אור זרוע, חלק ב ל״בOhr Zarua, Volume II 32
א׳מתני' ולא יקרא לאור הנר: אמר רבא אפי' גבוה שתי קומות ואפי' גבוה שתי מרדעות ואפי' עשרה בתים זה ע"ג זה. וכתב ה"ר ברוך בר' יצחק בספר תרומות. מיהו תנאי נינהו פ' שואל במילתיה דרבא ואף על פי כן נראה דהלכה כרבא דאסר אפי' גבוה הרבה עכ"ל. וכן כתב ה"ר משה מיימון אין פולין לאור הנר ולא קורין לאור הנר ואפילו גבוה שתי קומות ואפי' עשרה בתים זה על גבי זה והנר בעליה ולא יקרא ולא יפלה לאורה בתחתונה שמא ישכח ויטה עכ"ל ובה"ג סידר ההוא דרבא לא ההוא דהשואל משמע שפוסק כרבא מיהו ריב"א ור"ת גרסי הכא רבה וכן ראיתי כתוב בשם פר"ח דגרסינן הכא רבה ונ"מ דלית הלכתא בזו הסברא דאסר היכי דמידלי כולי האי אלא הלכה כאביי דתנן לקמן בפ' שואל מונה אדם את אורחיו כו' מפיו אבל לא מן הכתב ואמרי' בגמרא מאי טעמא רב ביבי אמר גזירה שמא ימחוק אביי אמר גזירה שמא יקרא בשטרי הדיוטות מאי בינייהו דכתב אכותל ומדלי למ"ד שמא ימחוק לא גזרינן למ"ד שמא יקרא חיישינן והתם פריך מדרבה דאמ' אפי' גבוה שתי קומות וכו' ומשני דרבה תנאי היא אלמא לאביי לית לי' טעמי' (דהכא) [דרבה] דסבר דאפי' גבוה שתי קומות חיישינן שמא יטה. אלא שמא יקרא בשטרי הדיוטות אבל לשמא יטה לא חיישינן היכא דמדלי והלכה באביי לגביה דרבה דאע"ג דקי"ל דאין הלכה בתלמיד במקום הרב פסקו הגאונים דמאביי ורבא ואילך הלכה בבתראי אבל אי הוה גרסינן רבא אז אין הלכה כאביי דהילכתא כותי' ביע"ל קג"ם ותו לא. מיהו איני יודע מאין להם לגרוס רבה בלא ראי' אלא נראה בעיני דאפי' גרסינן רבא אפי' הכי הלכה כאביי מדקאי רב ביבי כוותי' כדפרכינן לקמן בפ' שואל ותו שמא ימחוק לא חיישינן והתנן לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר ואמר רבא אפי' גבוה שתי קומות וכו' עד דכתיב אכותל ומדלי ודקא קשיא לך דרבא תנאי היא דתניא מונה אדם את אורחיו ואת פרפרותיו מפיו אבל לא מן הכתב ר' אחא מתיר בכתב שע"ג הכותל ה"ד אילימא רבתי' מתתאי ליחוש שמא ימחוק אלא לאו דכתב אכותל ומדלי וש"מ דרבא תנאי הוא ש"מ פי' ורב ביבי סבר כר' אחא דמתיר היכי דמידלי שאינו יכול להגיע ולהטות ואביי אסר ואע"ג דמידלי שמא יקרא בשטרי הדיוטות אבל לשמא יטה היכא דמדלי לא חיישינן. אלמא דרב ביבי ואביי תרוייהו ס"ל דכל היכא דמדלי ואינו יכול להגיע שם ולכבות מותר לקרות לאור הנר ול"ח לשמא יטה. ותו נראה בעיני דהלכה כר' אחא דמתיר היכא דמידלי דת"ק דידיה ר' אליעזר הוא ושמותי הוא פי' מדבית שמאי הוא ולית הלכתא כוותיה והכי מוכח בירושלמי דמסיק התם שמואל אמר ל"ש אלא אחר הא שנים מאחר שהם יכולים למחות זה ע"ז מותר מתני' פליג עלי' דשמואל אחד הנר שהוא יכול להטותו ואחד הנר שאין יכול להטותו עולא בר ישמעאל בשם ר' אליעזר אפי' גבוה כמה [על דעתיה דר' לעזר] אפי' נתון בבית אחר אפי' נתון בספיקלה הא למדת דת"ק דר' אחא ר' אליעזר הוא ולית הילכת' כוותי' ולא כרבא דקאי בשיטתי'. ונראה בעיני דכל היכא דמדלי טפי מקומת אדם דשרי לקרות לאור הנר ולא חיישי' שמא יטה אבל היכי דמתתי אסור דחיישינן שמא יטה ודוקא יחיד אסור לקרות אבל שנים בענין אחד מותרין לקרות שאם אחד רוצה להטות חבירו מוחה בידו אבל בשני ענינים כגון בב' פרשיות שזה מעיין לבד וזה מעיין לבד ובפ' אחרת ואינו נותן לב למה שחבירו קורא אפי' שנים כה"ג אסור אבל אם היו שנים קורין בשני ספרים ובפרשה אחת וכאו"א נותן לב לקריאת חבירו מותר מה לי בספר אחד מה לי בשני ספרים מאחר שנותנים דעתם זה לזה וכל אלו הדרכים שלא בציבור אבל בצבור אפי' יחיד בחד ענינא שרי מפני שאימת צבור עליו ואינו בא להטות ותו דא"א שלא יראה אחד מן הצבור וימחה בידו הלכך בעיו"כ מותר לכל אחד להתפלל בתפלותיו וכן יו"ט שחל להיות בע"ש מתפלל פיוט לאור הנר אע"ג דמתתאי מפני שאימת צבור עליו. ומעשים בכל יום במלכותנו בארץ כנען בע"ש בחופות מזמרים על השלחן בסדורי זמירות אע"ג דהנר מתתאי ולא חשו רבותינו לדבר זה אבל בדבר שאדם שגור בו מותר לו לאדם לקרות אפי' ביחיד ואע"ג דמתתי וכגון שקורא ראש הפסוק או ראש הלכה והשאר גומר בע"פ ושוב מעיין ראש הדבר והשאר גומר בע"פ כדאמר רבה בר שמואל אבל מסדר הוא ראשי פרשיות פי' ראש הפרשה שהוא מעט יסתכל בספר ומתוך שפרשה שגורה בפיו נוח לו לסדר את השאר בלבו ובשיגמור פרשה אחת יחזור ויסתכל אותה פרשה שמתחיל אחריה ויסדרנה בלבו וכן כל פרשה ופרשה כך נראה בעיני הלכה למעשה כדפרי' אבל ה"ר ברוך בר יצחק זצ"ל החמיר בדבר זה בס' התרומה וז"ל וביו"כ רגילים לומר סליחות ותפלות לאור הנרות וקורין בספר יחידי התם אימת יה"כ עליו וגם אימת ציבור וגם צורך שעה להרבות תחנונים אבל ליל י"ט שחל להיות בשבת אין החזן אומר מעריב ופיוט בתוך המחזור לאור הנר ביחידי שאינו כ"כ צורך לומר פיוט וכן הדין כשליל ראשון של פסח חל בשבת וחפץ לומר הגדה ביחידי כו' אלא צריך שיקרא אחר עמו בספרו ולעיין איש שאינו יודע כלום או אשה עמו אינו מועיל ואם בעיוני ראש כל פרשה יודע לגמור כולה בחוץ טוב הדבר עכ"ל. ואינו נראה בעיני אלא כדפרישית: תני חדא שמש בודק כוסות וקערה לאור הנר ותניא אידך לא יבדוק ל"ק כאן בשמש קבוע כאן בשמש שאינו קבוע פירש"י שמש קבוע לא יבדוק. לפי שאימת רבו עליו אם ימצא בהן דבר מגונה ובודקן