אור זרוע, חלק ב ג׳Ohr Zarua, Volume II 3
א׳ת"ר אין מפליגין בספינה פחות משלשה ימים קודם השבת בד"א לדבר הרשות אבל לדבר מצוה מותר. ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי רבי. רשב"ג [אומר] אינו צריך ומצור לצידן אפי' בע"ש מותר. פרש"י מפליגין. מפרישין מן היבשה לים וזהו לשון ספינה על שם שמפליג עצמו מן הישוב. ומר' יעקב שמעתי בעירובין שאמצעותו של ים נקרא פילגוס ואף בלשון לע"ז (פלמו) [פלגס]. ופוסק [עם הנכרי] ע"מ לשבות ואינו צריך לשבות. ומצוד לצידן. אינו [אלא] מהלך יום. ובע"ש הי' שם יום השוק כדאיתא בפסחים במקום שנהגו. ע"כ רש"י. פר"ח יש מי שאומר בזמן שגוששת ואין במים י' טפחים ומשום גזירת תחומין נגעו בה אבל למעלה מי' טפחים לא גזרו. ומש"ה נהגו להפליג בים הגדול ע"ב. ר"ל דמים [שעל] הקרקע י' טפחים היינו שהם עמוקים י' טפחים הוי רה"י ושאינם עמוקים י"ט הוי רה"ר והכי אמרי' לעיל אם הי' רקק המים ורה"ר מהלכת בו הזורק לתוכו [ד'] אמות חייב וכמה הוא רקק מים פחות מי"ט ופרש"י פחות מעשרה. שאין המים עמוקים עשרה חייב שהוא כרה"ר גמורה. מיהו קשה לפי פר"ח דהואיל ומשום איסור גזיכת תחומין נגעו בה א"כ מאי אריא ג' ימים קודם השבת אפי' טובא נמי ליתסר דכל שישבות בספינה ביה"ש המים יוליכוהו חוץ לתחום ממקום ששבת ואי ליכא קפידא במה שהספינה שטה משום דמיא הוא דקא ממטו לה אפי' ע"ש לשתרי אפי' לדרך רחוקה יותר ממצור לצידן. ונראה בעיני לפרש דפר"ח סבר דתחומין דרבנן אפי' למהלך ברגליו והכא שהוא יושב וספינה היא דקאזלא משום דמיא הוא דקממטו לה אפי' איסורא דרבנן ליכא אלא משום מראית העין הלכך יום ויומים קודם השבת אסור משום מראית העין דמחזי שרוצה ללכת לדרך בשבת אבל ג' ימים קודם השבת שרי דלא אוושא מילתא בולי האי והרואה שהוא מפריש כסבור שבתוך ג' ימים יגיע למקום תחנותו. וראי' לדבר דתחומין דרבנן משום דסתם לן תנא כר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי דאפליגו בה ר"פ [כשם] במסכת סוטה דר' עקיבה סבר תחומין דאוריית' ור"א בנו של ריה"ג סבר תחומין דרבנן וסתם לן תנא כוותי' דתנן פ' האשה שנתארמלה ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן וכו' עד נאמן לומר ע"כ היינו באים בשבת. ואמרי' בגמ' קסבר תחומין דרבנן. ותו א' ר"פ בלל גדול לקמן אלא לרשב"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה לשבתא במאי. דידע לה בתחומין ואליבא דר"ע פי' דקסבר ר"ע תחומין דאורייתא מכלל דאנן סבירא לן תחומין דרבנן [דאי] לאו הכי מה לו להזכיר ואליבא דר"ע לימא דידע לה בתחומין ותו לא אלא ודאי משום דר"ע [הוא] דסבר תחומין דאורייתא ולא ס"ל כותיה. ותו [דתנן] פ' בכל מערבין השולח את עירובו ביד חש"ו וכו' ואמרינן בגמ' וקטן לא. והאמר רב הונא קטן גובה את העירוב ל"ק כאן בעירובי תחומין כאן בעירובי חצירות וכו' עד א"ר (יחזקאל) [יחיאל] חזקת שליח עושה שליחותי' אר"נ בשל תורה אין חזקת שליח עושה שליחותו בשל סופרים חזקת שליח עושה שליחותו ופי' רש"י בשל סופרים סמכינן אחזקת שליח דאי נמי לא עביד לא חמיר איסורא כגון עירובי תחומין ע"כ רש"י. ור"פ מי שהוציאוהו גבי הוצרך לנקביו שמותר לו לצאת