין (הקשרקי"ן) [הקשקי"ם] ומתחילין הקרקי"ם למה יתקע ב' תקיעות זו אחר זו דמה נפשך יפטר בתקיעה אחת דאי גנח ויליל הרי יצא בג' קשר"ק ואי גנח לחוד אותה תקיעה אחרונה של קשר"ק אחרון תעלה לו למנין קש"ק וכן אם יליל לחוד אותה תקיעה של קש"ק אחרון תעלה לו למנין קר"ק וליכא למימר דכיון שעשה התקיעה לשום פשוטה שאחר התרועה אין לה להעלות לשום פשוטה שלפניה דהא תנן משך בשנייה כשתים אין בידו אלא אחת משום דפסוקי תקיע' בתרתי לא פסקי' הא אי פסקי' עלתה לה בפשוטה שלפניה אע"פ שעשאה לשם פשוטה שלאחריה. ונראה לענין הלכ' למעשה שכן הוא האמת שדי לו בתקיעה אחת ואם לא עשה אלא תקיעה אחת יצא ידי חובתו מיהו נהגו לעשות שתי תקיעות לרווחא דמילתא כדפרי' לעיל שאם לא היה צריך אלא תקיעה אחת ועשה שתי תקיעות לא הוי הפסק פיר"ת וכן ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל דמצוה מן המובחר לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה בנשימה אחת מי שיכול לעשות כן כההיא דפרק החליל דתני גבי תקיעות שהיו בבית המקדש. ר' יהודה אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף על ט"ז ואמרי' דר' יהוד' סבר תקיעה ותרועה ותקיעה א' היא ואמרי' התם כמאן אזלא הא דא"ר כהנא אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כמאן כר' יהודה מיהו רש"י פי' התם כדי נשימ' מפסיק. בערוך ערך ערב כתב בירושלמי כתיב בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כד שמע שטן קל שיפורא זימנא חדא בהיל ולא בהיל וכד תנו ליה אמר הא ודאי האי שופרא דתקע בשופר קל גדול מטא זימניה למיתבלע ומרתיע ומתערבב ולית ליה פנאי למיעבד קטיגוריא. ומיכן אנו למדין דבעיהן למיעבד שלשים בעמידה כמו שלשים בישיבה והלין דמחמרן ועבדין ל' בדיתבי ול' בלחש ול' על הסדר כנגד ק' פעיות דפעיתא אימיה דסיסרא ואילן י' היכן אינון כשגומרין כל התפילה קל תקיעייא דיחיד' מתבעי למיהוי קשר"ק קש"ק קר"ק והן ק' עכ"ל וחולק על מנהגינו ועל מה שכתבו רבותי כדפרישי':
1