אור זרוע, חלק ב שי״גOhr Zarua, Volume II 313
א׳מתני' מקום שנהגו לכפול יכפול לפשוט יפשוט תנא רבי כופל בה דברים מאנא ולמטה. ור"א בן פרטא מוסיף בה דברים מאי מוסיף אמר אביי לכפול מאודך ולמטה וכן אנו נוהגין: מתני' מקום שנהגו לברך אחריו יברך אמר אביי ל"ש אלא לאחריו אבל לפניו מצוה לברך ואמר רב יהודה [אמר שמואל] כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. מטעם זה צריך לברך אלולב קוד' שיטלנו דאי לאחר שנטלו הא אמרי' בסוף פרקין מדאגבהיה נפק ביה מיהו לא מסתבר שיברך קודם נטילה ושמא כשמתחיל לטול לולב קודם שיטול אתרוג מברך דהיינו עובר לעשייתן שמעכבין זה את זה א"נ לאחר שנוטל שניהם אלא שהופך אחד מהן כדאמרינן סוף פרקין כשהפכו דאין יוצא במצות אלא דרך גדילתן כדדרשי' פ' לולב וערבה [מדכתיב] עצי שטים עומדים ואפי' נקיט להו דרך גדילתן (אי) אפשר שלא יתכוין לצאת בו עד לאחר ברכה דאע"ג דאמרינן בסוף ר"ה דמצות אין צריכין כוונה מ"מ בעל כרחו לא נפיק והא דלא משני הכי בסוף פרקין משום דמיירי באדם שאינו בקי שהולך אצל הבקי ללמוד א"נ משום דלא גמר' עד לאחר ניענוע דמהאי טעמא נמי מברכי' על נטילת ידים אחר נטילה דלא גמר' מצות' עד לאחר ניגוב כדאמ' פ"ק דסוטה דאסור לאכול בלא ניגוב ידים מיהו לא דמי כולי האי דניענוע אינו אלא שירי מצוה בעלמא ולא מעכב כדאמ' בסוף פרקין מדאגבהיה נפיק ביה ומשני בשהפכו ולא משני בשלא ניענע. מיהו אמת הוא דלבתר דנפק ביה מברך כדמוכח פ"ק דפסחים דפליגי בעל ביעור חמץ דמר סבר לשעבר משמע ומ"ס להבא נמי משמע ופריך מהעושה לולב לעצמו דקתני נטלו לצאת בו אומר על נטילת לולב וקשיא למ"ד דמברך לבער ומשני שאני התם דבעידנא דאגביה נפק ביה ופריך לצאת יצא בו מבעי ליה ומשני משום דקבעי למיתני סיפא לישב בה תנא נמי רישא לצאת בו וצ"ל ע"כ הואיל והמצוה לא גמרה עדיין דבעי ניענוע שפיר מברך אף לאחר שנטלו ועוד כדאמרי' סוף פרקין מנהגן של אנשי ירושלי' אדם יוצא מביתו ולולבו בידו נכנס לבית הכנסת לולבו בידו קורא ק"ש לולבו בידו אע"פ שכל אלו הדברים [אין מעכבין] מ"מ [הואיל] ויש בדבר מצוה מן המחובר חשיב כעובר לעשייתן ובהדיא אמרי' בירושלמי פרק הרואה גבי מצות ציצית העושה ציצית לעצמו אומר אקבו"ץ לעשות ציצית נתעטף אומר אקבו"ץ להתעטף בציצית וה"ט לפי שהמצוה מושכת כל זמן שהוא מעוטף ועומד ומ"מ לא לגמרי דמי ללולב דהתם מברך על נטילה משום דעבד ליה כבר עיקר מצוה והתם פליגי מאימתי מברך עליהן ר' יוחנן אמר עובר לעשייתן רב הונא אמר בשעת עשייתן:
1