אור זרוע, חלק ב שי״אOhr Zarua, Volume II 311
א׳מתני' והיכן היו מנענעין בהודו לה' כי טוב תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי ב"ש וב"ה אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אר"ע צופה הייתי בר"ג ור' יהושע שכל העם מנענעין לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד. פירש"י תחילה וסוף הודו שבתחילת הפרק והודו שבסוף הפרק שבסוף ההלל מן הודו עד סוף הלל חדא פרשתא היא במנין פרשיות של תילים עכ"ל וי"מ תחלת הודו וסוף כי לעולם חסדו ואמר מורי רבי' אב"י העזרי דליתא מדגרסי' בירושלמי ר"ע הוי ממטי ליה ומייתי ליה ומנענע ליה בשעת גמר הלל. ואע"ג דאר"ע שר"ג ור"י לא היו מנענעין אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד לאו למעוטי בהודו תחלה וסוף אלא למעוטי באנא ה' הצליחה נא. ותנן גבי שתי כבשי עצרת כיצד היה עושה מניח שתי הלחם ע"ג שני כבשים ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך ומביא ומעלה ומוריד ואמר רבה וכן בלולב מוליך ומביא מעלה ומוריד. ירושלמי רב חייא בר אשי בשם רב המשכים ללכת בדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן ק"ש קורא ומתפלל תני (אין) צריך לנענע ג"פ על כל דבר ודבר. בעי ר' זירא [הכין חד] והכין חד או דילמא הכין [והכין] חד תמן תנינן שבעה סממנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג"פ על כל אחד ואחד בעי ר' זירא הכן חד והכן חד או הכין (חד) והכין חד פי' כבר השמיענו שצריך ג"פ לנענע על כל דבר ודבר דהיינו על הולכה ג"פ ועל הובאה ג"פ ועל העלאה ג"פ ועל הורדה ג"פ כמו בז' סממנין שצריך לכסכס על סם וסם ג"פ ובעי ר"ז מהו קרוי נענוע נרצה לומר אחר שעשה ההולכ' אז ניענע רק לצד אחד דהיינו שמנענע לפניו דהיינו הולכה קטנה דהיינו אמטויי זהו חשוב ניענוע אע"פ שלא חזר וניענע לצד עצמו או דילמא לא חשיב ניענוע עד שינענע לפניו ויחזור וינענע לצד עצמו וכה"ג צריך ג"פ דהיינו אמטויי ואתויי זהו ניענוע וצריך עכאו"א לעשות אמטויי ואתויי ג"פ וזהו פי' הכין [והכין]חד היינו שנענע לפניו ותו לא דהיינו אמטויי וכשיחזור וינענע לצד עצמו דהיינו אתויי זהו ניענוע שני או דילמא הכין חד והכין חד ולא מתקרי ניענוע עד שינענע לפניו ויחזור וינענע לצד עצמו דהיינו אמטויי ואתרי על כל אחד ואחד יש לו לעשות כך ג"פ ולא אפשיט הילכך אזלינן בה לחומרא וצריך אמטויי ואתויי עכאו"א ג"פ ובעיא דר"ז דירושלמי היינו בעיא דר' ירמיה דגמ' דידן בפרק האשה במסכת נדה דתנן התם צריך לכסכס ג"פ בכל אחד ואחד ובעי ר' ירמיה אמטויי ואתויי חד או דילמא אמטויי חד ואתויי חד תיקו. כתב רבי' שמשון בר' אברהם זצ"ל אע"פ שאין אנא ה' הושיעה נא לא תחילת פרק ולא סוף פרק מנענעים משום דכתיב אז ירננו עצי היער מלפני ה' כי בא לשפוט את הארץ וכתיב בתריה [הודו לה' כי טוב כל"ח וכתיב בתריה] ואמרו הושיענו אלהי ישענו והיינו ירננו עצי יער שמנענעים על כל הודו והודו הלולב ומשבחים בהודו ובהושיעה ועכשיו נהגו ששליח ציבור אומר יאמר נא ישראל והציבור עונין אחריו הודו וכן ביאמרו נא בית אהרן וכן ביאמרו נא יראי ה' והציבור מנענעים על כל הודו והודו שעונין אבל ש"צ אינו מנענע אלא ביאמר נא ולא ביאמרו נא ואי נמי אגב ציבור שעונין על כל פעם ופעם ומנענעי' מנענע כמו כן ש"צ. ובשעת הברכה לא מצינו אם חייב לנענע אלא מדאמרי' שלהי פרקין היודע לנענע חייב בלולב משמע דמנענע בתחילתו אע"פ שאינו יודע לקרות את הלל ועוד מדתניא במסכת ברכות בסוף פ' תפילת השחר השכים לצאת לדרך מביאים לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה משמע דמנענע בלא הלל עכ"ל:
1