מן הספינה משום דגדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה ופירש"י דלאו לא תסור ותחומין נמי דרבנן. מכל הלין ילפינן דקיי"ל תחומין דרבנן. וההיא ספ"ק דעירובין דתני ד' חייא לוקין על עירובי תחומין דבר תורה. [היינו] משום דסבר כר"ע. ולית הלכתא כותיה. הילכך אתברר טעמא דפר"ח דהואיל דתחומין אינם כ"א דרבנן אפי' למהלך ברגליו מעתה ליושב בספינה אפי' מדרבנן אינם אסורין דהא מיתב קא יתיב בגוה וספינה נמי מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטו לה. אלא שרבנן גזור משום מראית עין שלא לצאת ולהפליג מיבשה לים בפחות משלשה ימים קודם השבת היכא שאין המים עמוקים י"ט וה"מ לדבר הרשות דאסור אבל לדבר מצוה שרי אפי' בערב שבת דבמקום מצוה לא גזור ואינו צריך לפסוק עמו ע"מ שישבות בדפר"ח דהלכה כרשב"ג. דכי קיי"ל הילכתא כרבי מחבירו ולא מאביו. והיכא שאין דרך רחוקה [אלא] מהלך יום ומצור לצידן מותר אפי' בע"ש אפי' לדבר הרשות וכל אילו הדינים במים שאינם עמוקים י"ט אבל בנהרות גדולות כגון דונאי ודינוס ולבו. שהם עמוקי' הרבה אפי' יותר מעשרה מותר להפליג בהם אפי' בע"ש בעוד השמש אפי' לדבר הרשות ומותר לו ללכת בכל הספינה הואיל ושבת מבערב באויר מחיצות הספינה הויא לה כולה כארבע אמות. ופי' רשב"ם זצ"ל דהיכא שקנה שביתה מע"ש בספינה שמותר לו להכנס לתוכה בשבת ומהלך בתוכה ע"פ כולה דהואיל שקנה שם שביתה הויא לה כאילו עצמו שבת שם ואמרי' פ' מי שהוציאוהו בעירובין דכ"ע מיהא הלכה בד"ג בספינה פי' שמהלך את כולה מ"ט אמר רבה הואיל ושבת באויר מחיצות מבעו"י ואמרי' במסקנא דהתם אליבא דרבה דהלכתא כותי' דבמהלכת כ"ע לא פליגי פי' שמהלך ע"פ כולה כ"פ בעומדת שאפי' בעומדת ר"ג סבר דמהלך את כולה והתם פסיק הלכה כר"ג. הרי למדנו היכא ששבת מבע"י באויר מחיצות הספינה דבין שהיא עומדת [ובין שהיא] מהלכת [מהלך] את כולה וה"ה להיכא שקנה שביתה מערב יום השבת דהכל דין אחד לשובת ולקונה שביתה וז"ל ה"ג ומאן דאיתיה בספינה בשבתא לא צריך למזבן דשותא מן מרא דספינה כיון דבאגרא יתיב לא צריך למזבן רשות מני' וכל היכא דקנה לו שביתה בספינה מחולא שפיר דמי למיתב בה בשבתא וסגויי מה לי מבעוד יום מה לי שלשה ימים קודם השבת הלכך שפיר דמי ע"כ ה"ג. הרי דרשב"ם וה"ג שוין דכל היכא דקנה שביתה באויר מחיצות בספינה מערב שבת שמותר לכנוס בה בשבת וללכת את כולה ואע"פ שהספינה הלכה בשבת ויצאה חוץ לתחום [דהוי כמו שיצא חוץ לתחום] וניתן בדיר או בסהר דהלכה ברשב"ג דמהלך את כולה דאמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה ותו דאפי' שמואל מודה דהלכה כר"ג בספינה. והיכא שלא קנה שביתה מערב יום שבת פי' רשב"ם שמותר ליכנס בה בשבת ואם יצאה הספינה חוץ לתחום אין לו בתובה כ"א ארבע אמות. וקניית שביתה בספינה [מע"ש כדי] לילך את כל הספינה אע"פ שהלכה חוץ לתחום נראה בעיני דלא מהני אא"כ יש במחיצותי' גובה י"ט הואיל שרשב"ם וה"ג תולין טעמם מפני שקנה שביתה ולא תהי' קנית שביתה גדולה משביתה עצמה דאמרי' פרק מי שהוציאוהו אליבא דרבה דאי נפחתו דופני הספינה בשבת אין לו אלא ד"א אע"ג דמאורתא שבת בתוך המחיצות. כ"ש שקניה מעיקרא אינה מועלת אא"כ יש במחיצותי' י"ט. ותו דלא מצינו מחיצה נקראת בפחות מי"ט בשום דוכתא מיהו אם יש באמצע הספינה גובה י"ט וכראשי הספינה ליכא אלא ד' וה' אעפ"כ שרי לו לילך בכולו שהכל הולך אחר אמצע הספינה כי הכל הולך אחר העיקר ותו נראה בעיני דאע"ג דליכא אפי' באמצע גובה י"ט אם יש כה כדי לחקוק ולהשלימה לי"ט דמהניא קנייתו מערב שבת דקיי"ל כר"מ דאמר חוקקין להשלים כדמוכח פ"ק דשבת דמסיק וכ"ת מתני' דלית בהו ארבעה על ארבעה והאר"י אמר רב אר"ח זרק למעלה מעשרה טפחים [והלכה ונח' בחור כל שהוא] באנו למחלוקת ר"מ ורבנן דמר סבר חוקקין להשלים פי' ודקיי"ל כותי' והיינו ר"מ דסבר הכי כדאיתא בהמוצא תפילין ת"ר שערי גנה בזמן שיש להם בית שער וכו' עד אמר אביי לעולם דלית בהו ארבע' ויש בו לחקוק ולהשלים לארבעה ובהא פליגי דר"מ סבר חוקקין להשלים ורבנן סברי אין חוקקין להשלים א"ר ביבי בר אביי ש"מ מהא מתני' תלת ש"מ חוקקין להשלים וכו' הרי נקט דר"מ עיקר דסבר חוקקין להשלים. מיהו יש לדחות דהכא הואיל ומשום היכר מחיצות הוא אין שייך לומר חוקקין להשלים אי נמי יש לדחות ולומר דע"כ לא קאמר ר"מ חוקקין להשלים אלא לחומרא. ואע"פ שפירשנו דהיכא שאין המים עמוקים י"ט דהוי להו כרה"ר ה"מ לענין תחומין אכל לענין להוציא מרה"י לתוכם או להכניס מתוכם לרה"י הואיל ואינם עוברים אותם מים ברגליהם הוו להו בכרמלית ב"ש אם גבוהים י"ט דהו"ל כרמלית כדתניא דים הוי כרמלית הילכך היושב בספינה בשבת אסור לו להוציא [או] לזרוק שום דבר מספינה לים למים ואסור לו לרקוק ולהשתין מספינה למים וכן נמי אסור לשאוב מים מן הנהר לתוך הספינה מפני שהנהר הוא כרמלית והספינה הוא רה"י אבל אם עשה לו מחיצה ארבעה על ארבעה כגון שחקק בדופני הספינה ותחב בה שני עצים רחוקים זה מזה ד' טפחים אז מותר לו לשאוב דרך אותו חלל של ד"ט ומותר לו נמי לדקוק ולהשתין דרך שם אע"פ שאין המחיצה נוגעת עד המים דתנן פ' כיצד משתתפין גזוזטדא שהיא למעלה מן הים אין ממלאין ממנה בשבת אא"כ עשו לה מחיצה גבוהה י"ט. ופירש"י אא"כ עשו. על סביבותי' או סביב נקב ד' על ד' החקוק באמצעיתה דגוד אחית אמרינן להכשיר אע"ג שהיא תלויה. אבל כחנני' בן עקביא כוף חות לא אמרינן ע"כ רש"י. ובתחילת הפרק פירש"י גזוזטרא שהוא למעלה מן הים. שני זיזין בולטין מן העלי' שעל שפת הים וקובעין נסרים מזה על זה [כו'] והוא גזוזטרא והים כדמלית. אא"כ עשו לה מחיצה גבוה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה שחוקקין נקב ארבעה בעין פי הבור ועושין סביבותיו מחיצה או למעלה או למטה ומשלשל דלי וממלא וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד התהום כדאי' פ"ק קל הוא שהקילו חכמים במים שהמחיצה תלוי' מתרת במים ע"כ רש"י. וכן הלכה כזו המשנה כדאי' ספ"ק דעירובין בעא מיני' ר' טבלא מרב מחיצה תלוי' מהו שתתיר בחורבה א"ל אין מחיצה תלוי' מתרת אלא במים קל הוא שהקילו חכמים במים ופירש"י אלא במים. להתיר למלאות כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן הים בפרק כיצד משתתפין ע"כ רש"י. ואיתא נמי לבעיא דר' טבלא פ' כיצד משתתפין הלכך היושב בספינה בשבת צדיך לחקוק בדופני הספינה ולנעוץ בהם עצים ולעשות בה