אור זרוע, חלק ב רס״חOhr Zarua, Volume II 268
א׳מתני' המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא: מתעסק הוא דלא יצא שאינו מתכוין לתקיעה אפי' דלא מצוה אלא מנבח נבוחי או שהיה נופח בשופר ועלתה בידו תקיעה אבל תוקע לשיר שמתכוין לתקיעה בעלמא יצא לימא מסייע ליה לרבא דאמר רבא התוקע לשיר יצא דילמא האי תנא תוקע לשיר מתעסק קרי ליה. משמע דמתעסק דמתני' היינו שאינו מתכוין כלל לתקיעה או שמתכוין לתקיעה כדי להבריח השד מעליו או תוקע לשורר אבל תוקע תקיעה של מצוה להוציא את עצמו ואת חבירו אין זה מתעסק ויצאו שניהן כדפריש' לעיל דלא בעינן כונה לא שומע ולא משמיע הלכך ליתא להא דאמר בירושלמי פ' ג' שאכלו ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי ר' זעירא מזג ליה כסא א"ל סב בריך (א"ל) הב דעתך דאת משתי חורן דתני השמש מברך על כל כוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה א"ל כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתך ידי חובתך בברכתא כן הב דעתא מפקי יתי באמן. א"ר תנחום בר ירמיה מתני' אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא רוצה דמתעסק היינו שתוקע בעבור עצמו ובעבור חבירו שלא יצאו שניהן ידי חובתך ותו דירושלמי עצמו אינו מכוון היטב דא"כ משמע שאם השומע ענה אמן אחר התוקע כשהוא מברך שיצאו שניהן ואמאי הא ברכה לא מעכבא שכל המצו' אין הברכה מעכבתן ומתעסק דמתני' דומיא דריש' דקתני ומתעסקין בהן עד שילמדו הלכך ליתא לדירושלמי:
1