אור זרוע, חלק ב כ״טOhr Zarua, Volume II 29
א׳פרק כירה תנן אין נותנין את הכלי תחת הנד לקבל את השמן. פי' אין נותנין בשבת כלי תחת הנד לקבל שמן המטפטף משום דשמן מוקצה היא ואמרי' בגמ' אר"ח אע"פ שאמרו אין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה פי' כשהיא מטילתה במקום מדרון שמא תתגלגל ותשבר ומדוקיא דמתני' שמעינן לה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל השמן אבל כופה עלי' כלי ולא תימא אין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל ופליגי רבה ורב יוסף בטעמי' דרב חסדא ופי' רבה דהיינו טעמא דר"ח דקסבר דהצלה מצוי' התירו והצלה שאינה מצויה לא התירו אבל אי הוות הצלה מצויה ליתן כלי תחת הביצה הוה שרי אליבא דרבה דקסבר מותר לבטל כלי מהיכנו. ורב יוסף אמר היינו [טעמא] דר"ח משום דמבטל כלי מהיכנו פי' להכי אסור ליתן בלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה. עתה לכאורה הוה משמע דהלכה דמותר לבטל בלי מהיכנו דהלכה כרבה בהדי רב יוסף לבר משדה ענין ומחצה כדאמרי' בב"ב. ולא היא אלא כך הלכה דאסור לבטל כלי מהיכנו דחדא די"מ דע"כ רבה סבר דאסור לבטל כלי מהיכנו וה"ק הצלה מצויה התירו במקום שאינו מבטל כלי מהיכנו וכ"ש דאסור ליתן בלי תחת הביצה דהצלה [שאינה] מצויה וגם שהוא מבטל כלי מהיכנו אבל כופה עלי' כלי שאינו מבטלו מהיכנו וגם דהצלה מצויה הוא וקסבר בלי ניטל לצורך דבר שאינו ניטל והשתא פריך שפיר מחבית של טבל אע"פ שאין כאן מבטל כלי מהיכנו דטבל גופי' מוכן הוא אצל האורחים כדאמ' פ' כ"כ הקודש גמ' מצילין מזון ג' סעודות נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא בלי אחר ויקלוט בלי אחר ויצרף נזדמנו לו אורחין מביא כלי אחר ויקלוט כלי אחר ויצרף ובחבית של טבל עסקינן אלמא דטבל מוכן הוא אצל האורחין אפ"ה פריך לי' דהצלה שאינה מצויה לא התירו. ושני לי' בגולפי חדתי דשכיחי דפקעי והצלה מצויה היא ולהכי שרי. אבל א"ת דרבה סבר דמותר לבטל כלי מהיכנו וה"ק הצלה מצויה התירו אע"פ שמבטל כלי מהיכנו א"כ מאי פריך לי' מחבית של טבל לימא ליה דשאני התם דאע"ג דהצלה שאינה מצויה הוא אפי' הכי שרי הואיל שאינו מבטל כלי מהיכנו ותו דאפי' את"ל דרבה פליג אדרב יוסף וסבר דמותר לבטל בלי מהיכנו אפ"ה הלכה כרב יוסף דהא ר' יצחק ורב הונא קיימי כותיה דאר"י כשם שאין נותנין כלי תחת התרנגולת לקבל ביצתה כך אין כופין עלי' [כלי] שלא תשבר הוה כרב יוסף מצי סבר בהא דאסור לבטל כלי מהיכנו אלא שמוסיף להחמיר שגם אין נותנין עלי' בלי ורב הונא קאי כר' יצחק כדאמר לקמן אמר להו רב ששת פוקו אמרו לי' לר' יצחק כבר תרגמה רב הונא לשמעתיך בבבל דאמר רב הונא עושין מחיצה למת בשביל חי ואין עושין מחיצה למת בשביל מת ורב שמואל בר יהודה ושילא נמי קיימי כר' יצחק בטעמא דרב הונא