מחיצות רחבות ד' על ד' ומותר לו לשאוב מים דרך אותם מחיצות לתוך הספינה וגם מותר לו לרקוק ולהשתין דרך אותו נקב שבתוך המחיצות או אם ירצה ישתין וישפוך שופכין שלו על דופני הספינה מבחוץ והן מקלחין לתוך הים או לתוך הנהר דאתמ' פ' הזורק ספינה רב הונא אמר מוציא הימנה זיז כ"ש וממלא. ר"ח ורבה בר רב הונא אמרי עושה מקום ד' וממלא ופירש"י מקום ארבעה חלל ארבע מוקף מחיצות קטנות ומחיצה תלוי' מתרת [במים] ע"כ רש"י והיינו כדפרי' וכן הלכה כר"ח ורבה בר רב הונא כדפרי' דמתני' דגזוזטרא מסייעא להו. ופר"ח ר"ח ורבה בד"ה אמרי עושה מקום ד' וממלא קסברי כרמלית משפת מים משהינן ומיא ארעא סמיכתא היא וצריך לעשות מקום ד' חוץ לספינה כדי שיהא מקום פטור שמעלה המים מן הים או מן הנהר שהן כרמלית לאותו מקום שהוא מקום פטור ומשם מעייל להו (לשפתיה) [לספינה] פי' מקום זה כגון תיבה פחותה או סל פחותה ע"כ פר"ח. ואמרינן התם בהזורק ולרבה בר רב הונא דאמר עושה מקום ד' וממלא שופכין דידיה היכי שדי להו וכי תימא שדי להו באותו מקום מאיסי לי'. דשדי להו אדופנא דספינתא והאיכא כחו. כחו בכרמלית לא גזור רבנן וכן המסקנא. שופכין פרש"י שופכין דידיה מים רעים כגון ריחוצי קערות ובשר. ופר"ח שופכין דידי' כגון מי רגלים וכיוצא בהם. הלכך משתין ושופך מים על דופני הספינה מבחוץ והם מקלחים לתוך הים או לתוך הנהר ואינו חושש. וכבר הורה חכם אחד בשם רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל מדמפי"ר שבתי כסאות שהם על המים שמותר להסך רגליו מהם לתוך המים שאין רק כחו בכרמלית ולא גזרו רבנן. ולפי דבריו שרי לאדם להסך רגליו מספינה למים ממש אע"פ שאינו נופל על דופני הספינה כי אם לתוך המים ממש והשיב עליו רבינו שמשון בן אברהם זצ"ל משנ"ץ וזה לשונו טעות גדולה תלה באילן גדול אותו חכם דלא אשכחן כחו בכרמלי' אלא אדופנא דספינת' ומשם נופלין לים במס' שבת פ' הזורק ואשכחן נמי ס"פ תולין דכי נחית במים שרינן אע"ג דקא דחי להו ד' אמות בכרמלית דהיינו כחו שדוחה כאן והמים נגררין מתוך ד"א עד חוץ לד"א אבל בה"כ כשאדם נפנה או משתין מים והצואה נופלת למים או לארץ וכי זהו כחו' זריקה גמורה הוא כמו השתין ורק חייב חטאת. וזכור אני כשהיה מורי הקדוש דר בגורן בבית אבא והי' שם בית הכסא על המים לשפת הנחל ולפעמים המים מתמעטים שצוה מורי הקדוש לנעוץ הקנים במקום נפילת הצואה וגם אני פסקתי כן בתוס' עירובין שפרשתי לפניו ס"פ כיצד משתתפין וזהו לשון התוס' אלא קל הוא שהקילו חכמים במים פי' בקונטרס וליתא לדרב יהודה אלא כר"ה דב"ה למעלה ממש קאמרי וע"ז סומכים העולם שיש להם בתי כסאות על המים ואין המחיצה מגעת עד המים דלא קיי"ל כרב יהודה דאמר צריך שישקע ראשי הקנים במים טפח ואע"ג דאמרי' לקמן בפרקין גבי גזוזטראות שהוא למעלה מן המים ועשו לה מחיצה גבוהה עשרה טפחים לא שנו אלא למלאות הוא דשרי אבל לשפוך אסור קיי"ל כאיכא דאמרי דאפי' לשפוך נמי שרי דבשל סופרים הלך אחד המיקל מיהו על מחיצה העשויה למעלה דהיינו כתלים של בית הכסא אין לסמוך דמחיצה לשם מים בעינן דאין הלכה כר' יהודה דאמר לא תהא מחיצה גדולה מן הכותל שביניהם ושרי ליה מארי לאותו חכם. שמשון בר אברהם זצ"ל:
1