יפה וחיישינן להטיה. ושאינו קבוע. לא רמי' עלי' כולי האי ול"ח לשמא יטה. ולפי לשון זה שמש קבוע אסור [אפי'] בדנפטא ושאינו קבוע שרי אפי' בדמשחא. ואסקינן תו [אי בעית] אימא הא והא בשמש קבוע ול"ק הא בדמשחא והא בדנפטא פי' בדנפטא מפני שהוא מסריח מותר לבדוק לאורו דלא אתי להטות. בדמשחא אסור דאתי להטות. איבעי' להו שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי פי' פשיטא שמש קבוע בדנפטא שרי דאיכא חדא להיתרא שהוא מסריח ולא אתי לאטויי וכל שכן שמש שאינו קבוע בדנפטא שרי דאיכא תרתי להיתרא דלא דמיא עלי' ושמש קבוע בדמשחא אסור דאיכא תר"ל דחדא דשמן לא מסרח ותו דרמי' עלי' ובדיק שפיר אלא הא קא מיבעי' להו שמש שאינו קבוע בדמשחא דאיכא חדא לריעותא דשמן לא מסרח וחדא לטיבותא שאינו קבוע מאי. אם זה דומה לשמש קבוע בדנפטא אם לאו מיהו א"י להבחין למה [לא] יהא דומה דהכא [נמי] איכא חדא לריעותא וחדא לטיבותא ונראה בעיני העיקר כדפי' ריב"א דה"ק שמש שאינו קבוע בדמשחא מאי פשיטא שמש שאינו קבוע בדנפטא שרי דאיכא תרתי להיתרא ושמש קבוע ומשחא אסיר דאיכא תרתי לאסורא ושמש קבוע ונפטא ושמש שאינו קבוע ומשחא דאיכא חדא לאיסורא וחרא להתירא מאי. מי סמכו אתירוצא בתרא דמשמע חדא להיתרא וחדא לאיסורא שרי דהיינו שמש קבוע ונפטא ומוקמא לתירוצא קמא נמי בשמש שאינו קבוע ומשחא כי היכי דלא לכחוש לתירוצא בתרא. או דלמא לא סמכינן אתירוצא בתרא אלא אתרוצא קמא ולחומרא בשמש שאינו קבוע ונפטא דאיכא תרתי להיתרא. רב הונא אמר רב הלכה ואין מורין כן דכיון דתירוצא בתרא משמע דשרי אי עביד לא מחינן ביה אבל לכתחילה אין מורין לו לעשות כן דלא ידענא אם תירוצא בתרא עיקר או אינו עיקר אלא תירוצא קמא ולחומרא (אמר) רב ירמי' בר אבא אמר רב הלכה ומורין כן דתירוצא בתרא עיקר ותירוצא קמא מוקמינן כי היכי דלא ליכחוש לתירוצא בתרא כך פי' ריב"א ועיקר למבין. אך מה שמוסיף דמוקמינ' לישנא קמא [כמו] אליבא לישנא בתרא איני מבין היטב דא"כ מאי לי בין לישנא קמא ללישנא בתרא ושלא לצורך הוא ושמא לרווחא דמילת' אמר כן. הלכך שמש שאינו קבוע בדנפטא שרי ושמש קבוע בדמשחא אסור ושמש קבוע ונפטא ושמש שאינו קבוע ומשחא נמי שרי והלכה כר"י בר אבא דאמר הלכה ומורין כן דהא בי רב אסי עבדי עובדא כותי'. ובה"ג גרסי' איפכא אי בעית אימא הא והא בשמש שא"ק הא בדמשהא והא בדנפטא איבעי' להו שמש קבוע בדמשחא מאי פשיטא קבוע ונפטא שרי ושמש שא"ק ומשחא אסור ש"ק ומשחא שמש שא"ק ונפטא מאי עכ"ל ה"ג. ופי' ריב"א זצ"ל לפי גירסת [בה"ג כמו] שפי' לפי' גי' רש"י וה"ק היכא [דאיכא] תרתי להתירא כגון ש"ק