אבל כרבה לא מצי סברי כלל דאיהו לא תלי טעמא אלא בהצלה מצויה ואינה מצויה וה"נ סבר סתמא דתלמודא פ' מפנין ופ' מי שההשיך דפ' מפנין גמ' כופין את הסל א"ר יהודה בהמה שנפלה לאמת המים בשבת מביאים כרים וכסתות ומניחין תחתיה וכו' עד והא קא מבטל ליה מהיכנו קסבר מבטל כלי מהיכנו דרבנן וצער בעלי חיים דאורייתא ואתי דאורייתא ודחי דרבנן ופ' מי שהחשיך גמ' הגיע לחצר החצונה אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה וכו' עד והא קא מבטל כלי מהיכנו. בשליפי זוטרי ש"מ דסתם התלמוד סבר דאסור לבטל כלי מהיכנו ואית לן [למימר] דההוא דרב הונא מיירי בצריך למקום כרים וכסתות כי היכי דלא תקשי דרב הונא אדרב הונא דסבר פ' כירה אין בלי ניטל אלא לדבר הניטל. וכ"כ ה"ר משה מיימון וז"ל אסור לבטל כלי מהיכנו מפני שהוא כסותר כיצד לא יתן כלי תחת הנר בשבת לקבל את השמן הנוטף כו' וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. ורש"י פי' בפ' כירה אסור לבטל כלי מהיכנו להושיב כלי במקום שלא יוכל ליטלו עוד משם דהוי בקובע לו מקום ומחברו בטיט ודמי למלאכה. ע"כ רש"י. ומורי ה"ר בן ה"ד משה זצ"ל הי' מקשה איך מסיקים בכלים הא סותר כלי ואע"ג דאין סתירה בכלים מ"מ מדרבנן אסור ולפירש"י אינו קשה מתחילה כלום דאין כונה כאן כלל אלא לפי דברי ה"ר משה מיימון שייכא שאלתו. והשיב לו ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל דהתם סותר לדבר המותר ביום טוב ומניח כלי תחת הביצה אינו צורך יו"ט. עתה פסקנו דאסור לבטל כלי מהיכנו. מיהו נ"ב דלא הוה ביטול כלי מהיכנו אלא במקום דלא אפשר להסיר גוף האיסור מן הכלי ולא הכלי מן האיסור אלא ע"י שיטלטל את האיסור כגון ביצה בתוך הכלי או יין או שמן או כל כיוצא כאילו אבל במקום שיכול להסיר הכלי מתחת האיסור בלא טלטול האיסור התם ודאי שרי וראיה לדבר דתריץ התלמוד בפ' מי שהחשיך בשליפי זוטרי ופירש"י משואות קטנות ששומט הבד מתחתיהן ונופלין על הכר השני וכן עד שמגיעין לארץ ואינו דומה לההוא דמפנין דכרים וכסתות שתחת הבהמה לא מצי לשומטם מפני כובד הבהמה וה"נ תריץ תלמודא בפ' כירה גבי קורה שנשברה סומכין אותה בספסל דאי בעי שקיל לדו הלכך אחר (שביאתו) [שביארתי] דהלכה כרב יוסף דאסור לבטל כלי מהיכנו א"כ ההוא שינויא דשני אליביה רב הונא בריה דרב יהושע דנצוצות אין בהן ממש דסמכא היא ואיכא (למידין) [למידק] הא גוף הנר ונר של שעוה אסור ליתן כלי תחתיו אפי' להציל על מה שתחתיו שלא ישרף שהרי גם הכלי שתחת הנר לא איפשר להסירו מתחת הנר אם לא שיטלטל את הנר. והיכא שנתן כלי תחת הביצה או תחת כיוצא בה וביטלו מהיכנו ואח"כ נפלה ביצה לחוץ היה אומר ה"ר משה בר' יואל זצ"ל שאסור לטלטל הכלי אע"פ שלא היתה ביצה עליה כל בין השמשות והיה מדקדק מדתנן בפ' מפנין כופין את הסל לפני דאפרוחים [ובפ' כירה שם משני קסבר] מותר לטלטלו ומש"ה לא הוי מבטל כלי מהיכנו דמותר לטלטלו לאחר מכן מכלל גבי ביצה דקרי ליה מבטל כלי מהיכנו היינו משום שאפי' אם נפלה הביצה לחוץ שאסור לטלטל דכלי. וה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל אומר דלעולם אי נפלה מותר לטלטל הכלי וה"ט דמניח תחת ביצה מבטל כלי מהיכנו דמסתמא בשהניח לכל היום הניח והקצהו מדעת אבל סל לפני האפרוחין לפי שעה הקצה אותו כדי שיעלו וירדו הלכך לאחר שירדו מותר לטלטל ולעולם אי נפלה ביצה מותר לטלטל: ולי אני המחבר נראה בעיני כדברי ה"ר ברוך ולאו מטעמיה דאי טעמא דביצה [הוא] מפני שהקצהו לכל היום [קשה] דאטו מתנה ועומד הוא אם תפול לחוץ אם לא תפול אלא ה"ט כדפרישית לעיל דנותן בלי תחת בצים הוי מבטל כלי מהיכנו מפני שאי אפשר לו להסיר הכלי מתחתיה אם לא ע"י טלטול הביצה אבל כופה את הסל מפני האפרוחין אינו מבטל את הכלי מהיכנו מפני שיכול להבהיל את האפרוחין ולהפריחם מע"ג הסל בלא שום טלטול הילכך אחרי שפרשנו דטעם כלי שתחת הביצה הוי ביטול כלי מהיכנו מפני שאינו יכול להסיר הביצה לחוץ אם כן אם נפלה מעצמה או עכו"ם ותינוק הסירוה לחוץ פשיטא דשרי הכלי בטלטול הואיל שלא היתה הביצה עליו כל ביה"ש והשתא שפיר אתי הא דאמר גבי מיטה לא יחדה למעות יש עליה מעות אסור לטלטלה אין עליה מעות מותר לטלטלה אע"פ שהיו עליה היום הואיל שלא היו עליה כל ביה"ש. אך זה מספקא לי אם עבר והסיר הביצה מן הכלי (או) [אי] שרינן בלי בטלטול הואיל ועבד אדרבנן. וזה לשון ה"ר משה מיימון כל כלי שהוקצה מחמת איסור אסור לטלטלו (כנגד) [כגון] נר שהדליקו בו בשבת והמנורה שהי' עלי' הנר ושלחן שהיה עליו מעות אע"פ שכבה דנר או נפלו המעות אסור לטלטלן שהכלי שהיה ביה"ש אסור לטלטל נאסרה לטלטלה כל השבת כולה אף על פי שהלך הדבר שגרם לו האיסור עכ"ל הרי לך להדיא שפי' שהשלחן שהיה עליו המעות בין השמשות דוקא אסור לטלטלו אע"פ שהוסרו המעות אסור השלחן בטלטול דמיגו דאתקצי לביה"ש אתקצי לכולי יומא אבל אם הושמו מעות על השלחן בשבת והוסרו משמע להדיא מלשונו שמותר השלחן בטלטול. ובהא נסתפק ריב"א זצ"ל אם יכול ראובן לבטל כלי של שמעון ע"י ששם בתוכו דבר מוקצה כגון ביצה וכיוצא בה ור"פ לולב וערבה משמע שמתבטל מהיכנו על ידי אחר גבי ההוא דפעם אחת חל שביעי של ערבה להיות בשבת והביאו מורביות של ערבה בע"ש והניחום בעזרה הכירו בהם בייתוסי' ונטלום וכבשום תחת האבנים למחר הכירו בהם עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים וזקפום בצידי המזבח ופירש"י כהנים עמי הארץ שאינם יודעים שנעשו בסיס לדבר האסור ) [משמע דע"ה שמטום ולא ת"ח מפני שנתבטלו מהיכנו מזה אין ראיה כ"כ די"ל דהכי הוה עובדא ואפי' ת"ה היו יכולים לשומטם מפני שלא נתבטלו על מידי אחריתי ומעשה שהיה כך היה]:
1