אור זרוע, חלק ב ל׳Ohr Zarua, Volume II 30
א׳ת"ר מותר השמן שבנר ושבקערה אסור להסתפק ממנו פי' כל היום כולו אסור ואפי' [לאחר] שכבה. ור"ש מתיר פי' מיד אחר שכבה כדת"ר מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דר"י רמ"א כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו בשבת רש"א כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת כבה מותר לטלטל. והיתר סיפוק השמן וטלטול הכלי הא בהא תליא כדמוכח שמעתא וכתב בה"ג ולית הלכתא כר"ש בנר שהדליקו בה באותה שבת הואיל ושוו ר"מ ור"י להדדי והוה ליה יחיד במקום רבים וה"נ אמר בפ' מי שהחשיך ותנן במתני' ואין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן וכ"פ ד"ר משה מיימון דאפי' [לאחר] שכבה אסור. ופירשו רבותינו דאפי' התנה על השמן ליהנות ממנו לאחר שכבה הנר אסור ואין התנאי מועיל בשמן שבנר מפני שהוקצה למצותו מידי דהוה אסוכת מצוה דאין התנאי מועיל בה בפ' המביא במס' ביצה אע"ג דלא דמי דהתם אתקצאי לכל שבעה ימים דכל ז' ימים מצותה וצריך לה כל שבעה ימים הלכך לא מועיל בה תנאה אבל הכא דאין צורך הנר כ"א בלילה [הדין נותן] שיועיל בה תנאי להנות מן השמן אחר שכבה למחר ביום (מאי) [מידי] דהוה אסוכה רעועה דעלמא דמועיל בה תנאי לר' יהודה בפ' המביא אפ"ה לא דמי דשאני הכא גבי נר דהואיל דתחילת הוקצתה לצורך מצותה סברא הוא שלא יועיל בה דתנאי ותו דל"ד לסוכה רעוע' דעלמא שאינו כלה ומהני בה תנאה אבל גבי שמן שבנר כסבור שישרף דכל ואין התנאי מועיל: וא"ת לפי מ"ש דנר מצוה הוקצה למצותו א"כ אפי' אחר השבת יהא אסור לעולם מידי דהוה אשמן דנר חנוכה דאמר בירושלמי כבה ליל ראשון מוסיף עליו שמן בליל שני ומדליקו וכן כל הימים כבה ליל שמיני עושה עליו מדורה ושורפה מפני שהקצהו למצוה י"ל דשאני נר חנוכה שאסור להשתמש לאורו אבל נר שבת עקרו להשתמש לאורו בא ותו דגבי נר חנוכה מעיקרא כשמדליקו ניחא ליה שישרף כל השמן מפני פרסומי ניסא אבל גבי נר שבת רק שישתמש לאורו מה שהוא צריך תו לא ניחא ליה בהדלקתו ודמי [לנויי] סוכה ואתרוג דמותרין לאחר מצותה (ותו) דנויי סוכה ואתרוג אינם כלים להכי אין לדמותם לשמן (שכבר) [שבנר] שנשרף וכלה:
1