ונפטא שרי תרתי לאיסורא כגון שמש שאינו קבוע ומשחא ודאי אסור חדא לאיסורא וחדא להתירא כגון שמש קבוע ומשחא וששא"ק ונפטא מאי והכי קא מבעיא ליה אי סמכי אתירוצא בתרא דמשמע חדא להתירא וחדא לאיסורא שרי דקא שרי שמש שא"ק ונפטא וה"ה לשמש קבוע ומשחא דאיכא חדא לאיסורא וחדא להיתרא או לא סמכינן אתירוצא קמא וההוא איכא לאוקמי בתרתי להיתרא בש"ק ונפטא הוא דשרי הא שמש שא"ק אפי' בדנפטא אסור דליכא לתרתי להיתרא ואיכא לאוקמי בחדא לאיסורא בחדא להיתרא בשמש קבוע מותר אפי' בדמשחא ושמש שאינו קבוע בדמשחא אסור בדנפטא שרי ולא מכחיש תירוצא קמא לתירוצא בתרא. רב הונא א"ר הלכה ואין מורין כן כו' כדפרישית לעיל. הלכך בדנפטא בין שמש קבוע בין שא"ק שרי לתרוייהו לרש"י ולה"ג ושמש קבוע במשחא שרי לה"ג ואסור לרש"י שמש שאינו קבוע ומשחא אסור לה"ג ושרי לרש"י והא דמחמיר בה"ג בשמש שאינו קבוע יותר משמש קבוע פי' ריב"א ז"ל מפני דשמש שאינו קבוע מירתת טפי דקסבר אי לא בדיקנא שפיר יעבירו אותי משמושי הואיל ועדיין אינו קבוע אבל שמש קבוע לא מירתת דכיון שכבר הוקבע בשמושו בשביל דבר קל כזה לא יעבירו אותו א"נ מפני שהשמש קבוע בקי יותר ואין צריך להטות: וה"ר משה מיימן זצ"ל כתב כלים הדומים זה לזה ואינן ניכרים אלא בעיון הרבה אסור להקריבן לאור הנר ולהבחין ביניהם שמא ישכח ויטה לפיכך שמש שאינו קבוע אסור לבדוק כוסות וקערות לאור הנר מפני שאינו מכירן בין בנר של שמן בין בנר של נפט שאורו רב אבל שמש קבוע מותר לבדוק לאור הנר כוסות וקערות מפני שאינו צריך עיון הרבה ואם היה נר של שמן זית אין מורין לו לבדוק ואף על פי שהוא מותר גזירה שמא יסתפק ממנו עכ"ל. ס"ל כבה"ג דמחמיר בשמש שאינו קבוע יותר מבשמש קבוע וס"ל כלישנא קמא דשמש שאינו קבוע אסור בתרווייהו ושמש קבוע בדנפטא שרי לכתחילה ובדמשחא הלכה ואין מורין כן והא דפי' דאסור להבחין בין כלי לכלי לאור הנר משום דאמר רב יהודה אמר שמואל אפי' להבחין בין בגדיו לבגדי אשתו ואוקמה רבא בזקנות ודבני מחוזא וכל כיוצא בהן דלא ידיעי אבל (הכא) [היכא] דידעי ובקל יכול להבחין בין כלי זה לכלי [זה] לית לן בה: ירושלמי תני ר' חייא אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש אית דבעי מימר [שהוא לשעה ואית דבעי מימר] מפני הנקיות ומפני הסכנה מותר מה נפיק מביניהן לקנב [חזרין] מן דמר שהוא לשעה אסור ומן דמר מפני הנקיות ומפני הסכנה מותר רב ירמיה סלק גבי אסא מזיג ליה כסא שרי מסתכל בה א"ל בני ביתיה חמו מהוא עבד אמר לו דהוא נהג כשיטתיה דרבי' דאמר מתני ר' אמר חייא אבל מסתכל הוא מה שבכוס ומה שבקערה ואינו חושש:
1